ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

מעצב שעונים הוא עבד של הזמן

איתי נוי, מעצב השעונים היחיד בישראל, מייצר פריטים לפי הזמנה (לסטף ורטהיימר, למשל) ומתייחס לשעון כפסל ליד. ריאיון עם מי שאף פעם לא מאחר

שלושה רצפים מרכיבים את הזמן - עבר, עתיד והווה. ההווה שלי היה איחור. ממש כמו השפן ב"אליס וארץ הפלאות" רצתי ברחובות העיר וצעקתי "אני מאחרת!". לא נעים לאחר, ובטח לא למעצב שעונים.

איתי נוי פותח לי את דלת הסטודיו שלו על גג בשדרות רוטשילד. היסטוריית משפחתו של נוי, 42, מציגה נוסחה כמעט מושלמת לבריאת מעצב שעונים: שורשים יקיים של עמידה בזמנים וכישרון אמנותי שהתבטא בדמות סבתו, דינה שרון, גרפיקאית שיצרה כמה מהלוגואים המפורסמים של ישראל בשנות ה-50, בהם של סבון "אמה" המיתולוגי.

נוי נולד וגדל בצפון הארץ. בגיל 19, כשהגיע לתל אביב, נפגש לראשונה עם מה שיהיה ייעודו, כשנתקל במודעת "דרוש מוכר" לחנות השעונים "ניו טיים" בדיזנגוף סנטר בתל אביב.

ראית מודעה ואמרת - טוב, יאללה, שיהיה שעונים?
"זה לא היה סתם 'טוב יאללה', זה היה הרבה יותר מדליק מזה. הייתי מוקף עשרות שעונים והצלחתי להתאים שעון לבנאדם - ופה זה בעצם התחיל. בהמשך התקרבתי לשען ולמדתי. נהניתי מכל רגע וככה הגעתי ל'בצלאל'. בריאיון הקבלה שאלו אותי מה הייתי רוצה לעשות כשאסיים, ומיד עניתי שאני רוצה לעצב שעונים".

לאחר לימודי הצורפות ב"בצלאל", שם גם הכיר את אשתו הארכיטקטית שירה, הרבה רגעים מוצלחים תקתקו בשעונו, ובהם לימודים בבית הספר M. Des היוקרתי בהולנד וסגירת מעגל כמרצה בכיר ב"בצלאל". רגע השיא בעיניו היה הזכייה בפרס "אנדי" היוקרתי לאמנויות 2007, שאותו הוא מגדיר - היום שבו השעונים שלי נולדו.

עבודותיו של נוי

נמכרות בארץ באופן בלעדי ב"טאלינ'ס", חנות-גלריה שבה מוצגות תערוכות מתחלפות בתחומי הצורפות והשענות. חוץ מאשר בפינה המוקדשת ליצירותיו ב"טאלינ'ס", ניתן לצפות בעבודותיו גם במוזיאון השעון בהולנד ובמוזיאון ישראל. "בכלל לא חיפשתי מפיץ", אומר נוי, "אבל היתה שם התלהבות מכיוון שהם משפחה של מעצבים בעצמם".

איפה אתה מעדיף לראות עבודה שלך, במוזיאון או על אדם ברחוב?
"זה היינו הך. אדם ברחוב זה סוג של תצוגה".
 בעבודותיך, איזה צד חשוב יותר - האסתטי או המכני?
"אין הפרדה בין הצד האסתטי למכני, ההנדסה של העבודה היא האסתטיקה שלה, הם אחד. זה כמו שף שמכין ארוחה: זה עניין של שילובים בין המרכיבים הטובים ביותר לשילובים המוצלחים ביותר ובזמן הנכון".

המתכון לעבודות של נוי כולל שימוש בלעדי בספקים מקומיים ובחומרים שמיוצרים בארץ, פרט למנגנון השעון, שמקורו במפעל השוויצרי שבו מיוצרים גם שעוני "אומגה".

מי שמתעסק בשעונים לא אמור לגור בשווייץ?
"להפך. אם אלך לייצר בשווייץ אצטרך להילחם ב-40 אלף מותגים. זה שאני ישראלי זה יתרון - אין למי להשוות אותי. זה גם ממקור אידיאולוגי: אני חושב שיוצר מצליח ליצור במולדת שלו את המקסימום שלו. לא רק כי הוא מבין את השפה, אלא כי הקומוניקציה נעשית ברמה שהאנשים שותפים שלך למרות קיומם של הכללים העסקיים".

איך יכול להיות שאתה היחיד בארץ?
"תראי, לוקח המון זמן ללמוד לייצר שעון באיכות גבוהה. זה פאזל מורכב מאוד, ולא קיימת ספרות מקצועית בנושא. אני למשל בונה שעונים אחרת לגמרי מהצורה השוויצרית. זה בעצם סודי, ואת הסוד אני מגלה לתלמידים שלי ב'בצלאל'".

השעונים של נוי יורדים לפרטים. הם מחולקים לסדרות מצומצמות של עד 99 פריטים לדגם, ותהליך היצירה שלהם אורך כשישה חודשים. "זוהי מגבלה ששמתי כדי לא לעייף את עצמי וכי זה מחייב אותי להתחיל כל פעם מחדש. אני גם מייצר כל פעם בעקבות הזמנה. אין לי מלאי ואין לי מנהל שיווק שמכוון אותי לקהל מסוים שהוא רוצה. אני פועל מתוך אמוציות פנימיות".

האמוציות הללו הולידו כמה סדרות של שעוני קיר, שולחן ויד, ובהן "סדרת הכיכרות" המקסימה שעוצבה בהשראת Google Maps, המורכבת מהעתקים גרפיים מדויקים לפי תצלום אוויר של כיכרות ערים, כגון כיכר המדינה התל אביבית וכיכר טרפלגר הלונדונית, ובמקרה של סטף ורטהיימר, שעון בהזמנה אישית של מפעל המתכת "ישקר" שהיה בבעלותו.

"סדרת הכיכרות" נולדה מהדמיון בין כיכר לשעון ומהקשר בין מרחב לזמן, המחייב למשל שפגישה בין שני אנשים תתקיים במקום וברגע מסוים", אומר נוי. סדרת "הדואליות" מורכבת משעונים בעלי שני צדדים משלימים או מנוגדים זה לזה, למשל שעון חול ושעון שבת.

סדרת "יד שנייה" הנוסטלגית מורכבת מצילומי שעונים ישנים ושבורים שאסף מקרובים, ו"שעוני הסבא" היפהפים הם למעשה צילומים מדויקים של שעוני קיר עתיקים. "בסדרת שעוני הקיר כמעט הכול מזויף. המחוגים הם העתק, המנגנון הוא העתק, אבל הדבר שנשאר אותנטי הוא התחושה שזה מעלה".

בין לקוחותיך ניתן למצוא את צ'ארלס ברונפמן וסטף ורטהיימר. איך היית מגדיר את הקהל שלך?
"הקהל שלי מורכב בעיקר מגברים, שכן השעון הוא התכשיט המרכזי של הגבר. עורכי דין ואנשי עסקים בסביבות גיל 40 שאוהבים עיצוב, אמנות ותרבות".

וגם כסף, מחירי השעונים נעים בין 7,000 ל-36 אלף שקל.
"כן, הם חייבים להיות אנשים אמידים, אבל אני אוהב את הקהל שלי כי הוא העדיף לקנות שעון שלי על פני "רולקס".

יש לי קונים שעבורם זוהי הוצאה משמעותית, אבל הם מרגישים כאילו הם קונים יצירת אמנות. היום אנחנו לא צריכים שעון, השעה מופיעה על כל טלפון או מחשב. היום שעון זה פריט אופנתי, סמל סטטוס. שעונים הם פסל ליד".

אני באמת מצטערת שאיחרתי לפגישה איתך. מתי לאחרונה זה קרה לך?
"זה לא קורה, וגם אם אני מאחר בחמש דקות אני מודיע. זה משהו שטבוע באופי שלי, ומפריע לי שאנשים מאחרים. אני גם רואה את זה בתור אתגר לעמוד בזמן".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...