גוף מלא הוא גוף יפה
נשים יעשו הכל בשביל בטן שטוחה. הן רק שוכחות שמדובר במרכז של עוצמה נשית ומידע אינסטינקטיבי. טובי בראונינג חושבת שהמלחמה בבטן הנשית ממחישה את מצבן המבולבל וחסר המרכז של נשים בימינו
עם היחלשות השליטה בנשים במאות האחרונות במערב, החלה גוברת השליטה הכפייתית של הנשים בעצמן. בשלב זה הן כבר ראו בגוף האישה הטבעי, שאינו מעוצב, מחזה דוחה. בכל מחיר היה עליהן לשכללו, לשפצו ולשלוט בו. ההערצה העתיקה לאיכויות הנשיות, לבשר השופע נוכחות, כבר הוחלפה בסלידה אצל רוב הנשים. נשים למדו לתעב ירכיים שופעות, להתענות בגין בטן בולטת, לגנות אגן רחב ולהכתיר שומן בכל צורה כשיא הכיעור.
בליטת הבטן התחתונה בנשים היא לחלוטין טבעית ותכליתית. היא מסמנת מרכז עוצמה נשית, לא רק באכלסה את הרחם המעניק חיים, אלא גם כמושב הרגשות ותחושות הבטן החיוניות. זהו מרכז של מידע אינסטינקטיבי, האמור לסייע לנו למיין את שטף הרעיונות המגיעים מהשכל, ולהבדיל בין אלה שיעילים לנו לאלה שאינם יעילים. בלי מרכז זה הבלבול חוגג בחיינו, קיימת תחושה שאין לנו בסיס ושאיננו מסוגלים לזהות מה נכון לנו – אילו מרעיונותינו המנטליים נכון לנו לממש, ואילו לשחרר.
ואכן, עידן "הבטן השטוחה" ממחיש את מצבן המבולבל וחסר המרכז של הנשים היום – את ה"שטיחות" של עוצמתן, כשהבסיס הבריא שלהן (הבטן) נאסר עליהן. שוב מהדהד כאן הכיבוש של מטה, של ה"אדמה", על-ידי מעלה, על-ידי הראש הרודה והמצווה ללא הרף להקטין את הבטן (מרכז העוצמה התחתון), להכניס אותה פנימה, להעלימה. כה מוצלח הוא הכיבוש הזה, עד כי הכול מסכימים שביציבה הבריאה של האישה הבטן מוחזקת בפנים.
היום נשים סולדות מסימני נשיות. מחקר קנדי הראה כי רזות ככל שתהיינה בכל אזור אחר בגופן, מידת השנאה של נשים לגופן מתקיימת באופן יחסי לרוחב אגן הירכיים שלהן – רחב יותר, שנוא יותר. האגן הוא האזור העיקרי המבדיל בין השלד הזכרי לנקבי והקשור ללידת ילדים. סלידה זו של הנשים ממוסדת היטב ואף מכובדת. הטלוויזיה הממלכתית של בריטניה יזמה תוכנית "סיוע" לנשים בעזרת מומחי אופנה, שיעצו לנשים מה הן הדרכים הטובות ביותר להסוות את הירכיים, או כפי שהמומחים עצמם אמרו: "להחביא את האזורים הדוחים". העובדה שביכולתו של חלק גוף לדחות את השכל האנושי מצביעה לא על פגם בגוף, אלא על שכל חולה.
מאחר שאין ביכולתן של הנשים לשלוט בעצמותיהן, להיטותן מופנית כנגד הרקמות הרכות. כפי שראינו, כל חי בעולמנו מורכב מניגודים של זכר ונקבה, האמורים לאזן זה את זה. גם הרקמות הרכות של הגוף מורכבות מהזכרי ומהנקבי, מקשיות ומרכות – משרירים ומשומן. שני מרכיבים אלה מעסיקים את החברה שלנו המעודדת את הנשים, כחלק מתהליך הגבריזציה שלהן, לפתח את הרקמה הזכרית – שרירים,
בעידן זה של שחרור האישה מזילות הנשים דם, יזע ודמעות בניסיונות בלתי פוסקים להקשות, לשרוף ולסלק כל סימן של רכות – סוד עוצמתה של הישות הנשית. הדחף להקשות את הגוף הדביק גברים ונשים כאחד. בזמן שהנשים מתאמצות להשיג את הגברים, מגבירים הגברים, שביטחונם מתערער, את הקצב במטרה להישאר המובילים. כך החלה תרבות מכוני הכושר וההתעמלות הכפייתית. כמגפה כלל-עולמית, החלו מיליוני נשים וגברים לקפוץ, לרוץ, למשוך, לדחוף, להרים ולהזיע נואשות. בכל פינה מזמזמות כוורות הומות בני אדם – מכוני כושר מלאים עד אפס מקום במבוגרים חמורי סבר, שאדי זיעתם מערפלים את החללים העמוסים במתקנים שונים ומשונים, בעודם צועדים, מנתרים, מותחים ומכווצים כל שריר.
היה זה רק באחרונה יחסית שהגבריזציה פשטה בגופן של הנשים. סרטים משנות ה-40, ה-50 וה-60 עדיין חושפים לעין הנבוכה של האלף החדש נשים של טרום-שריון, בעלות זרועות רכות, בשר וירכיים עגלגלות. היום ניתן למצוא "זַן" זה של גוף האישה רק על-ידי חפירה בארכיונים.
כל הנאמר כאן אינו בא לבטל את תועלת ההתעמלות. כל עוד היא מתבצעת באופן מאוזן, תעניק ההתעמלות אנרגיה מחודשת, מצב רוח טוב, הפרשת אנדורפינים, רגיעה כללית והמרצת המערכת החיסונית. לעומת זאת התעמלות-יתר עלולה לגרום שחיקה. מחקרים הראו כי התעמלות-יתר עשויה לזרז את תהליך ההזדקנות בהשפעת הלחצים שהיא מפעילה על מבנה הגוף. ממצאים אלה מודחקים בחברה, המתכלכלת מצרכנות של שלל מתקנים, מוצרים ותוכניות כושר, שנועדו לאלף את הגוף הסורר.
בעידן "ההרבה יותר הוא טוב יותר", איזון ומתינות זרים לנו, מאחר שהם שייכים לעולמה של הישות הנשית. בעולמה סמל האיזון הוא המים הרכים, השואפים תמיד לשוויון – זורמים פנימה למלא כל שקע, כל חוסר, ושוטפים החוצה כדי לשחרר כל הצטברות ועודף. לעומתם הרמת משקולות והתעמלות-יתר הם תסמינים של חוסר האיזון הזכרי-יתר, והם ניזונים מאי-שביעות רצון מהגוף ומהדחף לשנותו. גורמים אלה הם שהופכים את ההשפעות החיוביות של התעמלות מתונה לרעלים, המסיתים את המערכת נגד עצמה, כאשר הראש העוין דוחק את הגוף מעבר לגבולותיו.
למרות זאת נשים עשויות להפטיר: "למי אכפת? כל זה לא קשור אליי! גוף מוצק הוא גוף יפה, וזה כל מה שמעניין אותי. כל השאר לא נוגע לי". אילו רק היה זה נכון! שורש הדחף של הנשים למַצֵק את עצמן משפיע עליהן בדרכים שאינן תמיד גלויות לעין. כל רובד בחייה של אישה יושפע באופן שלילי, כאשר בבסיסה היא במלחמה עם הטבע שלה עצמה, עם עוצמתה.
לצד הפחד מהנשי מתקיים הפחד מנשים גדולות. בחברה של שלטון הזרע, של מהירות, של חתירה ותנועה בלתי פוסקות, נשים גדולות ומלאות מעוררות בתת-מודע אסוציאציות של הביצית האטית והמסיבית, המאיימת "ללכוד" את הזרע הקטן יחסית. לעומת זאת רזון מתקשר אצלנו עם חופש תנועה וחירות. ברומן שלנו עם הזכרי אנחנו בחיפוש מתמיד אחר הזרע ה"רזה" הנע ונד, וסולדים מפני הביצית הגדולה, ה"טורפת". אנחנו שוכחים כי החופש אינו תוצאה של טיפוח חלק מאיתנו על חשבונו של חלק אחר, אלא שילוב של השניים.
הד נוסף במעמקי הלא נודע, שמלבה את אש הפחד שלנו מנשים גדולות, מגיע מהימים הרחוקים שבהם עוררה המטריארכית – אם השבט שנוכחותה הפיזית העצומה היוותה חלק בלתי נפרד מעוצמתה – יראה והערצה. היום השתנתה לחלוטין התייחסותנו לנשים בעלות נוכחות פיזית גדולה.
ככל שה"אין" גדול יותר בגופה של אישה (אין בטן, אין ירכיים, אין שומן וכו'), כך נחשבת הצלחתה גדולה יותר. אפילו בזמן היריון! אישה המצליחה להישאר "קטנה" בעת הריונה, זוכה לאישורים. זה המסר הכפול שאיתו נאלצות הנשים להתמודד היום. מחד גיסא, היי עוצמתית ואסרטיבית! ומאידך גיסא, אל תתפסי יותר מדי מקום! את משקל קל! בעודן מתאמצות להשיב להן את עוצמתן, לקחו על עצמן הנשים את דיכויין, כשהן משתדלות לצמצם את עצמן, להתכווץ ולשלם ממיטב כספן לתעשיות המבטיחות לסייע להן בכך.
בתודעה הקולקטיבית שלנו אנו מייחסים לשומן (ולאנשים שמנים) תכונות של עצלות, הזנחה, הדוניזם, ובלתי נסלח מכול – חוסר שליטה! בלהיטותן לטפח את הפן הגברי הכריזו הנשים מלחמה על הרקמה הנקבית – על השומן – כאילו איימה על חייהן, והן משתוקקות לשלוט בה ובכל אשר היא מסמלת.
הדימוי של האישה/מכשפה, הנשרפת למוות לאחר שהוקעה על-ידי בית דין של גברים, מהדהד כאן, כשהפן הזכרי של הנשים עצמן רודף את הפן הנקבי בקנאות ובתשוקה בוערת לכבוש כל פיסת רכות ולשרוף שומנים למוות.
מלחמתנו בשומן היא סמל לחרם שלנו על הנשי. ציורי האומנות של רובנס ושל בני דורו, המתארים נשים עגלגלות ושופעות בשר רך שרועות בחיקה של אמא טבע ומוקפות מלאכים, מתארים למעשה את הפן הנקבי בנשים ובגברים – את היכולת פשוט להיות, לחוות ללא שיפוטיות ולבטוח בהשתלשלות הדברים ובזרימת החיים.
ציורים אלה חוגגים את התכונות הנקביות, המאפשרות לנו להכיל, להטמיע, לעלוז ולשמוח בחיים עצמם; תכונות שאין להן חלק באובססיה להישגים, אלא בהתענגות על הניצוץ האלוהי הקיים בעונג עצמו ובמשחק של הילד הפנימי. ובתמצית, כל אותן תכונות שאבדו לנו במציאות הזכרית ההישגית. בשביל האומנים שציירו את אותם ציורים הייתה הנוכחות הפיזית המלאה והעגולה של הנשים חיונית לביטוין של אותן עוצמות. מן הסתם לא יכלו דוגמניות רזות ומתוחות לשדר את עוצמת השלווה באותה חדות שבה הן משדרות את כוחניות המלחמה.
עצמי את עינייך ונשמי עמוק ולאט אל תוך הבטן התחתונה, כשאת נהיית שלווה יותר ויותר בכל נשימה. דמייני לעצמך שאת חיה בעידן אחר, בזמן שבו גוף מלא, רך ועגול נתפש כשיא היופי של הנשיות.
ראי את עצמך כאישה מפותחת, בשלה וממורכזת בבטן התחתונה העוצמתית שלה, בעלת ירכיים מלאות ובעלת ביטחון וערך עצמי גבוהים. הניחי לגופך להירגע ולשחרר את המתח הפנימי ואת אחיזת השרירים, כשאת יושבת בגנך הפורח ליד המזרקה. את רכה, עוצמתית, קסומה ושאננה.
בעודך יושבת סמוך לברֵכת המים, מתקרבת אלייך אישה רזה המביטה בך בהערצה ובכמיהה. את חשה עצב כלפיה, על השקיפות שלה, על החסך בנוכחותה הפיזית.
הניחי לעצמך להתענג על מהותך הנשית. חושי את השקט שבתוכך פשוט מתוך ההוויה וגילום הישות הנשית, ללא שיפוט, ללא אשמה, פחד או כעס. הנך רבת עוצמה ברכותך.
קחי את הזמן לשים לב לכל תחושה, תובנה, אושר או התנגדות, ביושבך ליד המים המבעבעים.
שתפי אחרים בחווייתך או תעדי אותה בכתב. כל יום במשך שבועיים הניחי לעצמך לחזור לדימויים הללו, גם אם לרגעים ספורים בלבד, ותעדי את התובנות והשינויים המתרחשים בך.
הערה: התרגיל לעיל אינו בא לבטל נשים רזות מטבען. פעמים רבות גם הן מתקשות לקבל את עצמן כפי שהן. מטרת התרגיל היא להחזיר לעצמנו ראייה מאוזנת ובריאה שאבדה לנו. הדימויים הרגילים, ללא יוצא מן הכלל, הפוכים מאלה המתוארים בתרגיל. האידאל שאליו שואפות הנשים הוא הרזון, בעוד "האישה השמנה", שהן חשות כי הן מגלמות, מביטה בקנאה ובכמיהה בהצלחתה של הרזה. הן איבדו כל תחושה של שמחה בעצמן. בתרגול יומי יביא תרגיל זה ריפוי ואיזון מחודש.
לאחר שהתמדתי בתרגילים דומים, הבנתי כיצד השכל מגיב על תִכנות. הדימויים הרגילים בתקשורת מתכנתים את מוחנו ומחזקים ללא הרף ראייה שלילית, בלשון המעטה, כלפי מלאות הגוף, עד כי איבדנו כל פרופורציה. כשבחרתי באופן מודע ראייה הפוכה למשך כמה דקות ביום, החלו שינויים
מעניינים להתרחש. לפתע נראתה המלאות בנשים כדבר מרגש. זה היה כאילו מישהו הוריד צעיף מעל עיניי והחזיר לי ראייה שפויה של הדברים. דוגמניות רזות נראו לפתע מורעבות ומקופחות, חסרות נוכחות עוצמתית. והדבר מילא אותי בעצב גדול כלפיהן, כלפי כולנו.
ד"ר טובי בראונינג היא מפתחת השיטה הבינלאומית ''עוצמת הרכות''(Holistic Pulsing). המאמר מבוסס על הספר ''איך הפכה האישה לגבר''
נא להמתין לטעינת התגובות
