מנהרת האור הקבלית: מיתוס חוויית סף המוות
הדימוי הנפוץ ביותר של חוויית סף המוות הוא זה של מנהרת האור. הקבלה מטילה ספק בקיומה, כמו גם בתחיית המתים, אך מציעה גישה לעולם האמת בעודנו בחיים
ד"ר ריימונד מודי, החוקר האמריקאי המפורסם, היה הראשון שחקר את מה שמכונה "חווית הסף מוות" באופן מדעי ומקיף והעלה את ממצאיו על כתב כבר בשנת 1975. בספרו "החיים שלאחר החיים", הוא הביא 150 עדויות של אנשים שחוו מוות קליני, אך חזרו להכרתם ונשארו בחיים. בעדויות אלו חזרו שוב ושוב דימויים של יציאה מהגוף הפיזי, ריחוף בחלל ותנועה בתוך מנהרה של אור. מחקריו של מודי חוללו סערה בעולם המדע, שהתקשה להסביר בשעתו את הממצאים המדהימים. אך במשך הזמן הצטברו עוד ועוד הוכחות לכך שניתן לגרום לאדם להרגיש מחוץ לגופו, גם באמצעות הזרקה מלאכותית של חומרים כימיים, או דרך טכנולוגיה של מציאות מדומה. אחת ההנחות הרווחת כיום היא, שחזיונות חוץ גופיים הם תוצאה של שיבוש זמני בתפיסת המרחב, הנגרם במצב של טראומה קיצונית.
אז האם אחרי הכל יש חיים אחרי המוות? האם יכולה הנשמה להתנתק מהגוף, לגלוש אל האור הבוהק שבקצה המנהרה?
לפי מיתוס ידוע, לאף אחד מאיתנו אין נשמה. ככל שהדבר ישמע מוזר, "נשמה" אינה ניתנת לאדם באופן אוטומאטי, היא לא יושבת מעל הראש, ואפילו לא בתוך הלב. כאשר מקובלים כותבים על הסתלקות הנשמה מן הגוף, הם אינם מתכוונים ל"ענן לבן" המפלס את דרכו בין החלבונים והמולקולות של הגוף הפיזי, אלא על תהליך פנימי המתרחש בתוך הרצונות של האדם. כדי להבין את משמעות הדבר, עלינו להבין שכל מושג ומושג בחכמת הקבלה אינו אלא סימן הרומז על משמעות עמוקה ופנימית יותר החבויה בתוכו.
בעל הסולם, המקובל החשוב של זמננו, העניק לנו מפתח מיוחד שבאמצעותו ניתן לחשוף את המשמעות הזו במלואה: "כל הכלים וכל הגופים, הן מעולמות הרוחניים, והן מעולמות הגשמיים, הם נבחנים לבחינת חומר רוחני או גשמי שטבעו הוא "לרצות לקבל". (בעל הסולם, מאמר החירות)
הרצון לקבל, מסביר בעל הסולם, הרצון להרגיש הנאה ותענוג, הוא הכוח הבסיסי שמניע ומסובב את גלגלי הבריאה. הוא שעומד מאחורי כל מחשבותינו ופעולותינו, דוחף אותנו ללא הרף לגדול ולהתפתח. לכן, הוא מוסיף, כל השמות והכינויים בחכמת הקבלה מבטאים אך רק את הופעותיו השונות של הרצון לקבל, המתגלות לעינינו בדרגות ובלבושים
מקובלים מסבירים כי מעבר למציאות הפיזית המתגלה בחמשת החושים הרגילים, אכן קיימת מציאות רחבה ומופלאה לאין שיעור, שבה פועלים כוחות עליונים המפתחים ומנהיגים את עולמנו. אלא שכדי לגלות את המציאות הזו עלינו לפתח חוש מיוחד, כלי רוחני המכונה "נשמה". כלי זה מורכב למעשה מעשרה חלקים, עשר תכונות רוחניות המכונות "ספירות". לעתים מחלקים את הספירות גם לחמש (כתר, חכמה, בינה, תפארת, ומלכות) המקבילות לחמישה עולמות (אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשייה).
בכל עולם ישנם חמישה "פרצופים", ובתוך כל פרצוף חמש ספירות. כלומר, בסך הכל קיימים 125 שלבים בבניית הנשמה, הכלי השלם שדרכו מורגש העולם הרוחני. אך בניגוד לחושים הגופניים שעמם אנו נולדים באופן טבעי, את הכלי הזה עלינו לגלות ולפתח בכוחות עצמנו, מתוך תיקון הרצון האגואיסטי לקבל שמוטבע בנו. כל עוד לא עשינו זאת, נמשיך להתקיים במסגרת טווח הרגשות המוגבל והצר של הגוף הגשמי. השאלה המרכזית, היא כמובן, איך לעשות זאת? איך מתקנים את הרצון ומרחיבים את עוצמת הקליטה?
למעשה, כל כתבי הקבלה עוסקים רק בכך: כיצד לפתח את הנשמה על ידי תיקון הרצון, ולפרוץ דרך להכרת העולם הרוחני בעודנו חיים כאן בעולם הזה. כיצד זה קורה?
במשך אלפי שנות התפתחות, האדם מונע על ידי הרצון לקבל האגואיסטי שבו. בשלב מסוים מתגלה בו רצון חדש, וניצוץ של הכרה רוחנית עליונה מתעורר בלבו. ניצוץ זה, "הנקודה שבלב", בשפת המקובלים, הוא תחילת הנשמה. מכאן והלאה, צריך האדם להתקדם מתוך בחירה עצמאית ורצון חופשי. עליו לפתח ולהרחיב את "הניצוץ" הקטן שניתן לו דרך לימוד חכמת הקבלה המספרת על מערכת הנשמות הכללית, וללמוד כיצד למשוך מתוכה את כוח התיקון – האור העליון. בדרך זו, רוכש האדם בהדרגה יכולת לצאת משליטת הרצון לקבל האגואיסטי, ולפתח תכונה הפוכה – "רצון להשפיע", לאהוב ולתת.
הוא מבין שהאגו פועל כמו צעיף שחור המכסה את חושיו, ומתחיל להסיר אותו שלב אחר שלב. זוהי בעצם המשמעות האמיתית של יציאת הנשמה מהגוף: התעלות מעל האגו דרך תכונת ההשפעה. במצב זה, האדם מתחיל להתחבר עם הניצוץ הפנימי בליבם של כל בני האדם, ומרגיש שהוא נמצא בתוך רשת אין סופית של נשמות, כמו ברקמה אנושית אחת. כלפי חוץ, הוא ממשיך לחיות חיים רגילים בעולם הזה, אך במקביל לכך, הוא עובר מצבים רוחניים מיוחדים במינם.
"אכן לא יתכן שתהיה תחיית המתים, אלא קרוב לגמר התיקון, כי אחר שזכינו לשלול את הרצון לקבל המופרז שלנו, וקבלנו את הרצון אך להשפיע, הנה אז כבר באנו לשלמות הגדולה ביותר, עד שאפשר להחיות את הגוף בחזרה, בכל הרצון לקבל שלו" (שם, סעיף כ"ז)
המטרה הסופית של כל תהליך התיקון היא, כאמור, להביא את האדם לדרגת הבורא, כוח הטבע הכללי שמנהיג את המציאות. אך לא ניתן לעשות זאת במהלך של "קפיצה" חד פעמית, אלא רק באמצעות רצף של צעדים רוחניים, המובילים לגילוי המלא, המכונה "גמר התיקון". בכל פעם מתגלה לאדם "גוף" חדש, שכבה עבה יותר של רצונות אגואיסטיים, אותם עליו לתקן ולרכוש מעליהם את תכונת הנתינה של האור העליון. השלב הראשון של הפעולה מכונה "צמצום", כלומר הימנעות מוחלטת מהרגשת התענוג. בשלב השני, האדם חוזר "ומחייה" את הרצונות המצומצמים, ומשתמש בהם כדי לגרום הנאה לזולתו. רק בדרך זו, של השפעה ואהבה, הוא זוכה להרגיש את שלמות הבריאה במלוא תפארתה הנהדרת. זוהי גם הכוונה במושג "תחיית המתים" המוזכר לעיתים בתנ"ך ובתלמוד. לא מדובר בשלדים שקמים לתחייה מתוך קבריהם ומתחילים להלך חופשי ברחובות, אלא על תחיית הרצונות.
"עולמך תראה בחייך" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות)
המיתוס של מנהרת האור עשוי אולי להישמע מושך ומסקרן, אך קרוב לוודאי שמקורו בתעתועים פסיכוסומטיים בלבד. בכל מקרה, אין צורך למות או לעבור זעזוע טראומטי קשה כדי לגלות את "עולם האמת", כפי שמכונה לעתים קרובות הקיום הרוחני. למען האמת, זה גם בלתי אפשרי. גילוי הנשמה מושג אך רק מתוך פעולה עצמאית ומודעת, המכוונת להשגת התכלית העליונה של הבריאה והטבע. במקום להסתפק בהבזקים חולפים של חלומות שווא מסנוורים, חכמת התיקון מובילה אותנו להשגות מוצקות ומדויקות להפליא, בעודנו נמצאים בין החיים. מנהרת האור האמיתית עוברת בינינו, בקשר המתוקן והאוהב בין אדם לאדם. רק שם נמצא את היכולת לצאת מהגוף, האגו, ולחדור לתוך עולם ומלואו של גילויים מופלאים.
אביהו סופר מנחה את התוכנית "אפקט הפרפר" בערוץ הקבלה (אפיק 66 ב-YES). לאתר בני ברוך
נא להמתין לטעינת התגובות
