הים הדרומי: חנוכריסמס שמח

קצת מבלבל לחגוג את חנוכה ואת חג המולד כשבחוץ חם והשמש בקושי שוקעת, אבל זה לא הפריע לדנית פלג להכין ערימה של סופגניות, ולילדים לנסות לכבות את הנרות

דנית פלג | 7/1/2009 9:02

חג המולד בניו זילנד הוא תקופה מוזרה ומסתורית עבור יהודייה בניכר. ההכנות לחג מתחילות בערך שבועיים אחרי שהחג קודם נגמר. הוא מלא בקישוטים של פתיתי שלג ואנשי שלג, בדיוק בזמן שהקיץ מתחיל. הוא לגמרי מסחרי, אבל מדבר על ערכי משפחה, ומככב בו בחור שמנמן וחביב מהקוטב, שאיש ממכרי המקומיים לא הצליח להסביר לי מה הקשר שלו ללידת ישו בבית לחם.

מצעד סנטה צילום: דנית פלג

הגדול שלי פשוט מוקסם מחג המולד. ביום שהגענו לגן וגילינו עץ מקושט ונוצץ בפינה, הוא סימן לי להתכופף ולחש לי באוזן "סקרנטה יהיה ממש שמח". סקרנטה זה כנראה שילוב של סנטה וגרמפה (סבא), למרות שאף אחד מהסבים שלו לא דומה לסנטה. אם ניקח בחשבון שהוא גם מפחד מהאיש הגדול עם הזקן הלבן, וגם לא מקבל ממנו מתנות, הדאגה הזאת לרגשותיו של האיש ממש נוגעת ללב.

נראה שחוץ מהילדים שלי, כולם מקבלים מתנות. ביקור בחנויות בשבוע לפני החג הוא חוויה סוריאליסטית. אנשים מסתובבים עם חמש מתנות בכל יד, ויש הרגשה שכולם מסתכלים

עלי בגלל שיש לי ביד רק פריט אחד. בדרך כלל המחירים עולים בתקופה הזאת, אבל בגלל המיתון בניו זילנד, השנה ירדו המחירים לקראת החג, וירדו עוד יותר אחריו.

היום שאחרי חג המולד נקרא בוקסינג דיי (Boxing Day), וזהו יום של מכירות בהוזלות מיוחדות. המקומיים אומרים ששמו של היום בא מכך שאנשים יוצאים עם קופסאות מהחנויות, אבל לנו זה נראה יותר בגלל הקרבות על המוצרים במבצע. בוקסינג דיי הוא יום חג. הגנים ומקומות העבודה סגורים, מלבד החנויות ומרכזי הבידור כמובן, מה שמחזק את ההרגשה של מיסחור החג.

מצעד סנטה צילום: דנית פלג

לעומת כל הזוהר והמתנות, ניצב לו חנוכה. לפני שנה הדליקו נרות בגן של הגדול, אבל השנה החופש הגדול התחיל קודם, והוא נאלץ להסתפק בהדלקת הנרות בבית. הילדים מאד אוהבים את החלק הזה של החג, למרות שצריך לסגור את כל הוילונות, כדי לעשות קצת חושך. זמן ארוך אחרי שעת השינה שלהם עוד יש אור יום מלא בחוץ.

האכזבה הגדולה שלהם היא שאסור לנשוף ולכבות את הנרות, אבל הקטנה לא מוותרת על שירת "יום הולדת שמח" בכל ערב של הדלקת הנרות. אחר כך אנחנו מסובבים סביבונים. יום אחד אפילו הכנתי סופגניות, למרות שאני שונאת לטגן. האיש ביקש שאכין סופגניות לצוות שלו בעבודה, ואחרי זה כבר הייתי חייבת להכין גם למשפחה, כי לא יכול להיות שלהם יהיה ולנו לא.

בהתחלה הגדול התרשם מאד, וטחן אותן בקצב מסחרר, אבל בערך בסופגניה השמינית (לא נורא, הן היו קטנות יחסית) הוא הפסיק להתרשם, והלך לירוק את השאריות מהפה שלו לפח. האנשים מהעבודה של האיש התרשמו גם הם, ולמזלי הם לא הגיעו לשלב היריקות, בגלל שבשבילם הכנתי כמות שתספיק רק לשתי סופגניות לאדם.