תסביך אָדיפּוֹס: למה נשים שונאות את השומן שלהן
גוף נוקשה יוצר נשים נוקשות. ד"ר טובי בראונינג על העוינות הבלתי הגיונית שלנו כלפי רקמת השומן של האישה
רקמת השומן היא נקבית (יין) בתכונותיה הסבילות והרכות בכל גוף - גברי או נשי - אם כי מלידה היא קיימת בכמות כפולה אצל נשים. שרירים לעומת זאת הם המרכיב הזכרי (יאנג) בכל גוף, בשל יכולתם הפעילה להתקשות ולהתכווץ.
בעוד שהצלחנו לחוקק חוקים נגד אפליה על בסיס המין בעולם החיצוני, הרי שהתעלמנו מאותה אפליה בעולם הפנימי. כאן הפחד הקולקטיבי שלנו מפני השומן והעוינות הבלתי הגיונית כלפיו מגיעים עד לעומק המולקולרי ולמעבדתו של המדען! מומחי האנטומיה זלזלו בשומן והתעלמו ממנו – הרקמה הנפוצה ביותר בגוף - במשך שנים. למרבה הצער המחקר המדעי של רקמת האַדיפּוֹס (השומן) מגיע בעיקר מן הזווית הזוממת לחסלה.
קרולין פונד, זואולוגית באוניברסיטה הבריטית הפתוחה, לחמה במשך שנים ב"שוביניזם הרקמתי", כפי שהיא קוראת לאפליה המדעית נגד רקמת השומן. המוסכמה הכללית היא שהשומן פשוט מאוחסן בגוף, שצובר אותו בפינות שונות או מתחת לעור כמאגר "רזרבה", וכי חשיבותו דלה לעומת רקמות מורכבות אחרות. מחקרה של פונד חשף כי ההפך הוא הנכון.
אדיפוסיטים - תאי שומן - מאורגנים להפליא בכתריסר תחנות מיוחדות סביב מבנים חשובים בגוף, כמו הלב, צמתי הלימפה והשרירים, והם בעלי תפקודים מיוחדים. הממצאים המהפכניים ביותר מהמעבדה של קרולין פונד מראים, כי יש תאי שומן המשמשים "כאם וכאומנת" לתאים של מערכת החיסון ומספקים לתאי הדם הלבנים מזונות חיוניים, וככל הנראה מסייעים בתגובות חיסוניות מקומיות. אין זה פלא שאותם תפקידים מסורתיים של הנשים (כאימהות וכמטפחות), שחינם אבד בעולם החיצוני, מקבלים חוסר יחס מצדנו גם בעולם הפנימי של הגוף. מתברר שהתעלמנו לחלוטין מתפקידים חשובים אלה של השומן.
שכבת השומן, שנמצאת סביב לבם של בני אדם ויונקים אחרים, בוטלה בדרך כלל על ידי המדענים כפתולוגיה בלתי מוגדרת של החיים המודרניים. לעומתם עקבה קרולין פונד אחר התפקידים ה"אימהיים" שממלאים תאי השומן כלפי תאים מתמחים, וגילתה כי הם מעבירים להם אספקת מזונות ייחודיים, לא רק כדלק, אלא גם כחומרי בנייה לקרומי התאים ולמסרים כימיים.
קרולין פונד בחנה מקרוב את תאי השומן הסמוכים לקשרי הלימפה - המפקדות הראשיות של מערכת החיסון - וגילתה כי לתאי השומן יש השפעה חשובה על הלימפוציטים (תאי הלימפה), וכי הם משפיעים על חלוקת תאים אלה, החשובים ביותר למערכת החיסונית. תאי השומן גם משמרים באופן שיטתי חומצות שומן נדירות וחיוניות ללימפוציטים ולשליחיהם. במילים אחרות, תאי השומן הם תאים חכמים, מתמחים וחיוניים לבריאות.
נוסף על כל זאת, התבוננות ברקמת השומן באמצעות MRI מאפשרת לנו לראות כמה והיכן בדיוק היא נמצאת בגוף, ומגלה כי השומן חיוני להתפתחות המוח ולאספקת חומרי גלם מסוימים לבניית תאי עצב. חוקרים מבית החולים המרסמית' בלונדון אומרים כי אנו יכולים לראות ברקמת השומן סימן לאינטליגנציה!
בתשובה לחרדת השומן בחברה שלנו, ביססה פונד את העובדה שלרקמת השומן – הרקמה הנקבית בכולנו – יש אבולוציה היסטורית, תפקידים מגוונים ועוד סודות מרובים לגלות לנו. אם כן עלינו להחזיר עטרה לרקמת השומן ולתקן את האי צדק שנהגנו בה עד כה.
הפחד מהנשי ותהליך הגבריזציה של הנשים היום אינם תיאוריה מופשטת אלא מציאות המתרחשת באופן ביוכימי מובהק. בשורה התחתונה, ההורמון הנשי הוא האויב הראשי במלחמה בשומן, מאחר שהוא אחראי לייצורו. עם זאת, לכל הנשים יש בגופן כמות מסוימת של טסטוסטרון, ההורמון הגברי, כפי שהפיזיולוגיה של הגברים מכילה אף היא את ההורמונים הנשיים בכמויות זעירות.
למעשה, בצמצמן את כמות השומן בגופן, הקשורה ישירות להורמון הנשי, ובפיתוח רקמת השרירים הקשורה להורמונים הגבריים, היחס בין המרכיב הנשי לגברי בנשים מושפע לטובת הגברי. בדרך זו הדחייה של הנשי מתבטאת באופן מוחשי לחלוטין, כאשר הפיזיולוגיה עצמה של האישה הופכת להיות שדה הקרב למלחמת המינים.
אם אנחנו רוצים להאמין שמלחמת המינים נחלשה בעולם המערבי, וש"עולם הגברים" השתנה, הרי שטעות בידינו, שכן גורמים אלה חדרו לעולם הפנימי, הביוכימי.
האירוניה העצובה היא שלאחר המאמצים העילאיים לשחרור האישה, היום עושה האישה לעצמה את אשר נעשה לה - משחררת את הגברי שבה ומדכאת את הנשי ברובד הכימי ממש.
באינטראקציה בין ההורמונים הנשיים - אסטרוגן ופרוגסטרון, הידועים כהורמונים "המרגיעים והשמחים" - ובין ההורמון הגברי - טסטוסטרון, הידוע כהורמון "השליטה והתוקפנות", ידו של הטסטוסטרון על העליונה בחומר וברוח. הפסקת מחזור אצל נשים צעירות נפוצה היום יותר מתמיד, עקב אימוני יתר, קצב חיים תזזיתי ועבודה בלתי פוסקת; זהו מצב קיצוני של השתלטות הטסטוסטרון על ההורמונים
המסרים המעודדים נשים לאמץ יותר תוקפנות בכל תחום – מהעבודה ועד חדר המיטות, בשילוב הצורך היומי להילחם, להתחרות ולהתמודד עם לחצים בלתי פוסקים – בסופו של דבר משפיעים על הכימיה בתאיהן.
מאחר שהביוכימיה שלנו משפיעה על הנפש, על מצב הרוח ועל הגישה הכללית לחיים, תהליך הגבריזציה איננו מוגבל לרובד הפיזי בלבד, אלא גולש אל הרובד הרגשי והרוחני. במילים אחרות, גוף נוקשה יוצר נשים נוקשות. מכיוון שגוף ונפש משפיעים זה על זה ללא הרף, גם ההפך נכון. כלומר, התקשות נפשית מובילה לגוף נוקשה. המוטו: "נוקשה וקשה הוא יפה", סוגר על הנשים מכל עבר.
המסר עקבי. הקשיות מוחדרת לתודעת הנשים כאילו הדהדה את האקט המיני של קשיות הפין החודר לרכות הנשית. יאנג משתלט בהדרגה על שטחי היין, וגם אם איננו מודעים לכך, כולנו סובלים מההשלכות של חוסר האיזון ההולך וגדל בין היסודות.
קשיות היא תכונה נחוצה בחייהם של גברים ונשים גם יחד, וכך גם הרכות. אולם אם ניתן לקשיות (ולקושי) להשתלט על שלמותנו ונמשיך להקריב שטחים של רכות, אזי חיינו בסכנה. במקום הדו-קיום והמשחק הבריא בין קשיות לרכות, הופכים הלחצים להתקשות לאונס של הישות הנשית שבתוכנו ולגזילת שלמותנו. האתגר שלנו - גברים ונשים - הוא לאזן ולחבר בין הקטבים. לשם כך עלינו לחזור לעוצמתה של הרכות ולהעריך מחדש את חשיבותה לבריאות ולחיים עצמם. אנחנו מצטיינים בקושי, בקשיות ובקשיחות – עתה עלינו להיות אמיצים ולאפשר לרכות לשוב אל חיינו.
פַּני זמן לבצע את התרגיל הבא לאט ובהדרגה כדי לאפשר לעצמך לשים לב לשינויים.
עצמי את עינייך ודמייני את גופך מתקשה בהדרגתיות. בכל רגע שחולף שרירייך וגופך כולו נהיים מוצקים וקשים יותר ויותר, עד כי כל רמז לגמישות נעלם.
אילו השפעות רגשיות ושכליות יש להתקשות פיזית זו? קחי את הזמן לשים לב. את ממשיכה להתקשות והופכת מוצקת כסלע.
עתה שחררי את הקשיות.
נשמי לאט ועמוק ודמייני שרכות מחלחלת אל גופך.
שרירייך נרגעים בהדרגה ומתרחבים.
בכל רגע שחולף מתעצמות הרכות, הגמישות והנוזליות, עד כי כולך זורמת כמים.
אילו השפעות רגשיות ושכליות יש להתרככות פיזית זו? לאילו הנאות, פחדים או אי-נוחות את שמה לב?
עתה הניחי לרכות ולקשיות להתערבב – גמישות ומתיחות, נוזליות ומוצקות. בהדרגה חושי שאת מאוזנת לחלוטין, עם קשיות ורכות במידות הנכונות, המשתנות לפי הצורך והמצב. חושי את עוצמתך בשלמות זו.
המאמר מעובד מתוך ספרה של ד"ר טובי בראונינג "איך הפכה האישה לגבר".
לאתר של טובי בראונינג
נא להמתין לטעינת התגובות
