מחוץ למזרון: על גמישות וגשמיות
האלגנטיות בה מסיט האגו את ליבנו מהעיקר לטפל מעוררת שוב ושוב התפעלות והשתאות מצדי. הרצון להראות שאני הכי גמיש או הכי "יוגי" מהווה לעיתים התמודדות יותר גדולה בשיעור היוגה מאשר ההתמודדות עם מגבלותיו של הגוף הפיזי עצמו
לפני שנים רבות חי לו יוגי גדול בעמק קסום למרגלות ההימליה. קראו לו סוומי סוורנקשו. את בקתת הקש הצנועה שלו הוא הקים על שפת נהר הבהגירטי המקודש, ושם חי חיי פרישות שלווים ושמחים, חיים של הגות ומדיטציה עילאית.
יום אחד עלתה וצצה מחשבה בהכרתו של היוגי, שהנה הגיע הרגע המתאים לעזוב את הרי ההימליה הנישאים ולרדת למסע נדודים בין הכפרים שבמישורים. שם, חשב לעצמו, יוכל הפוטנציאל הרוחני שלו באמת לבוא לידי ביטוי, וכוחותיו יקבלו ערכה הראויה.
סוורנקשו החליט ועשה, וכשהחל להלך בשבילי הכפרים האנשים הוכו פעם אחר פעם בתדהמה מההילה הרוחנית העוצמתית שלו. ההופעה שלו, המילים שלו ותנועותיו המלכותיות הקסימו את כולם. שערו הגולש וזקנו הארוך ריתקו את מבטיהם של הנשים והגברים כאחד בצבע הזהב העמוק שלהם.
יום אחד לאורך מסע נדודיו ניגשה אליו אשה כפרית בצעדים מהוססים כשדמעות עולות ומציפות את עיניה העצובות. בקול שבור היא סיפרה ליוגי כיצד היא שכלה שישה מילדיה בזה אחר זה, ועתה בנה הצעיר אותו החזיקה בידיה נמצא על ערש דווי כשהוא קודח מחום. היא נפלה לרגלי הקדוש והתחננה לפניו שיציל את בנה הקטן. היא בכתה ובכתה ולבסוף
סוורנקשו הביט באשה הכפרית ובילדה הקטן וחסר האונים. הוא השיב את רוחה ופנה אליה בטון שקט ומלא בטחון. "הו אישה גיבורה, הו אמא נערצת, שמעי נא בקולי והסירי יגון מליבך. אנא קחי נא שערה זו מזקני. שמרי עליה היטב, היא תגן עלייך ועל משפחתך, היא תציל את הילד הזה מכל רע".
האשה, שלא ידעה את רוחה מרוב שמחה למשמע מילות הנחמה של היוגי, לקחה את השערה ורצה חזרה לביתה כשהילד חבוק בזרועותיה. בחסד האל הילד אכן נרפא, והשמועה אודות השערה המופלאה מזקנו המוזהב של היוגי התפשטה כאש בשדה קוצים.
מיום ליום מספר האנשים שבאו לבקר את היוגי הלך והאמיר. אלפי נשים נהרו אחריו וביקשו שיברך את ילדיהן. בכל מקרה שנראה מוצדק, סוורנקשו תלש שערה אחת מזקנו והעניק אותה ביחד עם ברכה לרפואה שלמה לאם המאושרת.
הביקוש לשערות הזהב המשיך לגדול בקצב מסחרר, קצב שאפילו יוגי עצום כסוורנקשו לא יכל לעמוד בו. בסופו של דבר ההמון המשולהב לא יכל עוד לרסן את עצמו. אנשים החלו להתנפל על סוורנקשו ולתלוש מעליו את כל שיערות גופו בזו אחר זו מעליו, מבלי לשים ליבם לזעקות השבר של היוגי שלבסוף נפל חבול וממוטט על הארץ.
הסיפורים של סוומי שיבננדה חושפים תמיד את הנקודות הרגישות אותן אנו מנסים להצניע. תהילה וכבוד לעולם יפתו אותנו להאמין כי הם הם המתכון האולטימטיבי לחיי אושר ואולי אף עושר, ואמת היא שהם ימשיכו להראות כך גם אם נתוודע שוב ושוב לסיפורים מהחיים עם סוף עגום כמו זה שחווה סוורנקשו.
האלגנטיות בה מסיט האגו את ליבנו מהעיקר לטפל מעוררת שוב ושוב רגשות התפעלות והשתאות מצדי. הרצון או הצורך להראות שאני הכי גמיש או הכי "יוגי" מהווה לעיתים התמודדות יותר גדולה בשיעור היוגה מאשר ההתמודדות עם מגבלותיו של הגוף הפיזי עצמו.
לא אחת מצאתי את עצמי לאורך התרגול הקבוצתי בקורס המורים מתמודד עם השוואת הביצועים שלי לעומת שכני לאולם. השקטת גלי המחשבה שהיוגים מדברים עליה כעל הגדולה האמתית של השואף הרוחני, נדחקה לה בנונשלנטיות לפינה נידחת עם הופעתה של ההזדמנות הראשונה – בין אם זו היתה הזדמנות להרשים או להתרשם.
תנוחות היוגה הינן ללא ספק אמצעי נפלא ליצירת התנאים שיכינו את ההכרה לתרגולים הרוחניים של הריכוז והמדיטציה, אך מה עושים כאשר האגו הופך את אמצעי למטרה עצמה.
באחד מהשיעורים העיוניים במהלך הקורס למדנו כי על פי התפיסה היוגית, התודעה הטהורה הינה הבסיס והמהות של כל הבריאה. הטבע של אותה תודעה הינו קיום אינסופי, ידע אינסופי ונועם אינסופי.
הסיבה לכך שאיננו נוכחים בעובדה הזו הינה אינספור הגלים המנטליים המעוותים ומעכירים את התפיסה שלנו, בדיוק כשם שעננים המכסים את השמש מונעים מאתנו לראותה, או גלים על פני האגם אינם מאפשרים לראות את קרקעיתו. המטרה של היוגי הינה להשקיט את כל גלי ההכרה ולזהות את המהות הנמצאת במעמקי קרקעיתה.
"אבל אפילו כשאני מתרגל יוגה הגלים הללו מופיעים וזורקים אותי לכל עבר. אני משתדל להתמקד בנשימה, במודעות ל"כאן ועכשיו", אבל הגלים פשוט סוחפים להשוואות, לרצון להראות, ולמה לא...אז מה עושים?", שאלתי את המורה.
"הבעיה ישנה ומוכרת, וקיימות שתי דרכים להתמודד עם הטבע המוחצן של ההכרה", ענה המורה בחיוך. "הדרך האחת היא לתת להכרה תחליף יותר איכותי ויותר עוצמתי. ההכרה תמיד נצמדת למה שנעים או לגירוי הכי חזק בשדה התפיסה שלה.
"אם תדע בכל יום כיצד להפוך את הנשימה שלך ליותר עוצמתית, אם תהליך החקירה שלך פנימה יהיה תמיד חדש, מרתק ומלא בנועם, תיהיה לך שליטה מלאה בתשומת הלב ולא יהיה שום מאבק. אבל זה צריך להיות חדש, וכל יום מחדש".
"הדרך השניה", הוא המשיך, "דורשת ממני לספר לכם סיפור נוסף שסוומי וישנו-דבננדה אהב לספר, הסיפור על אודות שלושת השודדים:
אדם שאיבד את דרכו ביער מצא את עצמו לכוד בסבך כשהשמש שוקעת לה לאיטה, והלילה מכסה את העולם במעטה עבה של חשיכה. כשהוא מבועת מהיללות והקולות השונים שהחלו להשמיע חיות הלילה של היער, הוא ניסה להצניע את עצמו ככל הניתן, מתפלל שהשחר כבר יפציע והוא יוכל לחדש את מאמציו לברוח מכאן.
קולות צעדים בסבך מאחוריו הלכו ותקרבו, ליבו החל לפעום בחוזקה תוך שהוא מתפלל לחסדי שמיים לנס שיגרום לו פשוט להתעורר מהסיוט הזה. לפתע הם זנקו עליו, הם היו שלושה והם אחזו בו בחוזקה, לא נותנים לו את הסיכוי הקל ביותר להימלט.
"אני מציע שפשוט נפשיט אותו מכל חפציו, נהרוג אותו ונברח!", הציע השודד הראשון. "אני חושב שמבחינה קארמתית עדיף שפשוט נקשור אותו כאן לעץ. עד הבוקר לא ישאר ממנו הרבה, ולפחות לא נצטרך לסבול מקארמה כל כך שלילית של רצח", אמר השודד השני.
השודד השלישי נשאר בשתיקתו, ויחד עם חבריו קשר את גיבורנו לעץ. לאחר שפשטו ממנו את כל חפציו, נבלעו שלושתם בחשכת הלילה.
עברו מספר רגעים שנראו כמו נצח. הפחד והייאוש בליבו הרקיעו שחקים, כשלפתע שוב נשמעו צעדים ההולכים וקרבים מתוך הסבך. "זהו, הנה הסוף מגיע, אלוהים תן לזה להיות מהיר, שחרר אותי מזה בלי יותר מדי סבל".
"שששש.....שששש.....תפסיק לילל", נשמעה לחישה רכה. "אני אעזור לך אבל רק תהיה בשקט".
גיבורנו פקח את עפעפיו שהיו סגורים בחזקה, וראה שם בחושך את השודד השלישי, זה שלא דיבר.
"יש לי פה בגדים עבורך ואני עוד רגע משחרר כאן את הקשר".
דקות ספורות לאחר מכן הם צעדו ביחד זה אחר זה בדרך אל החופש, בדרך אל מחוץ ליער. "הנה, אתה רואה את האורות לפנינו, זה הכפר הסמוך. צעד בכיוון האורות ועד הבוקר כבר תגיע לשם, שלם ובטוח מכל סכנה".
"אבל רגע, אני חייב לגמול לך שודד יקר, אתה הצלת את החיים שלי, אתה חייב לבוא איתי ואני מבטיח להעניק לך את כל מה שיש ביכולתי בכדי לעזור לך לבנות חיים חדשים".
"אני מודה לך על ההצעה", ענה השודד בחיוך מבין, "אבל אני שייך לכאן, אני שייך ליער הזה. אני שמח בשבילך, לך בשביל הזה, הוא יוביל אותך הביתה...".
קולו של הפעמון סימן את סיומו של השיעור. "מחר נלמד על שלושת ה-גונות, שלושת האיכויות של ההכרה והטבע ואז תבין את הנמשל של הסיפור ואת הדרך החוצה מתוך יער המחשבות....".
המשך יבוא.
לאתר של מרכז שיבננדה תל אביב
ולדף הפייסבוק
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם