מכתבים מאפריקה: לפנינו המבול
באוגנדה היושבת על קו המשווה, אין הבדל כמעט בין חורף וקיץ. יום שמש חם ולח יכול להתחלף בין רגע במבול המאיים להטביע את כל קמפלה. דורית סגל הולכת בבוץ בסנדלים
מבול בקמפלה צילום: דורית סגל
האקלים המשווני מוזר ושונה ממה שאנו רגילים בישראל. לעיתים הטפטוף רך ומלטף. לפעמים הגשם קוצני, מכאיב בעורף כשהוא פוגע בך, ולעתים הטיפות ענקיות כאילו מישהו פשוט פתח ברז עצום מעלינו. הגשם יורד בכל הצורות, ונדמה שהוא לעולם לא יפסק, אך למרות הגשמים העזים, הטמפרטורות גבוהות יחסית ונוצרת לחות.
אוגנדה היא מדינה הררית ברובה. קמפלה הבירה יושבת על הגבעות, ולכן כאשר יורד גשם הוא מתנקז במהירות לוואדיות והנקיקים שבין הגבעות. מי שנמצא במרומי הגבע נהנה מיתרון של ניקוז מהיר, ולעומת זאת, אלו שבתחתית מוצפים. כמויות המים שנאספות הן אדירות, נחילים של מים הופכים לנהרות שוצפים, ונדמה שהכל עומד להישטף ולהיעלם.
מבול בקמפלה צילום: דורית סגל
לפני זמן מה ביום שמשי וחם במיוחד ישבתי עם חברה בבית קפה, התלבטנו אם לשבת על המדרכה בחוץ בשמש הקופחת, או להיכנס פנימה למזגן. בחרנו בשולחן מוצל בחוץ. ישבנו בסנדלים לכוס קפה. לאחר כמה זמן התלבטנו שוב אם להחליף מקום בגלל השמש החמה.
לפתע, ללא אזהרה מוקדמת, נעלמה השמש. עננים שחורים כיסו את השמיים עד לקצה האופק, וגשם של טיפות שמנות וכבדות החל לרדת בעצלתים. במהרה
התחלף הטפטוף העצל למטח של מים. הרצפה החמה משעות ארוכות של שמש פלטה אדים חמים ומצחינים, והראות הצטמצמה למטרים הבודדים הקרובים.
נעולות בסנדלים דילגנו לרכב וגילינו כי בחמשת המטרים שקיפצנו בגשם נרטבנו עד לשד עצמותנו. הנהיגה מבית הקפה התנהלה באיטיות רבה. בצידי הכביש נתקעו רכבים, בתחנות הדלק הסתתרו עשרות הולכי רגל עד יעבור זעם, ובוואדיות שבין גבעות קמפלה שצפו הנהרות. מים חומים זרמו מטה מן הגבעות, שטפו עימם הכל, והתנקזו לאגם ויקטוריה השכן.
הזמן באוגנדה עובר ללא סימן, הטמפרטורות כאן קבועות ולא משתנות הרבה במהלך השנה. הטבע ירוק כל הזמן, ואין מה שיעיד על הימים, השבועות והחודשים שחולפים. אולי זה לא פלא שאנשים שמגיעים לאפריקה רוצים להישאר בה, כל מי שמגיע לכאן, ואני בתוכם, מאבדים תחושה של הזמן החולף.
הבלוג של דורית סגל
נא להמתין לטעינת התגובות
