מונג'ק ופיצו מעצבים את זה ככה
יונתן מונג'ק ופיצו קדם הם ארכיטקטים מובילים, על זה אין ויכוח. העימות בין השניים הוא על אידיאולוגיה ופרקטיקה, על חללים לבנים מול גגות רעפים. שום דבר לא אישי, הכול ארכיטקטורה
יוני (יונתן) מונג'ק
,54 בוגר "בצלאל" באדריכלות, שבונה בעיקר בתים ויועץ לחברות גדולות בנושאי בנייה ואדריכלות. במשרדו עוד שני עובדים מלבדו. אחת מהם היא אשתו, אירית, מעצבת פנים. "זה מתוך אידיאולוגיה," הוא אומר, "אני מאמין שעם משרד גדול לא אעשה יותר אדריכלות, אלא ביזנס
פיצו (יצחק) קדם
,38 בוגר בית הספר לאדריכלות AA - Architectual Association בלונדון, בונה בתים פרטיים ודירות יוקרה - עוסק ב"אדריכלות בוטיק," כהגדרתו. משרדו קטן, חמישה עובדים בסך הכול. לדבריו, "אני בונה מעט ואיכותי. לא חייב לקחת כל עבודה"
לדעתכם, יש סגנון נכון? למה גישה אחת בכלל עדיפה על האחרת?
קדם: "בעיניי אין אדריכלות נכונה. לכל אדריכל יש קו שמאפיין אותו, שאיתו הוא מזוהה ואיתו הוא הולך עד הסוף. יש לא מעט אדריכלים שהקו שלהם שונה משלי ואם הוא מגובש, אני בהחלט מעריך אותו. השפה שא־ליה אני מתחבר היא זו הפחות צעקנית, פחות משוויצה.
אני יכול לדמות את זה לקניית דיסק חדש. השיר הראשון שאנחנו מבחינים בו הוא זה שקל לשמיעה ואנחנו שומעים אותו שוב ושוב עד שהוא נמאס. רק אחר כך אנחנו מבחינים, בשולי הדיסק, בשיר קטן שהוא עמוק ושקט יותר - ואותו אנחנו באמת אוהבים.
"שני דברים חשובים בעיניי באדריכלות שאני עושה - חשובה לי מאוד ההשתלבות בסביבה, שזו תהיה אסתטיקה לא צעקנית, וחשוב לי שהחלל יוכל להכיל את המשתמש. החלל המודרניסטי מכיל את המשתמש, את האור, את החוץ. כל ספר, כל דיסק וכל יצירת אמנות מוצאים בו את מקומם. זהו חלל שמכבד את המשתמש ודורש שיכבדו אותו בחזרה, שיחשבו על כל חפץ שמניחים בתוכו. החללים שאני עושה הם לטעמי מדיטטיביים, מכילים. לדעתי, בחללים שהם אובר דיזיין אין מקום לקליינט".
מונג'ק: "אין דבר כזה, אובר דיזיין. מותר לאדם לאסוף דברים, להתחבר לחפצים. יש קליינטים שיכולים לחיות בבתים רועשים ויש כאלה שזקוקים לשקט. אני לא חושב שאי אגירת חפצים מעידה על תחכום. יש איזו פלצנות בריקות הזאת. האדריכל זאב דרוקמן כבר אמר פעם, או שאולי זו אינטרפרטציה שלי, שהאדריכלות המודרנית לא נותנת פתרונות למצוקותיו של האדם. ואני אומר שעצם הגדרת הסטייל או הסגנון גובלת בפשיזם, היא פוסלת מהיסוד את הזכות להכיל את האחר, את האינדיבידואל.
"זה מקביל לדת. זה כמו לבוא ולומר שיש פירוש אחד והוא הנכון. באדריכלות אין אלוהים. כל אדם הוא שונה, ואפילו בני זוג שונים
"רוב הבתים המודרניים לא שייכים לנוף ולאקלים הישראלי. בדירות הלבנות שהן מן 'מתוחכמות כאלה' - אין שום דבר אישי, הן שממה רגשית. אין שם מושג של בית במובן של 'הום' ולא של 'האוס.' איזה ילד יכול לשחק בדירה עם רצפה שחורה, קירות לבנים וספה בוהקת?
לדעתכם, הבתים שאתם בונים משתלבים בסביבה, באקלים הים תיכוני?
קדם: "אדריכלות נקייה לא כופה את עצמה על הסביבה. יש פה כל כך הרבה כאוס מסביב, פרסומות בכל מקום, רעש וקצב. עם כל המדיה והמהירות הבלתי נסבלת של התרחשויות, אין רגע אחד של שקט. אני מרגיש שהקרב שלי כאדריכל הוא להכניס שקט.
יש מי שיאמר שבבית הטוסקני הוא מרגיש יותר נוח, אבל אני לא מאמין בזה. אני אומנם אוהב לנסוע לטוסקנה ומוצא הרבה מאוד חן בחוסר הדיוק, אבל הבתים שם עשויים מחומרים שנמצאו בסביבתם. כאן החומרים האלה זרים. קשה לומר שזה הסגנון המתאים לאור הישראלי, לפתיחות המקומית.
לי הרבה יותר מתאים לעשות בתים מודרניסטיים. אני לא מוצא סיבה לעשות פה גגות רעפים. האדריכלות שאני דוגל בה, המודרנית, היא אומנם הרבה פחות אופנתית, אבל היא מתאימה בסופו של דבר לכל זמן ולכל תקופה כי היא לא מתלהמת."
לפעמים לבתים האלה יש יותר קשר למקום הזה, כי יש בהם הרבה יותר הצללה וצבעים שבולעים את הבוהק העז שקיים כאן. ב-90 אחוז מהבתים המודרניים שאני רואה בארץ, התריסים מוגפים כל היום. אז איך בדיוק הם מתאימים למקום?".
ואיך הבתים שלכם מתאימים ללקוחות שלכם? מה קורה אם לקוח מבקש מכם בית שהוא זר לסגנונכם?
קדם: "אני כמעט לא נתקל בלקוחות שרוצים משהו אחר. אני מזוהה עם קו מסוים ובאים אליי אנשים שהם חסידי הקו הזה. אני מודה שחשוב לי ליצור אדריכלות איכותית שנושאת את טביעת האצבע שלי, אבל עם זאת אני לא האדם שחי בבית המסוים הזה.
יש לי אומנם תדמית של אחד שלא מוותר, אבל בסדרי עדיפויות שלי אני נלחם על רעיון מרכזי ומאוד גמיש ביחס לכל השאר. ברור לי שאני מתכנן למשתמש אחר ולא בשבילי. לרוב האנשים שבאים אליי יש חוש לאסתטיקה, אולי מפני שאני עצמי מכוון לאסתטיקה ספציפית.
היופי באדריכלות המינימליסטית, זו שאני מדבר עליה, הוא שהיא יכולה להכיל חיים אחרים לגמרי. בתוך המינימליזם הזה אפשר ליצור עולם ומלואו, הוא רק מצע המכיל הכול."
מונג'ק: "אצלי אין דבר כזה - ‘זר’ לסגנון שלי, ולא בגלל שאני זונה, חלילה. אני מתאים חליפה ללקוח, אבל עוד הרבה לפני זה אני מודד אותה, שואל למה הוא צריך את החליפה, איזה סוג של תיפורים הוא אוהב ואיזה כפתורים.
אני מתחבר טוטאלית ללקוחות שלי. הדגשתי קודם שבני האדם החיים באותו בית שונים זה מזה ואפילו לבני הזוג יש לעיתים קרובות צרכים מנוגדים. אני מתחבר לכל אחד מבני הזוג. הנה, עכשיו אני בונה בית שבני הזוג בו שונים לחלוטין.
בבית המתהווה היא חושבת שקיבלה בית טוסקני והוא חושב שקיבל בית מודרני - והם קיבלו בית אחד. הוא קיבל את חדר העבודה הגדול שלו והיא את שולחן האוכל הענקי. אני חושב שאדריכלות צריכה לשמש רקע לאדם שבתוכה ומפני שאין לי הגדרות ואין לי גבולות, זה מאפשר הרבה מאוד חופש חשיבה. אצלי גם הבתים המודרניים הם רומנטיים, כי בית הוא בית ולא חלל תצוגה."
פיצו, אמרת פעם שהיית מוכן לגור ב"ביתן הלנה רובינשטיין."
"כן, בעיניי הוא אחד החללים היפים בעולם. זה מקום שאני מרגיש בו נוח, הייתי בקלות יכול לחיות בתוכו."
ואתה, מונג'ק?
"הייתי גר ב'ביתן הלנה רובינשטיין,' אבל הייתי מכניס לתוכו פסנתר וצובע אותו בסגול. אני אוהב לחבר חיבורים. גם ב'הלנה רובינשטיין' הייתי מחבר משהו לא שייך, מותר גם להכניס חוש הומור לעבודה שלנו, לקחת את החיים בקלות. בעיניי, הביטוי 'נעשה ונשמע' מתאים כאן. באמנות ובאדריכלות מותר ואפילו חובה להמציא את הפילוסופיה לאחר מעשה."
קדם: "אני אוהב בטון וסוגים שונים של עץ, סבא שלי היה נגר. ואוהב פליז וברזל, אבל גם נייר אורז וגרפיקה המטילה אור על הקירות. בעיקר, אני אוהב לעבוד עם אור, טבעי ומלאכותי. הדינמיות של האור היא זו שמקנה לחלל את האיכויות שלו.
אני מודה שיש קורלציה בין אנשים שמרגישים נוח עם אדריכלות מודרניסטית לבין אנשים שמרגישים נוח עם צבעים מונוכרומטיים - אבל העניין שלי הוא בעיקר במיעוט האלמנטים ובמיעוט החומרים. המינימליזם הזה הוא לא תמיד קר ומנוכר, כפי שחושבים."
מונג'ק: "אני מסכים. אני יודע שלקוחות נוהגים להגדיר את הבתים המודרניסטיים כקרים ואת האחרים כחמים, אבל זה לא נכון בעיניי. אני דווקא מסכים שבית פתוח, חף מהצטעצעות, יכול להיות חם, אינטליגנטי ופונקציונלי."
שניכם בונים בעיקר לעשירים. לאחרים לא מגיעים בתים מעוצבים?
קדם: "בארץ שלנו, מי שכבר בונה בית פרטי במרכז הוא בעל יכולות. עם זאת, אני חושב שקל יותר לבנות בית מודרניסטי בתקציב לא גבוה, מאשר בית טוסקני בתקציב נמוך.
את האדריכלות המודרנית, החפה מקישוטיות, קל יותר לעשות בתקציב לא גבוה. יש משהו מאתגר דווקא ביצירת חלל בעלויות נמוכות. למעשה, אני מוכן לעשות הכול - אם יש לדברים ערך מוסף אדריכלי. עיצבתי עכשיו דירה של 70 מ"ר, בתקציב לא גבוה בכלל. מה שמשך אותי זה הטוטאליות של הלקוחות, הלכנו על קונספט שבו הכול חבוי, קשה להבחין אם זה חלל מגורים או משהו אחר לגמרי."
מונג'ק: 30" אחוז מהפרויקטים שלי הם לזוגות צעירים. הכסף, בעיניי, הוא אמצעי ולא מטרה. אני בכל מקרה בונה זול יותר מהאחרים וגם את הבתים של העשירים אני בונה בעלויות נמוכות יחסית."
לסיום, יש לכם משהו טוב לומר זה על זה?
קדם: "אני חושב שמונג'ק הוא מאוד מונג'קאי ויש אמת באדריכלות שלו. למרות שיש לו מגוון שפות, יש משהו מגובש בסגנון שלו. הסגנון שלי אומנם שונה משלו, אבל כשעושים משהו ללא פשרות, הרי שהוא טוב בעיניי."
מונג'ק: "לזכותו של פיצו קדם ייאמר שהוא אחד מתוך רשימה מאוד מצומצמת של אדריכלים, שאפשר למנות על כף יד אחת, שבאמת עושים ארכיטקטורה. אפשר להתווכח על הסגנון שלו או על התפיסה, אבל הוא לא מעתיקן. אדריכלים רבים מדי הם סתם מעתיקנים".
שיפוץ "הבימה," בעד או נגד?
קדם: "במקרה הזה עדיף החדש, אבל שישתדלו לא לבייש את הגן ואת הבניין המושלם שלצדו." מונג'ק: "בעד, כי יש היבטים טכנולוגיים ואקוסטיים שמצריכים שיפוץ, אבל שישמרו על התרבות".
"גשר המיתרים" בירושלים, להשאיר או להחריב?
קדם: "אדריכל מוכשר מאוד, בקונטקסט הלא נכון."
מונג'ק: "להוריד. הגשר מדהים ביופיו, אבל הוא במקום הלא נכון ובעיר הלא נכונה. משרת רק תפיסות פשיסטיות וכוח פוליטי ואדריכלי."
"הבניין של פיבקו," בית המשפט בירושלים, היכל התרבות בתל אביב. איזה מהם מועדף עליך?
קדם: "היכל התרבות, ללא ספק."
מונג'ק: '"הבניין של פיבקו,' בגלל שיש בו חוש הומור. חבל שלא הוסיפו לו עוד שבע קומות. היכל התרבות - המיקום שלו גאוני מבחינה תרבותית."
זהאה חדיד, פרנק גרי, או קארים ראשיד?
קדם: "זהאה חדיד נתנה לי את הדיפלומה שלי, אז אני משוחד."
מונג'ק: "זהאה חדיד, כי היא קרובה לאדמה. היא לא חארטה."
עיצוב או החיים?
קדם: "החיים זה עיצוב."
מונג'ק: "חד משמעית החיים. הם כוללים הכול."
נא להמתין לטעינת התגובות
