לא לאכול? נראה לי דיכאון: ספיר קופמן מדברת על דוגמנות שפויה
גם בימים בהם שלטה בעולם הדוגמנות הישראלי, ספיר קופמן-פפושדו לא הייתה מצליחה להשתחל לג'ינס במידה 36. והיא גם לא ניסתה. לדבריה, "הצליח לי עם המראה היותר סקסי". בגיל 43, עם שלושה ילדים ואפידרמיס מושלם, היא אוחזת בדעות מוצקות על מראה ההרואין שיק, על דוגמניות וגם על פמיניזם, גירושים ואימהות
קופמן-פפושדו, פעם דוגמנית עילית והיום אמא עסיסית במשרה מלאה, היא סופר מודל של שביעות רצון. "אלוהים בירך אותי. בסוף אני אעשה תמצית מהדם שלי, אהפוך אותה לסרום ואמכור אותה בהרבה כסף", היא מגחכת לנוכח התהייה האם באמת לא שפצרה את האפידרמיס המושלם שלה.
התשובה, אם תהיתם, היא ממש לא. אבל כדי שכולנו נרגיש אחלה עם עצמנו, הנפש הטובה חייבת לפנק בחשיפה בלעדית: "גם לי יש דפקטים! אין דבר כזה מושלם. הנה, תראי!".
מה?
"את לא רואה? הנה! ".
לא ממש. מה את מנסה להראות לי?
"השפתיים שלי. הן לא שוות בגודל".
אה . טוב, אם את אומרת. לא רואים את זה. ממה עוד את לא מרוצה?
"מהקמטים שיורדים לי מהאף. לכל אחד יש דפקט. לכל אחד מפריע משהו בעצמו".
ועדיין , אף פעם לא עשית בוטוקס?
"לא. יש לי גנטיקה טובה, אבל אני ממש לא נגד ניתוחים. למשל, אני מעדיפה מתיחת פנים בגיל צעיר ולא מבוגר, כי אחרת את רואה נשים שהצוואר שלהן מקומט מאוד והפנים חלקות. אני גם בעד בוטוקס בגיל צעיר, למניעה, ואז לא נהיים קמטים. אני בעד כל מה שגורם לאישה להרגיש טוב. כרגע, אני קמה כל יום, מסתכלת במראה ואומרת תודה. ממש לא מעניין אותי להיות שוב בת 17. מעניין אותי להיראות טוב בגיל שלי".
וכמי שפרשה מהדוגמנות מוקדם, מה עובר לך בראש כשאת מסתכלת על כאלה שנאחזות בכוח בימי הזוהר שלהן?
"זה פתטי בעיניי. מאוד טוב לי איפה שאני נמצאת. הייתה תקופה מקסימה והיא הסתיימה. אבל אני תמיד הייתי שונה, תמיד היה לי עמוד שדרה".
אז זו הסיבה בגללה את לא מתרגשת מההתבגרות?
"כולם מתרגשים מזה ומי שאומר שלא, הוא שקרן. עדיין, אותי לימדו בבית שכולם בסוף בשר ודם, ושאף אחד לא מחוסן. לי אמרו: 'תשמרי על פרופורציות ואל תרימי את האף כי את כמו כל אחד אחר, רק שאת יותר יפה".
קופמן-פפושדו , אישה עם עמוד שדרה מברזל יצוק, היא הבחירה האולטימטיבית לתפקיד נערת השער שלנו לגיליון הזה. מי שהייתה בשנות ה-80 וה-90 מהדוגמניות הבולטות בישראל, נהגה להבעיר את הפריים במידותיה הלא אופייניות לעולם האופנה. העיתונאים קראו לה "דובשנית", והיא , מצידה, קרעה את המסלול. אחרי שזכתה בתחרות מלכת היופי בשנת 1984, היא לא הפסיקה לתת עבודה.
הימים היו ימי הזוהר של פיגורות כמו תמי בן עמי, דורית ילינק, אילנה שושן ושאר אמזונות, שמינפו את הדוגמנות המקומית לתעשייה שהיא כיום. אבל בניגוד לאחרות, שמתבכיינות בדיעבד על משקעים רגשיים ומחסור בפחמימות, לקופמן-פפושדו אין תלונות. היא הייתה בפסגה, בלי לעשות יותר מדי עניין
אותו עמוד שדרה מעוצב, אגב, הוא גם מה שהנחה אותה לפרוש בשיא, להינשא לאיש העסקים יואב פפושדו (בנו של אלי פפושדו) ולפרוש לחיים מרופדים בהרצליה פיתוח, פלוס גידול שלושה ילדים והתנדבות ב"מעגל 9", ארגון סיוע לאנשים במצוקה כלכלית. והיא לרגע לא הסתכלה לאחור.
לא על הקריירה המטאורית בדוגמנות ולא על ההזדמנויות בטלוויזיה ("הייתי פרימדונה, היו לי התנאים שלי. לא רציתי בכוח"). " אבל כסף לא קשור לכלום", היא מודיעה. בכלל, היא לא ממש מעוניינת לדסקס כלכלה. "זה נותן יותר חוגים לילדים, אבל לא משפחה יותר טובה וילדים טובים יותר. את זה נותנים רק ערכים. אבל אני כן יכולה להרשות לעצמי לעשות מה שאני רוצה".
גם כיום, בסטרפלס שחור, פנים נקיות מאיפור ומשקפי שמש הראויים לאלמנת נשיא רפובליקת בננות, קופמן?פפושדו היא פצצת סקס אפיל. ומי שראה אותה בתצוגת האופנה של ירון מינקובסקי שהתרחשה השנה, מבין שהיא לא איבדה את המוג'ו שלה. "לא הייתי מתבזה ליד דוגמניות בנות 20.
זו הייתה תצוגה אנושית, עם נשים אמיתיות וזה מה שאהבתי שם", היא מסבירה. ויש לה ביקורת מוצקה לגבי איך נשים צריכות להיראות. "צריך לצאת מהמושג'מידה גדולה', הוא לא עושה טוב", היא מצהירה. "צריך להגדיר את כל העניין הזה מחדש. דוגמניות כיום הן במידות 34-36, אז 38 נחשב נורמלי. 40 זה כבר מעבר לנורמלי ו-42 זה כבר'תישארי בבית ואל תצאי ממנו'. על המידות שמעבר כבר בכלל לא מדברים. אם את מידה מעבר, לכי תעשי בדיקות.
עכשיו, 85 אחוז מהאוכלוסייה היא לא עד מידה 38. לא יכול להיות שכל אישה במידה 40 תרגיש שהיא צריכה ללכת לחנות למידות גדולות".
מה שמחזיר אותנו לבעייתיות במונח "מידות גדולות".
"40 זו לא מידה גדולה! כל החנויות האלו שקוראות לעצמן חנויות למידות גדולות, יורות לעצמן ברגל.
למשל, 'מתאים לי', שפרסמה נועה תשבי. היא לא שמנה, היא סקסית בטירוף. כלומר, יש שם גם בגדים לנשים כמו תשבי. אז למה לקרוא לזה מידות גדולות? אלה מידות סבירות, נשיות, סקסיות".
ומה המידה שלך?
"תמיד הייתי 38-40 וכל מה שמתחת לא היה רלבנטי מבחינתי. אף פעם לא הייתי מידה 36. זה משהו שמבחינתי לא היה בר השגה, לא ניסיתי ולא רציתי, זה נראה לי מוגזם. כשאני מסתכלת על תצוגות אופנה כיום בחו"ל, כולן נראות לי אותו הדבר, עם הגוף הנורא נורא שדוף הזה. אף אחת לא מכניסה כלום לבגד! אין אישיות! כשיש צורות שונות של גוף, אז אחת יותר מלאה בטוסיק, השנייה קצת בחזה. כל אחת מכניסה משהו שתורם לבגד. כיום כולן נראות כמו קולבים שקנית במחיר מציאה. קולבים הם לא נשיות".
התקופה שנכנסת לדוגמנות לא הייתה סובלנית יותר. שנים לפני זה אמרו לרינה מור שהיא צריכה לרדת במשקל כדי להיכנס לתחרות מלכת היופי. עלייך לחצו לעשות דיאטה?
"לא בארץ ולא בניו יורק. אותי אהבו כמו שאני. הרי התפרסמתי בזכות בגדי ים, אז החזייה צריכה להיות מלאה-מה תדחפי לשם? כריות? וירכיים בעיניי זה מאוד נשי. לי היה השילוב של מותניים מאוד צרים, ידיים דקות, וקצת ירכיים וחזה. נראה שהפרופוציות היו נכונות. הצליח לי עם המראה היותר סקסי".
איך את מסבירה את זה שהצלחת במקום שדוגמניות אחרות במידה שלך לא הצליחו להתברג אליו?
"הייתי אנושית מבחינת המראה שלי והבאתי איתי משהו נעים ונקי, שדיבר לנשים. כשאישה רואה בגד על דוגמנית רזה, היא חושבת: נו, ברור שזה יהיה עליה יפה מפני שהיא רזה, כי לא יוצא לה מכאן ולא יוצא לה משם.
החוכמה היא לראות את זה על מישהי שיותר מדברת אליה, שנראית כמוה-ואני הייתי בתפר הזה. לא שדופה, לא מידות גדולות. איך אומרים את זה ב' הישרדות'-השבט אמר את דברו? אז השוק אמר את דברו, ועובדה שהצלחתי. הייתי המלכה, בלי להתאמץ יותר מדי. אילו הייתי צריכה להתאמץ, לא הייתי נשארת שם. תמיד אמרתי:'אם יש נישה בשבילי, אז יופי. אם לא, לא בכוח'".
הרגשת שהפסדת פעם משהו מפני שהיית יותר חושנית?
"לא. הייתי בפסגה. אני גם חושבת שאי אפשר לעצור את הנאות החיים. זה נראה לי דיכאון. מה, לא לאכול? ואחר כך את שומעת כל מיני תסכולים על המקצוע ועל המסביב של המקצוע, הסמים ודיאטות הרעב-דברים לא בריאים. בחורות שמתחילות בכזה שיא ומסיימות בכזה דאון, כנראה זה שילוב של מקצוע שהוא שוחק ותובעני וסגפני לגבי המשקל. ועובדה שהצלחתי בלי להרעיב את עצמי ובלי להיכנס למירוץ המטורף הזה".
אז על הפרעות אכילה אין מה לדבר.
"אהבו אותי בדיוק בזכות מי שאני, מהקצה של הראש ועד האצבע הקטנה למטה. אבל זה בהחלט היה קיים. אני זוכרת הערות לבנות לפני תצוגות של בגדי ים, שהיו אומרים לזו להוריד בטוסיק, לשנייה להוריד בבטן, לרדת בירכיים. לא אצלי. אותי לא עניין למה הן רזות כל כך. אם זה בגלל סמים או שהן מקיאות".
עשית פעם דיאטה?
"בקטנות. אני מחליטה לאכול שלושה ימים רק חלבונים. ולא עומדת בזה. שמרתי קצת אחרי הלידות. אני אוכלת בריא, בלי מתוקים. בהיריון את כל הזמן אומרת שזה לא תלוי בך, שזה הורמונלי - הייתי יכולה לאכול יום פיתות, יום אחר צ'יפס, אחר כך גלידות. הבעיה שלי היא שאני הכי אוהבת פחמימות. תודה לאל שהמציאו את הלחם הקל ".
פרמטר שכיום משפיע על תפיסת הגוף הוא הפוטושופ, שיוצר מודלים בלתי אפשריים. העובדה שאפשר לגלח לדוגמנית חצי ירך היא לא בעייתית בעינייך?
"אי אפשר להאשים את הדוגמניות בהפרעות אכילה. השינוי צריך לבוא מהבית, מההורים. בכלל, אני חושבת שנטפלים יותר מדי לקטע הזה, של האנורקסיה. הבעיה היא לא רק הרזון. צריך לחנך ילדים להיות נאמנים לעצמם, לאהוב את עצמם. זה מכלול, ולכל אחד יש הנישה שלו. זה קטע של זהות: תחליט מה אתה רוצה להיות. ילדים צריכים ללכת עם מה שהם, וזה נכון בכל התחומים. הורים צריכים לתת לילדים שלהם קצת יותר עמוד שדרה, להסביר מה טפל ומה עיקר".
מה טפל ומה עיקר?
"טפל? זה לרכל, זה לא להיות נאמן לעצמך, זה לנסות לשנות את השני. עיקר, זה להיות בן אדם עם כבוד, נגד אלימות, לא לשקר. זה עמוד שדרה. וזה לא שאני אומרת'תהיה שמן'. יש בכל זאת דברים שהעין אוהבת לראות. יש איזה מינימום של מראה אסתטי".
ומה זה?
"קודם כול תאהב את עצמך, ואז תחזיק את עצמך הכי יפה".
קופמן-פפושדו זכתה ובכתה בתחרות מלכת היופי, כשהיא כולה בת 19, " ילדה טובה, בלי הרבה ביטחון עצמי. ילדה מפתח תקווה, של אמא ואבא". היא הגיעה לתחרות אחרי שמי ששימשה אצלה כבייביסיטר רשמה אותה. למיונים הגיעה רק מפני שאיפשרו לה יום חופש מהטירונות. כי ככה זה אצלה. הכול במקרה. והכי חשוב: בלי להתאמץ יותר מדי. מיד אחרי הצבא היא העפילה למעמד של מקצוענית בשוק המקומי, שלא מתחברת עם דוגמניות ובאה לתת עבודה.
"היינו נפגשות בתחנת הדלק ליד בבלי, בכביש החוף", היא נזכרת. "משם היינו נוסעות לתצוגות. זה לא היה כמו היום, שהדוגמניות מפונקות. היינו מגיעות עם מזוודות, עושות לעצמנו איפור ושיער, אביזרים.
אז, דוגמנית טובה הייתה דוגמנית שהיה לה הרבה ציוד ושידעה להתאפר ו'לעשות את הבגד', לדוגמנית היה גם סטיילינג. לתמי בן עמי היה צריך להביא ואן רק בשביל הכובעים. היא הייתה מגיעה עם קערה ענקית מלאה בסלט חסה, בדרך לתצוגה. במקום לתקוע פיתה, הייתה נכנסת עם הסלט הזה, מלא בשום ואנחנו היינו נחנקות כל הדרך. תקופה מקסימה".
משם היא המריאה לניו יורק, לשנתיים של עבודה, וחזרה. לדבריה, "הבנתי מה קורה שם, פרנסתי את עצמי, התגעגעתי וקיבלו אותי בזרועות פתוחות". היא פרשה בשנת 94' כשנישאה לפפושדו הבן. "מהיום שהבנתי שהתמזל מזלי והתגלגלתי טוב, ידעתי שאפרוש בשיא, שלא אדשדש, שלא אהיה פתטית. שתישאר האגדה.
היו לי הרבה שנים של להיות ספיר הגדולה, מושא ההערצה, שנים שזה רק את ועצמך וגופך והיופי שלך. ובשלב מסוים בא לי לתת למישהו אחר. מישהו שאתה רוצה לתת לו. להיות אמא. מאסתי בהתעסקות היומיומית עם עצמי. אז בסדר, הבנו ותודה רבה".
יש מישהי כיום שמזכירה לך את עצמך?
"כשבר רפאלי התחילה ואני הייתי בדרך החוצה, אמרו לי: 'ספיר, זהו, קמה היורשת'. לא מזמן שלחה לי חברה תמונה שלי בתחילת דרכי ותמונה של בר, ואמרה: 'תראי כמה זה דומה'. והיא גם לא שלד. זה המינון העדין הזה, שהוא בר רפאלי, שהוא אני, שהוא עובד".
מלאני פרס?
"יש הרבה דוגמניות יפות. מלאני עוד עבדה בזמני. בת כמה היא?".
מורן אטיאס?
"סקסית בטירוף. פצצה. וגלית גוטמן? תופעה מדהימה. אני מפרגנת לה מכאן עד הירח. אני אוהבת אותה כבן אדם. זוכרת אותה מהאודישן הראשון. היא הרבה יותר יפה כיום מפעם. אולי היא למדה איך לבקש שיאפרו אותה, או שהיא פשוט משתבחת. אני מעריצה אותה על היכולת שלה להמשיך ולהיות במקצוע".
אחת האגדות על גוטמן היא שאחרי הלידה היא עשתה כל יום 200 כפיפות בטן כדי לחזור לעצמה.
"הדבר היחיד שאני קיצונית בו זה האימהות שלי. זו המשימה של החיים שלי. כשראיתי את הילד שלי, לא עניין אותי יותר כלום. פתאום, כל מה שרציתי זה להיות איתו, הוא נראה לי כל עולמי. כל יום לעזוב אותו? ללכת לצילומים? לא בא לי. אני מעריצה את גלית על זה".
מה לדעתך גורם לדוגמניות בוגרות שילדו לחזור לעבוד?
"אולי ההגשמה, אולי כי זה מחמיא, אבל אני ידעתי ש'הבל היופי ושקר החן'. תמיד אמרו לי שכל דבר בזמנו, שיופי לא נשאר כל החיים, שבסוף זה נעלם. ושאם תהיי קלפטע, אף אחד לא יאהב אותך, עם כל היופי שלך".
בגלל זה את שלמה כל כך עם עצמך?
"תמיד הייתי שלמה עם עצמי. בדיוק מהמ ?קום הזה, החלטתי להוציא את עצמי מהמירוץ. אני בעד לעשות את מה שאתה עושה הכי טוב ולא להתפזר על הרבה דברים. אי אפשר להיות גם אשת קריירה וגם אמא טובה-זה מירוץ מטורף.
אז פה את מפספסת כאמא, ושם הייתה לך ישיבה במשרד אז הפסדת אסיפת הורים, ופה מעגלים פינה ושם מעגלים פינה. ואז את לא נהנית מהאימהות-זה יאללה, לגדל ולעבור עוד יום".
את לא אישה קצת שמרנית?
"מאוד. זה חלק ממני: מעולם לא התנהגתי פרובוקטיבי. אני די רגועה, שקטה, עצורה בחברה. ולא היו לי חרטות, תסכולים".
היית מגדירה את זה כפמיניזם?
"פמיניזם בעיניי זו הזכות לא להוכיח יותר לאף אחד מה אני שווה, ושאני בוחרת לא לפספס את החיים של הילדים שלי. בשבילי, אימהות זה הפמיניזם האמיתי, אבל לא חייבים להסכים איתי".
ומה יודעים על זוגיות בגיל 43 שלא יודעים בגיל 29?
"מהצד אני רואה שיש המון גירושים. יש זילות. הגישה היא: טוב, אז נתגרש, יהיה ילד מזה, וילד מההוא. ביום שהתחתנת, היית צריך לקחת בחשבון שוויתרת על חלק מהחירות שלך בשביל ילדים. יש עליות וירידות עם בני זוג וצריך להתמודד. אנשים נורא בקלות מתגרשים, מוותרים.
בסופו של דבר, גם עם הבן אדם הבא שתמצא תחיה ותיכנס לשגרה, אין מושלם. גם אצלו יהיו הדברים הקטנים שירגיזו. ולכן, בחרת את המישהי שבחרת-כי אהבת. ולמרות שעם השנים הרגשות מתקהים והילדים נכנסים לתמונה, זה עדיין שם".
ואיך השמרנות שלך מתיישבת עם אלי, חמיך, שמסתובב עם דוגמניות צעירות ממך ב-20 שנה?
"קודם כול, חמי לא נשוי. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. למה לא? אין לי בעיה עם דוגמניות שצעירות ממני ב?20 שנה. כל ילדונת צעירה ומה שהיא מחפשת. המון דברים השתנו בדרך להצלחה. כיום יש הרבה קיצורי דרך, אין הרבה קווים אדומים. אז כל ילדה צעירה, שתעשה מה שהיא רוצה. כיום הכול לגיטימי. אני מניחה שגם כיום הייתי מצליחה, עם הקווים האדומים שלי".
בכנות , את לא מתגעגעת לקצת אקשן?
"בגילי המופלג אני כבר לא מתעסקת בזה. כמו שהלכת על המסלול ומחאו לך כפיים, את הולכת לאסיפת הורים".
ומוחאים לך כפיים?
"מוחאים לילדים. זה מספיק טוב. אני את שלי עשיתי ".
איפור: אלעד ישראל בראון לאיב סאן לורן. שיער: מספרת זקלין ואביגדור ליכטנשטיין. ע. צלם: אלכס פרגמנט ונויה זלצר.
בגדים: שמלה, קארל לאגרפלד במימוזה; חגורה, אן פונטיין; נעליים, בינגו; תכשיטים, אוסף פרטי.חנויות: אגת, ה? באייר 8; אניגמה , ה' באייר 34; אן פונטיין, דיזנגוף 214; עוגה , מוהליבר 29; מימוזה , מרכז שוסטר, רמת אביב-תל אביב. רשתות: קסטרו, בינגו ואינטימה
נא להמתין לטעינת התגובות
