ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

שמונה הנרות הפנימיים

לאחר שהאדם עשה את כל שביכולתו כדי להגיע לרוחניות, הוא מגלה שהגיע אל תחושת ייאוש. ואז לפתע, מתוך החשכה, מגיע האור העליון ומשלים עבורו את תהליך התיקון. זהו נס החנוכה שקורה לאדם. על השמן, הפתיל, המכבים והיוונים לאור חכמת הקבלה

אביהו סופר | 24/12/2008 14:25

האור הפנימי striatic, cc-by

אחת הסיבות שאנו ממשיכים להעביר את מנהגי החגים מדור לדור, היא שאנו מבקשים לשמור על הרצף של עמנו, לקשר בין עבר, הווה ועתיד. לא סתם 95% מהישראלים מדליקים נרות בחנוכה. עם זאת, אותו "רצף" נבחן ברבדים שונים. ישנו הרובד המסורתי, של המנהגים המתגלגלים בידינו, וישנו הרובד הפנימי, שנח שקט בקיפולי חג החנוכה.

כידוע, את מנהגי ישראל קבעו המקובלים, ענקי רוח שגילו את החוקים הרוחניים שמשפיעים על עולמנו. מתוך השגתם הרוחנית המקובלים קבעו את המנהגים כסימנים למצבים רוחניים שכל אחד מאיתנו צפוי לעבור באחד מגלגולי חייו. הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, כותב על כך: "כל הצורות שיש בעולם העליון בכל כמותם ואיכותם נעתקות במלואן ובאות גם בעולם התחתון... והם נקראים שורש וענף" ("פרי חכם", מאמר מהותה של חכמת הקבלה).

לדוגמא, כשאנו ניגשים להדליק את נרות החנוכה, עולה בנו תקווה רדומה להאיר גם משהו בעצמנו. הדלקת נרות החנוכה מסמלים את הרצון הקיים באדם, לגלות את העולם הרוחני, בו פועלים האורות. כותב על כך הרב קוק "והנר הזה סֵמֶל... להאיר על ידו את אורח חייו והארת נשמתו" (מאמרי הראי"ה, עמ' 151).

המושג "אור" בחכמת הקבלה מסמל את תכונת הנתינה, תכונתו של הכוח העליון. כשבוער בנו הרצון לתת לזולתנו, ולא על מנת לקבל בחזרה, אנו נדמים לאותו כוח עליון, וכך אנו נכנסים במגע עִמו. אם רק נרצה בכך, האור ישפיע עלינו, ידליק את נר החנוכה בלבנו ואז "חשכה כאורה יאיר".

שמונת נרות החנוכה – תחנות באדם

חכמת הקבלה מסבירה שבנשמת האדם עשרה חלקים שנקראים עשר ספירות: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. ניתן לומר כי אלו תחנות באדם, מצבים שונים בהם הוא נקרא להפשיל שרוולים ולצאת לעבודתו הפנימית.

חג החנוכה מסמל את מחצית הדרך של תיקון הנשמה בחזרה לשורשה באין סוף. "המלכות", מסמלת את רצונו הקטן של האדם להגיע לרוחניות. תכונת הנתינה נקראת "בינה". כאשר אנו מעלים את רצוננו, את ה"מלכות", לתכונת הנתינה, ל"בינה", מתבצע תיקון והאור מאיר בכל שמונה הספירות, מבינה עד מלכות. השוּרָה "בני בינה ימי שמונה" בשיר "מעוז צור ישועתי" מרמזת על שמונה ספירות אלה. אורה הבהיר של החנוכייה ביום השמיני, יחד עם תחושת הבית והחום שסביבנו, יכולים לרמז לנו על קמצוץ מהתחושה של התיקון.

מקור השם חנוכה הוא בצירוף המילים חנו-כה. האותיות "חנו" מסמלות את החניה שאנו מבצעים בתהליך התיקון הרוחני, כאשר אנו מגיעים לספירת בינה. האותיות "כה", מציינות את התאריך שבו חל חג החנוכה - כ"ה בכסלו.

אנו מציינים את תיקון שמונה הספירות הראשונות בנשמת האדם על ידי הדלקת שמונת נרות החנוכה. כסימן להתקדמות בתהליך התיקון אנו נוהגים להדליק בכל יום נר נוסף.

השַׁמָּשׁ ניצב מעל שאר הנרות

בחנוכייה בגלל שהוא הנר החשוב ביותר ובו אנו מדליקים את כל הנרות. השַׁמָּשׁ מסמל את האדם שצריך לתקן את השימוש ברצונותיו מקבלה לטובת עצמו לנתינה לזולת. תהליך הדלקת הנרות באמצעות השמש, מסמל את האפשרות שניתנה לאדם לגדול רוחנית, כלומר לבצע את כל שמונת שלבי התיקון של נשמתו וכך למלא אותה באור.

כידוע, נר החנוכה המקורי עשוי משלושה מרכיבים: שמן, פתילה ואש.

השמן מסמל את הרצון – החומר שממנו עשוי האדם. הדלקת הנר, כלומר תחילת תיקון נשמת האדם, מתרחשת כאשר הוא מתחיל לשנות את השימוש האגואיסטי ברצונותיו לשימוש לטובת הזולת.
הפתילה מלשון פסילה, מסמלת את מאבקו הנחוש של האדם כנגד ההפרעות שבהן הוא נתקל בדרכו לרוחניות. האדם מבין שהגישה שבה נקט עד כה, גישה שבה הוא נפרד מהזולת ויכול לנצל אותו לתועלתו האישית, פסולה ואינה מביאה אותו אל האושר. המאמצים להתעלות מעל להפרעות אלה ולדאוג לטובת האנושות במידה שבה הוא דואג לעצמו, נקראים יגיעה.

כותב על כך הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש): "ואם רוצה להשיג עוד אור, הוא מוכרח להשתדל להמציא עוד יגיעה, הנקרא פתילה" (שמעתי, אגרות ו'). כשהאדם מתייגע אל מול הפרעות אלה בצורה מספקת, אנו אומרים שהפתילה כבר עבה מספיק ואז האור העליון מדליק אותה.

מלחמת המכבים

המלחמה שניהלו המכבים על יהדותם, היא המלחמה, כך מסבירים לנו המקובלים, שאנחנו מנהלים יום יום עם האגו שלנו. ה"יוונים" שבנו מסמלים את האגו החזק, המודע, השולט. התכונות שמאפיינות אותם הן הרצון להתענג וליהנות, גם אם זה על חשבון הזולת. ל"יווני" שבנו, לא אכפת לנצל ולהרוס את הזולת – הטבע שלו פשוט דוחף אותו לפעול רק לטובת עצמו.

ה"מכבי" שבתוכנו, זו נקודה קטנה ועדינה, שיותר ויותר אנשים מתחילים להיות מודעים אליה. היא מרגישה את הריקנות ואת חוסר התכלית ששורים מסביב, ומסמלת את הנטייה הפנימית שלנו לקשר נכון בין בני האדם, קשר שבו מתגלה תכונת הנתינה. דרך נקודה זו אנו מרגישים מדי פעם שאנו חיים ב"חושך", במשבר אמון ובניתוק בינינו. מתוך הרגשת החושך אנו מתחילים לחפש את ה"אור", את צורת היחסים הנכונה שתיתן לנו טעם בחיים, ותהפוך את חיינו לשלמים יותר.

תחילת התיקון, הן של הפרט והן של החברה האנושית, היא ביום בו תיפול בנו ההכרה כי את המטען האדיר הזה של רצונותינו, אנו יכולים לנצל לבניית החברה, לבניית תא משפחתי גדול יותר, בו נוכל לחיות ביתר שפיות, ולהפסיק לחשוש כל הזמן לעצמנו ולילדינו, החיים בחברה שיצאה משליטת חוקי הטבע, ועברה לשליטת הרצון האגואיסטי של האדם.

שאיפותיו של הפרט, אינן מדוכאות כשהן מושקעות בזולת, להיפך, הן ממשיכות לגדול ולהתעצם, ומהוות מנוע בערה שמקדם גם אחרים. אל לנו לעצום עיניים מול המצב החדש בו שרויה האנושות, אנו קשורים ומשפיעים זה על זה ע"י החוק הגלובאלי: חוק החיבור, חוק הערבות. עלינו לקבל את ערבותנו אחד לשני, להרחיב את גבולות הכרתנו ותפיסתנו, ולהפוך ברצונותינו עד שישרתו אותנו, ויהוו גלגלים למרכבתנו.

במבט מקרוב, נמצא שכל הקונפליקטים שלנו מתמצים בדיאלקטיקה הזו: האדם מול הרצון האגואיסטי, הרצון האגואיסטי מול האדם. אנו נאחזים בו, כאוחזים בקרנות המזבח, מאמינים שאם נרפה, נאבד את כל מה שברשותנו: את כספנו, את מהותנו, את עתידנו. בה בשעה שכל אחיזה כזו, באגו וברצוננו לעצמנו ולעצמנו בלבד, סוגרת עלינו בחשכה חברתית.

נס חנוכה

לאחר שהאדם השתדל ועשה את כל שביכולתו כדי להגיע לרוחניות, הוא מגלה שמאמציו הרבים הביאו אותו אל תחושת ייאוש. ואז לפתע, מתוך החשכה, מגיע האור העליון ומשלים עבורו את תהליך התיקון. זהו נס החנוכה שקורה לאדם.

האדם משלים את תיקון נשמתו בחג הפורים כאשר האור שנדלק לראשונה בחג חנוכה ממלא את כל נשמת האדם והוא מתעלה מעל לעולם הזה, למציאות רוחנית, שלמה ונצחית.

בחג הפורים האדם ממשיך בדרכו הרוחנית, מתקן את שתי הספירות האחרונות, חכמה וכתר, ובכך משלים את תיקון נשמתו. השלמת תיקון הנשמה היא המצב הסופי והשלם ביותר שקיים במציאות. מצב זה נקרא "גמר תיקון".

המקובלים כותבים שכל אחד מאיתנו חייב להגיע למצב המתוקן במשך שנות חייו בעולם הזה, ושנמשיך להתגלגל עד שנגיע למטרה זו.

לערוץ הקבלה באינטרנט