פירסינג וקעקועים: הסכסוך הנפוץ בין הראש לגוף
הפירסינג הוא סוג של הצהרת עצמיות ואות למרד נגד הממסד, אבל למעשה הוא מנציח בדיוק את ההפך. ד"ר טובי בראונינג חושבת שפירסינג וקעקועים הם סוג של השחתה עצמית. עוד ניצחון של הראש על הגוף
החברה שלנו כל כך מאדירה את ייפוי הגוף, בניית השרירים, עיכוב הזִקנה ושאר מיני עיסוקים סביב הגופניות שלנו, שניתן לטעות בקלות ולחשוב שאנחנו חיים בחברה שמְתַרְגֶלֶת אהבת גוף. אין זה כך כמובן. לאהוב את הגוף משמעו לחיות חיים אינטואיטיביים, לאהוב את הגוף משמעו להקשיב לאיתותים המשודרים מתוך האינטליגנציה התאית ולכבד אותם, את אותם חושים המסמנים לנו ללא הרף מה נכון לנו ומה לא.
לאהוב את הגוף משמעו להוקיר את החיים ולחיות באומץ את הכאן-ועכשיו, במקום להניח לשכל לחטוף אותנו אל העתיד עם חרדות ופחדים מהבאות, או אל העבר עם חרטות וגעגועים. לאהוב את הגוף משמעו להכיר ברגשותינו ולאפשר את ביטוים, שאם לא כן, על הגוף לאחסן כימיקלים אלה בתאיו, עד שהלחץ המתווסף יכריע את נאמנותו לנו וינפץ אותנו פיזית, רגשית או מנטלית. לאהוב את הגוף משמעו להעריך ולהלל את ייחודו של כל אדם וגופו, צורתו ומשקלו. לאהוב את הגוף משמעו להתפעל מעצם היכולת המופלאה לחוות חיים ולהתנסות בהם דרך הנס הפלאי שהוא הוא.
הדגש הכפייתי על הגוף בתרבותנו מוּנָע ברובו מהראש, מהשכל השופט והמבקר ומהצורך הכפייתי שלנו לנסות לרַצות אותו - לשווא. הסיפוק של הראש משליטתו בגוף משול למאלף חיית קרקס המביט בחיה, שפעם הייתה חופשייה ועוצמתית, וחש ניצחון ויוהרה על שהיא נשברה ומבצעת צעדי ריקוד מעודן לקול תשואות הקהל.
אכן, כשהגוף קורס, חולה וחדל מלשתף פעולה עם הצלפותינו, הוא משול לחיה שיום אחד קמה על בעליה ובלעה אותו.
אף אחד מאיברינו או מהיסודות המרכיבים אותנו אינו אמור להשתלט על שלמותנו ולערער את האיזון החיוני לבריאותנו. הווה אומר בנוגע לשכל, שאם בריאותנו ואושרנו חשובים לנו, עלינו ללמוד לתרגל בחירה מדי יום – האם אנו בוחרים להיסחף אחר הפטפוט האינסופי של השכל, אחר הביקורות והשיפוטים הגורעים מחדוות החיים, אחר שכנועיו שעלינו, על אחרים ועל החיים להשתנות טרם נוכל להיות מאושרים (כלומר לעולם לא), או שמא אנו בוחרים ללמוד להשתמש בשירותיו ובמיומנויותיו בשעת הצורך?
הבוז לגוף והשאיפה של הראש "לשפר" אותו משתקפים היום בנוהגים האופנתיים של חירור הגוף (body piercing), קעקועים ו"שומרי גוף". עלון הבריאות האוסטרלי "פריוונשן" (prevention) פרסם כתבה על אופנת "שומרי הגוף" ושאל: "האם חשבת אי-פעם לשכור שומר גוף אישי? לא, לא כזה שיגן עלייך מפושעים מסוכנים, אלא כזה שיעזור לך להגן על גופך מפני החורבן של חוסר כושר, משקל יתר ועצלנות?" במילים אחרות, שַלמי למישהו שיגן עלייך מעצמך.
חירור הגוף, פירסינג, הוא ניקוב חורים באזורים שונים בגוף ובפנים, כמו בגבות, בשפתיים, בלשון, בקורקבן, בפטמות ובאיברי המין, והחדרת אביזרים, כגון טבעות מתכת, סיכות ביטחון, תכשיטים וכו', לחורים אלה. לעתים גורם החירור לצלקות, לזיהומים קשים ואף לדימום ולמוות במקרים נדירים.
גם באופנת הקעקועים, כמנהג הבעלים המצהיר את בעלותו על בעלי החיים, מסמן הראש את אדנותו על הגוף. מנהג זה של השחתה עצמית אינו חדש כל
צמתים רבים יש לעבור בדרך לחירות אמיתית – מקצתם זרועי מכשולים המאיימים ללכוד לנֶצח את העולים לרגל. אחד מהצמתים הקטלניים הללו נקרא: "אתם לא יכולים לרדות בי עוד, כי אני עושה זאת לעצמי!". אם יצליח העולה לרגל, המחפש אחר השחרור והחירות, לחצות צומת זה בלי להיבלע בו לעד, ילך ויתקרב ליעדו. ברם אין זה קל כל עיקר להיחלץ מהמבוך, ואף קשה עוד יותר לזהות את מהותו.
קעקועים בקרב שבטים ילידיים מבוצעים לרוב בהקשרים של סמליות קהילתית עמוקה, לעומת השרטוטים הגחמניים המקובלים היום בתמונות או במילים, שמשמעותן עבור בעליהם חלפה זה מכבר.
עם עבור הזמן, גילו רבים ששינויים באים והולכים. בעוד את התמונות התלויות בביתם הם יכולים להחליף, הבינו מקועקעים נלהבים שאזל להם המקום על הקנבס של גופם, ועליהם לשאת ולהזדהות לנצח עם הרעיונות השכלתניים של עברם.
במבט ראשון נראה הקעקוע ככתם או כפריחה פתולוגית בעור, ובמידה מסוימת אכן זה כך, שכן שכבת הדרמיס נפגעה. בכל מקרה נלהבי קעקועים מגנים בלהט על הנוהג ומזכירים את סיפוקו של הראש, בהכניעו את הגוף. הכאב והדימום בעת ביצוע הקעקוע מהדהדים את הקדושים המעונים של ימים עברו שבזו לגוף, וכן את המין הסאדו-מזוכיסטי המוהל כאב ועונג זה בזה.
מקועקעת מושבעת צוטטה כך בעיתונות: "אני ממש אוהבת את זרמי הכאב שהמקעקע מזרים בכל גופי". בשידור מיוחד על מקועקעים ביטאה מקועקעת אחרת את מחשבותיה, שאפיינו מרואיינים אחרים, אשר הקריבו גם הם את האיבר הגדול ביותר בגופם – העור – לטובת משרבט מקצועי: "אף פעם לא אהבתי את גופי, עכשיו לפחות אני יכולה להביט על עצמי במראה".
הצהרה מצערת זו חושפת חינוך שלא ידע להנחיל ערך עצמי, שלא לדבר על אהבה. גם כאן מקועקעים רבים מתריסים ורואים בקעקוע ביטוי לעצמיותם, כשלמעשה, הם ממחישים השלמה עם מסרים פוצעים, שיצרו דימוי עצמי נמוך הזקוק לכישרונו של אחר כדי להשיב מידה של גאווה עצמית ולהקל את המפגש במראה.
בדברים לעיל אין משום שיפוט וביקורת על מקועקעים או מחוררים, שכן הם פשוט ממחישים ביטוי אחד - גלוי יותר אולי - של הסכסוך הנפוץ של כולנו בין הראש לגוף, ושל מאמצינו לעצב מחדש את הגוף בדרך זו או אחרת.
כשנוכל לבוא מחמלה אל עצמנו, גופנו ועברנו, נהיה בשלים לעשות בחירות מרפאות במקום כאלה שפוצעות בנו.
המאמר מעובד מתוך ספרה של ד"ר טובי בראונינג "איך הפכה האישה לגבר"
לאתר של טובי בראונינג
נא להמתין לטעינת התגובות
