ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » עיצוב ואדריכלות

צרות בכותרות: על המגדלים בתל אביב

צמרות המגדלים הפכו לזירת התגוששות בין אדריכלים ליזמים. לאחר שהאדריכלים מסיימים לתכנן, היזמים מדביקים לוגו ענק או עורכים בהן מופע אורקולי. המפסיד העיקרי הוא קו הרקיע המטרופוליני

בכל ערב, עם רדת החשכה, צמרת מגדל משה אביב מתעוררת לחיים: בראש הבניין, הממוקם בכניסה לאזור הבורסה ברמת גן, מתחיל לרצד מופע תאורה בכל צבעי הקשת. הבעלים של המגדל לא הסתפקו בגובהו המתנשא ל-244 מטר או בתואר המחניף "הבניין הגבוה בישראל", והחליטו לצייד אותו במופע אורקולי קרקסי אשר טעם טוב הוא ממנו והלאה.

התאורה הצבעונית הנשקפת מראש המגדל לא היתה התכנון המקורי. מיכל קנטור, אדריכלית תאורה ומי שהיתה האחראית לעיצובה, אמנם ציידה את המגדל במערכת תאורת לד צבעונית ומשוכללת, אבל כוונתה היתה פשוטה הרבה יותר: תאורה שאמורה להתחלף באטיות בלתי מורגשת כמעט, ונעה על סקאלת הצבעים הכחולים בלבד. במועדים ובחגים כמו חנוכה, יום העצמאות או יום האישה - ובהם בלבד - היתה אמורה להחליף את צבעה באופן חד-פעמי לרגל המאורע. בפועל - יומיום חג.

קנטור היא אדריכלית ותיקה שעוסקת בתחום התאורה יותר מעשור. היא תכננה את התאורה בפרויקטים רבים ומגוונים, בהם מגדל המוזיאון הסמוך למוזיאון תל אביב, קניון ארנה בהרצליה ומתחם עיר דוד בירושלים. כשראתה לראשונה את פסטיבל האורות הבוקע מראש מגדל משה אביב הופתעה.

"התקשרתי מיד למנהל הבניין ושאלתי אם קרה משהו למחשב ששולט על התאורה", היא מספרת. "הוא ענה שהמחשב לא השתגע אלא שזו היתה דרישה של היזם. המשמעות היא שאחרי שישבנו שעות ארוכות על התכנון, היזמים החליטו שהם רוצים מופע פירוטכניקה יומי". קנטור , למותר לציין, לא רווה נחת מהתוצאה הסופית: "רצינו תאורה סולידית ושקטה. זו שמוצגת שם עכשיו היא ההפך הגמור ומעייפת מאוד בעיניי. נוסף לכך, הבניין לא יכול לתת אימפקט מיוחד ביום חג".

מגדל משה אביב הוא רק דוגמה אחת מיני רבות לתופעה. מגדלי עזריאלי, מהיפים במגדלי העיר, זכו עם השנים לתוספות לא מחמיאות של שלטי ניאון הנראים מודבקים על החזית ופוגעים בשלמות ובאחידות הצורנית של הבניין. גם מגדל אלקטרה, החדש יחסית, שממוקם על גדות האיילון ברחוב יגאל אלון זכה לתוספת בעייתית. למגדל אלקטרה יש כל הפוטנציאל להפוך לאייקון תל אביבי; מצד אחד צורתו פשוטה ולא מתחכמת, אך מצד שני ארבעת העמודים הגדולים בפינותיו וחלוקתו לארבע מסות קובייתיות מעניקות לו נופך ייחודי בנוף המקומי. ואולם, מאז הותקן על ראשו שלט אדום הנושא את שם החברה ואת הלוגו שלה, הוא מרשים הרבה פחות.

התוספות המוטבעות בצמרות המגדלים לוכדות בתוכן

מתח מובנה בין שני כוחות מנוגדים: האדריכלים שואפים לשליטה מקסימלית בצורת הבניין, אפיונו ונראותו, ואילו ליזמים - שלהם המילה האחרונה - חשוב יותר להאדיר את שמם ו/או את המותג השוכן במגדל. "אין ספק שאם למגדל יש נוכחות בולטת, הוא הופך לאייקון", מסביר דורון אביב, יו"ר קבוצת אביב שבנתה את מגדל משה אביב, את הצד היזמי במשוואה. "יש לזה השפעה על שכר הדירה. אנשים ששוכרים משרדים במגדל אוהבים להגיד שהם יושבים במגדל משה אביב". לגבי חברות הבוחרות להציב גם את הלוגו שלהן על המגדל, אביב טוען כי "זאת פשוט דרך של החברה להאדיר את שמה. השלט על המגדל הוא למעשה שלט פרסומת שהופך לחלק מהנוף של העיר ומשאיר את המותג בתודעה".

האם השארתו של המותג בתודעה בצורה הזאת בהכרח אפקטיבית מבחינתו, או שהיא דווקא עלולה לערור כלפיו אנטגוניזם? ועד כמה עומדים לנגד עיניהם של היזמים שיקולים נוספים, כאלה שאינם נגזרים מעולם המושגים המיידי שלהם, לדוגמה: שפתו האסתטית של הבניין, אופיו של המרחב הציבורי, נראותו של קו הרקיע. התשובות הנשקפות מצמרות המגדלים אינן מעודדות. הכסף, כך נראה, הוא השחקן העיקרי במערך הכוחות.

"כשבנק המזרחי לקחו 14 קומות במגדל משה אביב הם התנו את זה בכך שהלוגו שלהם יככב על המגדל ושיראו אותו למרחק של כמה קילומטרים", אומר אמנון שוורץ, ממשרד אמאב אדריכלים, שתכנן את המגדל המדובר. "ניסינו להילחם בהחלטה הזאת עד שהמערכת נכנעה. אמרנו שזה מכוער, שזה זילות של הבניין. אבל כשמדובר בעסקאות של מיליונים היזם מוכן לאכול את זה. תאר לך מה יקרה אם כל הבניינים בארץ יהיו מכוסים בשלטים.

"היזמים רוצים לעשות שואו מהבניין, שיבלוט בשטח. להגיד'אני הכי יפה, הכי גדול, תראו אותי', ובדרך כלל במקרים האלה התוצאה יוצאת פחות אסתטית", מוסיף שוורץ. "אם בסופו של דבר הבניין נראה כמו ברודוויי, זה בעיניי כבר זילות של הבניין ושל התאורה. השאלה היא כמה היזם נאור. יש יזמים שיש להם הרבה כבוד לאדריכל והם ממשיכים להתייעץ איתו שנים ארוכות אחרי שהבניין הושלם".

עצם התלות של האדריכלים ברצונם הטוב של היזמים מסגיר את עמדתם הפגיעה: אמנם הם מופקדים על עיצוב הבניין, אבל פה מסתיים תפקידם. מרגע שנמסרו המפתחות לבעלים, הבניין כבר לא בשליטתם. "הבעלים של הבניין יכול לעשות מה שהוא רוצה", מבהיר שוורץ. "ברור שיש אדריכלים שהם סופרסטארים, ויכולים לדרוש בחוזה שהיזמים לא יוכלו לבצע שינויים. אבל אני חושש שבארץ אין כאלה"

יחסי הכוחות שמתאר שוורץ הם הגורם הישיר לאכזבה הפרטית שנחל בתהליך בחירת התאורה למגדל משה אביב. "אני הייתי בעד להאיר את ראש המגדל ואפילו עזרתי בפתרונות טכניים, אבל לא התייעצו איתי לגבי התאורה הקיימת היום. מה שמפריע לי הוא הצבעים המתחלפים. ברגע שהפכו את זה לווגאס זה כבר לא מצא חן בעיניי".

אדריכלים רבים משתמשים בתאורה כחלק אינטגרלי מהמופע של הבניין. לתוצאה המצטברת, המוטבעת על קו האופק המטרופוליני, חלק בלתי נפרד מדימויה של העיר ומהצורה שבה היא נתפסת. ובפשטות - אלמלא היו המגדלים מוארים, הקומות העליונות שלהם היו נעלמות מעינינו בחשכת הלילה. בבניין עצמו האדריכלים יכולים להשתמש בתאורה כחלק בלתי נפרד מהעיצוב ולהדגיש באמצעותה אלמנטים מהותיים בו.

הבעייתיות, במקרים שבהן היא קיימת, אינה טמונה אם כך בעצם השימוש בתאורה, אלא באופן השימוש בה. "בהונג קונג ובסידני התאורה מהמגדלים ממש עוצרת נשימה. אלו ערים של מיליוני תושבים ויש בהן אזורים שהם ממש חגיגה של מגדלים ותאורה", מספרת קנטור. "אבל פה בישראל הכל קטן וצפוף, ומי שמכיר את תל אביב האמיתית יודע שפסטיבל אורות שכזה לא מתאים בכלל".

מגדלים, באופן מהותי, אינם מעשה אורבני צנוע. הם נועדו לבלוט בשטח וטעונים בשיגעון גדלות מצד היזמים. גם בראש מגדל שלום, המגדל הראשון בארץ שנחנך בשנת 1965, מופיע כיתוב של שם המגדל. בהקשר זה קנטור מבינה את הרצון של היזמים להפוך את מגדליהם לאיקוניים ולדומיננטיים באמצעות התאורה. "מי שבוחר לבנות מגדל עושה זאת כי הוא רוצה להיות דומיננטי בנוף האורבני" היא מסבירה. "לדעתי מקומות כמו הבורסה או רמת החייל צריכים להיות מוארים בלילה כי יש לאזורים האלה, שהם אזורי תעסוקה ומסחר, מקום ברור מאוד בנוף האורבני. הם מסמלים את העירוניות, את המרכזיות של הכרך כמוקד עסקים ובילויי, את העיר ללא הפסקה. אבל צריך לדעת לשמור על עיצוב נכון ועל רמת טעם גבוהה".

אחת הבעיות בארץ היא שתאורת מגדלים יזומה נמצאת גם במתחמי מגורים ולא רק באזורי מסחר. מגדלי משרדים נותרים ריקים בלילה ולכן אין אור בחללים שבתוך הבניין - מכאן הצורך בתאורה יזומה.אך ממגדלי מגורים בוקע בלילה פסיפס אורות רב-גוני, ולא קיים צורך בהעמסת תאורה נוספת. בהיעדר יד מתכננת, שמטרתה להפוך את התאורה במתחמי מגורים לאחידה מבחינה סגנונית, המצב הופך לאבסורדי. "במתחם צמרת למשל כל התאורה הזאת פשוט לא מתאימה", אומרת קנטור. "זה אזור מגורים, לא מסחרי. יש שם בניינים עם תאורה בכותרת ויש בניין שכל החזיתות שלו מחליפות צבעים. זה הופך מתחם מגורים שאמור להיות יוקרתי ואלגנטי למשהו קצת מגוחך".

למרבה המזל יש מגדלים המצילים את קו הרקיע מכאוס מוחלט באמצעות פתרון אחראי ואסתטי. במגדל הבנק הבינלאומי בשדרות רוטשילד הצליחו להאיר את כותרת הבניין באופן המשתלב בו ולא משתלט עליו. את המגדל תכננו משרד פיי-קוב-פריד האמריקאי, שהקים האדריכל זוכה פרס פריצקר איי.אם.פיי, ומשרד ניר-קוץ הישראלי. ההחלטה לגבי לוגו הבנק שזוהר בראש הבניין נעשתה בשיתוף פעולה מלא עם האדריכלים.

"הלוגו לא היה חלק מהתכנון המקורי אבל ברגע שהגיעה הדרישה זה היה בעיצוב שלנו לחלוטין", מסביר אריה קוץ, אדריכל הבניין. "בהתחלה ניסינו לשכנע את הלקוח שהבניין הוא אייקון מספיק בפני עצמו אבל לא הצלחנו. היזמים רצו ששם הבנק יופיע בכתב בעברית ובאנגלית. לבסוף הגענו להסכמה שנסתפק רק בלוגו. התהליך כולו היה רציונלי מאוד וכלל הרבה מחקר וחלופות שונות לגבי סוג התאורה. בסופו של דבר זה עיצוב שלנו, שיצא מתחת ידינו ואנחנו מרוצים מאוד מהתוצאה".

למרבה הצער מגדל הבינלאומי ניצב לבדו במערכה וקשה שלא להצטער על הנזק האסתטי שנגרם למגדלים אחרים, שנובע לעתים משיקולי גדלות גרידא. כאשר החברה העומדת מאחורי הבניין בטוחה מספיק בחוזק המותג ובאופי האיקוני של המגדל, אין שום צורך בתאורה מנקרת עיניים. "התחלתי לעבוד במשרד של יסקי בשנים שהם סיימו את המגדל של איי.בי.אם", נזכר קוץ. "הם הצליחו לשכנע את הלקוח שהבניין הוא האימג' הכי טוב ושאין צורך בלוגו. העובדה היא שעד היום כולנו קוראים למגדל הזה מגדל איי. בי.אם, למרות שהם כבר לא יושבים שם והוסיפו לבניין לוגו אחר".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...