חופשיות אצל רצון: על כת הנשים של גואל רצון
הן לא מסתובבות לבדן, הן מחויבות לקבל אישור על כל מעשיהן, אסור להן להגיד שלום לגברים אך הן טוענות לאושר גדול. דנית קרן סבורה שלא צריך להמתין למעשה התאבדות המוני כדי להבין שמנהיגי כתות מהווים סכנה חברתית
בחלוף השנים הופכים כללי הבית נוקשים יותר, כנראה על שום חששו של רצון מהתרופפות שליטתו בשל גילו המתקדם וחולשתו הגוברת. עתה הן מצוות גם לעדכן אותו בהודעות המפרטות את זמני יציאתן מהבית וחזרתן אליו, כששמו ודיוקנו מקועקעים על גבי זרועותיהן וצוואריהן. אפילו בתו בת ה-30 של רצון נושאת קעקוע גדול של תמונת פניו על זרועה.
מבין האיסורים החלים עליהן יימנו אכילת בשר, עישון סיגריות, שתיית משקאות אלכוהוליים, שיחה עם גברים ואף מגע בינן לבין עצמן. הן נדרשות להתלבש באופן צנוע ומוקפד, הן מוגבלות בשעות בהן הן מורשות לשהות מחוץ לביתן. בנוסף על השם שעימו נולדו בוחר עבורן רצון שם שני, ואילו ילדיהן קרויים בשמות שהם נגזרות של שמו. אך למרות תיאורי האידיליה שהן מספקות, שוררת בין הנשים תחרות מתמדת, סמויה, על לבו של רצון. כל אחת מהן עושה ככל יכולתה כדי להיות "האישה הכי טובה של גואל".
נשותיו של גואל רצון הכירו אותו בגיל ההתבגרות. הן הגיעו אליו מתוך מצוקות שונות: משפחתיות, חברתיות, בריאותיות. הוא הציע להן משהו זר, מרגש. אהבה ללא תנאים ומילוי הצורך בהכרה ובשייכות חברתית, תחושת ביטחון תמורת מידור מוחלט מפני העולם החיצון. האם נהג עימן בתום לב כאשר הציע להן את שירותיו כמטפל? מה היו כוונותיו האמיתיות? האם אין הוא מודע לכללי האתיקה הנהוגים ביחסי מטפל-מטופל, כשהמטופל מפתח תלות במטפלו, וכשהמטפל מנצל עקב כך את חולשתו ומצוקתו? האין מדובר בניצול לשמו?
כשהוא מרחיק אותן מעצמן, ממשפחתן ומסביבתן נקל להבין מדוע הן טוענות שאינן חשות קנאה. במערכת כה לחוצה של כללים ופיקוח, בה מוכתב אורח החיים על ידי המנהיג ותחומי שליטתו חלים על התזונה, על הלבוש, על המחשבה ועל ההתנהגות, קשה לשמר את מנגנוני ההגנה המעידים על אדם חופשי, שבכוחו לחשוב בצורה ביקורתית ולהטיל ספק. משך שנים הן חוו דיכוי הדרגתי, שיטתי, שהוביל אותן לכניעה טוטלית לסמכות העליונה של מנהיגן, שאט אט פלש לכל תחומי חייהן ומיצב את שליטתו. ספק אם הן מודעות עוד לתחושותיהן, למאווייהן. נקל לשער כי עיקר תפיסת האינדבידואל שלהן אבדה כליל, לטובת התפיסה הקולקטיבית המשרתת את רצון ואת הקבוצה.
כדי שאשליית האושר תמשיך להתקיים מחזקות הנשים את המיתוס של גואל רצון, מטפחות אותו ומעצימות אותו ככל יכולתן. כדי להצדיק את דרכן ואת אורחות חייהן אין להן אלא להמשיך ולצעוד במסע השכנועים העצמי, שילווה מדי פעם בהוכחה מוחשית, כמו עוד קעקוע, המעיד על אהבתן אל
כמו בכל כת, גם כת זו שואפת להרחיב את מעגל חבריה. רצון נצפה כשהוא יוצא לשוטט בלב תל אביב עם אחת מנשותיו, ומציע את עצמו לנשים אחרות. מדושן עונג הוא מתהלך, תר אחר טרפו, משווק את עצמו באמצעות אחת מנשותיו שטעמה וראתה כי טוב, ורוצה (מתוך בחירה חופשית, כמובן) להציע את בעלה לנשים נוספות. מעורר גיחוך ככל שישמע, הצגת האושר הזו מצליחה עם השנים לסחוף עוד ועוד נשים אל תוך המערכת הקומונרית שיצר רצון.
הרשו לי להאמין כי לפני שנכנסו אותן נשים לכת של רצון הן לא דמיינו בחלומותיהן הפרועים ביותר חיים בקומונה עם עשרות נשים וילדים וגבר אחד אותו הן צריכות לחלוק ביניהן. בלי למרוד, בלי לבכות, תוך שהן ממשיכות לכפור בקיומם של קנאה, של תחרותיות, של צורך בבלעדיות. ברצון לקיים אהבה של גבר אחד לאישה אחת. לא מדובר ב-32 נשים שהתאהבו במקרה וחשקו נואשות בגבר אחד, עד כדי שהסכימו לוותר זו לזו ולחלוק בו ולו רק כדי להיות במחיצתו; מדובר בגבר שמתכנן את צעדיו בקפידה, גבר שמודע היטב להשפעתו על נשים צעירות. מאוד צעירות. מוטב שתהיינה בתקופת משבר, בה יהיו נוחות להשפעה ונקל יהיה לערער את שיקול דעתן. אז הוא יציל אותן כאביר והן יצטרפו לממלכתו, שבויות באשלייתו לנצח.
טכניקת המיינד קונטרול, הנהוגה בכתות, פועלת בדרכי השפעה סמויות וגורמת לחבריה להאמין כי הם פועלים מתוך בחירה אישית ורצון חופשי; כל הנשים מאשרות כי ישימו קץ לחייהן ולחיי ילדיהן אם גואל ייפגע או אם יבוא הקץ לחייו. הוא עצמו אמר, בחיוך שהעיד על תחושת עוצמה אדירה, כי יום אחד, כשהיה אדיש אליהן, הן חשבו שהוא כועס וניסו להתאבד. לא צריך להמתין למעשה קיצוני של התאבדות המונית כדי להבין שמנהיגי כתות, המחילים החלטות שרירותיות על קבוצת אנשים הסרים למרותם ומקבלים את עליונותם ללא עוררין, הם סכנה חברתית.
אז למה כשמדובר בכת של גואל רצון מזדעזע ציבור שלם? המודל של הכת הזו זהה למה שמתרחש מתחת לאפינו, מדי יום, בעשרות כתות הפועלות ברחבי הארץ. גם שם קיימים מנהיג בלתי מעורער, סגידה, פולחן אישיות, שטיפות מח, שימוש בהיפנוזה, שליטה מוחלטת בחייהם של אנשים, נטרול רגשות, ניתוק מהמשפחה, מהסביבה, ניצול ושיעבוד טוטליים. הפגיעות הן קשות. נפשיות, כלכליות, מיניות.
גואל רצון סיפק לנו הצצה לחייו הלא שגרתיים של אדם אחד השולט בחייהם של 120 אנשים. גבר הנשוי ל-32 נשים בגירות שטוענות כי חייהן עמו מתנהלים מתוך בחירה חופשית, בדיוק כפי שטוענים חברי כת רבים. אבל, במקרה של גואל רצון מדובר בחריגות ובסטייה כה גדולות מן הנורמות החברתיות, עד כדי שגם הפלורליזם והפתיחות הניו-אייג'ית לא גרמו לציבור הישראלי לגלות כלפיו אהדה.
דנית קרן היא מנכ"ל המרכז הישראלי לנפגעי כתות
נא להמתין לטעינת התגובות
