לא חופשה בקריביים: החירות על פי הקבלה
הדרך אל החופש מתחילה בהבנה בסיסית לפיה כולנו גוף אחד, המכונה "האדם הראשון". איננו חשים בכך משום שכוח הטבע, או הבורא, מעוניין להביא אותנו לגילוי עצמאי ומודע שלו
סעודת ליל הסדר הסתיימה. ההגדה הוקראה, היין נשתה. כולם שבעים. אך כל זה הוא רק ההקדמה לאירוע ישראלי יוצא דופן, החוזר על עצמו מדי שנה: ה"אפטר-פסח". גל עצום של פסטיבלים, טיולים, הצגות ומופעים ססגוניים שוטף את הארץ בימי חול המועד. כולנו מרגישים צורך פתאומי לקחת את המשפחה ולברוח לחופשה "חלומית" מעבר לים, או לפחות מעבר לכביש. יציאת מצריים מודל שנות האלפיים. מיותר לציין שהבילוי המיוחל הופך די מהר לעבודת פרך מתמשכת, שלא לומר בזבזנית, תודות ל"פרעונים" הקטנים שתאבונם הבידורי אינו יודע שובע, לדאגות הטורדניות ולחשש העצום שמא נפספס את הרגע.
אז בין חופשה לחופשה, רציתי להציע לכם מבט קצת אחר על מושג החופש. לברר מהו חופש אמיתי, היכן מוצאים אותו ומדוע נדמה שהוא כל הזמן חומק לנו מבין האצבעות?
"חלונות ראווה יפים פה, זה הכול למכירה, גם אנחנו תלויים עם פתקי החלפה..."
נתחיל מהסוף: חכמת הקבלה קובעת שהאדם בעולמנו אינו חופשי כלל. הוא לא בחר לאיזו משפחה להיוולד, וגם לא השפיע על מגוון התכונות והכישורים שקיבל עם לידתו. כשהוא גדֵל, הוא מושפע באופן מוחלט מהוריו, ממוריו ומהמחנכים השונים בחייו. בשנות בגרותו מכתיבים לו כלי התקשורת והחברה שסובבת אותו את הכול: מה ללבוש, מי להיות, למה לשאוף, איך לחשוב, מה לאכול, את מי לאהוב, מה נכון ומה לא. אפילו אידיאלים של יופי או כיעור, קודים של התנהגות ודיבור - כולם נקבעים עבורו על ידי החברה.
למעשה, האדם אינו בוחר כיצד לחיות את חייו, אלא פשוט חי אותם. הוא מנווט אותם על פי מערכת חסרת פשרות של חוקים שאחרים קבעו לו, ומשתדל ללא הפסקה לרַצות את החברה שסביבו.
במציאות הדינאמית של המאה ה-21, המצב מסתבך אפילו יותר. חלון הראווה של החיים המודרניים מציג לפנינו שלל פיתויים נוצצים שקשה לעמוד בפניהם. טלוויזיה, סרטים, אינטרנט, פלאפונים, אופנה - ובעצם מה לא? החופש הפך למותג: "בטא את עצמך", או "פשוט עשה זאת..." כפי שמציעות חברות הפרסום.
אך מבט נוסף מגלה שהדברים אינם פשוטים כל כך. כי במקום להרגיש חופשיים ומסופקים, אנו מוצאים עצמנו טובעים בים של חובות ודאגות: חייבים לקום כל בוקר, לפרנס את המשפחה. לרוץ מסביב לשעון בין הבנקים, בתי הספר והקניונים. בכל רגע אנו חייבים משהו למישהו. בכל שנייה מוכרחים להפיל מישהו אחר בפח, לסדר, "לתחמן", להרוויח מהצד. חייבים לעמוד בקצב, להראות לכולם, להספיק לרכוש בזמן את הצעצוע הכי חדיש. אז איפה כאן החופש?
הדרך אל החופש, לפי חכמת הקבלה,
לשם כך הוא "מסתיר" מאיתנו את מצבנו האמיתי, השלם והמאוחד, כדי להשאיר לנו אפשרות להתקדם לעברו מתוך בחירה חופשית. פעולה זו מכונה בפי המקובלים בשם "שבירת הכלים", או שבירת הקשר בין נשמות בני-האדם. אך מה שנשבר באמת הוא לא הקשר עצמו, אלא צורת השימוש בו: במקום לעשות בו שימוש בכוונה להיטיב זה עם זה, התחלנו להשתמש בקשר בינינו כדי לנצל ולשעבד איש את רעהו.
"עוד מעט יגמר הסרט, בקרוב המציאות..."
במשך אלפי שנים הצלחנו להתפתח בדרך זו של ניצול הדדי ולחיות תחת האשליה שאפשר להרוויח וליהנות על חשבון האחרים, מבלי להיפגע. אך כעת הגלגל מתחיל להתהפך, ורשת הקשרים של "האדם הראשון" מתגלה בכל תוקפה. מיום ליום מתבררות צורות נוספות של תלות וקשר בינינו: בכלכלה, במסחר ובתרבות. תמונת המציאות החדשה מעמידה את כולנו בפני דילמה בלתי נמנעת: או שנלמד לארגן את חיינו על בסיס של תמיכה ודאגה הדדית, כמו במשפחה אחת, או שנמצא את עצמנו טובעים בתוך מערבולת של משברים ובעיות. אז מה עושים?
מתחילים מהסכמה כללית ש"דיינו". חייבים למצוא דרך להתחבר – עשירים, עניים, חכמים, חזקים, חלשים. כולם צריכים לחשוב יחד כיצד להביא את ידיעת הקשר ההדדי בינינו לכל בני המשפחה הגלובאלית שלנו.
בעל הסולם, גדול המקובלים של זמננו, טען שזוהי הפעולה החיובית והחופשית היחידה שבכוחנו לעשות: רק המחשבה המשותפת, הרצון והמודעות לכך שכולנו שייכים לגוף אחד, יכולה להפוך את התמונה על פיה. זאת, ועוד: אם נצליח לשוב להכרת האחדות שלפני השבירה תיפתח בפנינו דרגה חדשה של קיום ויתגלה כל השפע הנסתר, החיות והתענוג הנצחי הגנוזים במחשבת הבריאה המקורית:
"עניין האחדות החברתית, העשויה להיות מקור לכל אושר ולכל הצלחה ובעת שהאנושות תגיע למטרתה... דהיינו, על ידי ביאתם לדרגה השלמה באהבת זולתו, שאז יתלכדו כל בני העולם לגוף אחד, ולב אחד, אשר רק אז יתגלה כל האושר המקווה לאנושות על שיא גובהו." (בעל הסולם, "מאמר החרות")
אל מול הסברה הרווחת, שלפיה צריך האדם להתעלות מעל סביבתו כדי להרגיש עצמו חופשי ושלם, הציג בעל הסולם ראייה שונה בתכלית. החופש, לפי גרסתו, טמון דווקא ביכולת ההשתלבות של כל אדם בחברה שסביבו, כחלק הרמוני וחיובי, כמו גלגל משומן היטב בין גלגלי שיניים רבים. במצב כזה, כל אחד ירגיש שהוא חלק מיוחד במינו בתוך מכונה נפלאה אחת, שהצלחתה המלאה, השלמה, תלויה רק בו!
ככל שאנשים רבים יותר יפנימו את העובדה שהצלחתם האישית תלויה בהצלחתם של האחרים, כך יהיה קל ומהר יותר להביא את המפנה. שינוי הסביבה הוא המפתח להצלחה לכך. במקום שהחברה תדחוף את האדם לנצל את סביבתו ולהרוויח על חשבונה, היא תעודד אותו לעזור ולפתח אותה. חשיבות הקשר והחיבור יהפכו לנחלת הכלל, וישפיעו על כולם בצורה גורפת. עד כאן הפתרון ברמה הכללית.
ברמה האישית הדרך להגיע לחופש מתחילה בכך שאני מעביר לשני את הידיעה הזאת והוא, אחרי שרוכש אותה, מרגיש צורך להמשיך אותה הלאה, וכך היא עוברת מאדם לאדם, עד שכולנו נגיע להבנה הדדית שעלינו להתחבר.
למעשה, אתם יכולים להמשיך לעשות היום ומחר את מה שעשיתם אתמול ושלשום, אלא שהמחשבה שלכם, הרצון שלכם, צריכים ללכת לקראת חיבור עם אחרים. וכשזה יקרה כבר תרגישו בזה חום, חופש ותקווה יפה שיקלו את חייכם. תרגישו שיש בידכם הפתרון שנוכל לממש יחד.
אפשר כמובן להמשיך ולצאת לעוד אלף חופשות, לטייל בכל רחבי העולם ולבקר באין-ספור אתרי בילוי ונופש. אך כל זה יביא לנו מפלט רגעי וחולף בלבד. למעשה, אומרים המקובלים, יש ביכולתנו להרגיש הרבה יותר מזה. שינוי קטן יכול לגרום לחיים שלנו להיראות לגמרי אחרת – כמו חופשה מתמשכת וחסרת גבולות, שההנאה ממנה רק הולכת וגוברת מרגע לרגע. כל שעלינו לעשות הוא להגיע להבנה הדדית שעלינו להתחבר כדי לפצח את "קוד החירות", ולצאת לחופשי. זוהי גם המשמעות של יציאת מצרים בעולם החדש. לא יציאה של עם אחד, משעבוד של עם אחר, אלא יציאה כללית, אוניברסלית. מתוך צורת החיים האגואיסטית שכבלה את ידינו.
אביהו סופר, מנחה התוכנית "אפקט הפרפר" בערוץ הקבלה - אפיק 66 ב-YES
נא להמתין לטעינת התגובות
