הכי אינדיאנית שיש: טיול בגואטמלה
יערות גשם עם עצים שמתנשאים לגובה עשרות מטרים, ערים עתיקות של אימפריה מופלאה וחופים לבנים שמזכירים את הקריביים. רונן רז יצא לטיול בלתי נשכח בטיקל ובליווינסגטון. שבוע גואטמלה
- תופעת בראשית: טיול בגואטמלה, חלק ב'
בימי השוק נפרשים אריגים בצד פירות, ירקות ומסיכות עץ וריח הקטורת המגיע מהכנסיות הסמוכות וממזבחי הפולחן של המאיה נישא באוויר. המוני אינדיאנים עם תלבושות ססגוניות פוקדים את הדוכנים, הכנסיות, בתי הקברות ומזבחות הפולחן.
את הטיול בגואטמלה התחלתי באתר העתיקות בעיר טיקאל. בשעות הבוקר המוקדמות, בעודנו נוסעים לעבר העיר, שמענו את קולותיהם של הקופים השאגנים וראינו קופי עכביש נתלים בזנבותיהם על ענפים בגובה רב, תוכים עפים בין העצים וצורחים, טוקאנים עבי מקור נצפים ביער וגם חוטמנים – סוג של דביבונים – מסתובבים בחבורות גדולות.
היערות העבותים של חבל אל פטן, הגדול בחבלי גואטמלה, בלעו והחביאו בתוכם את סוד המקום. עם השנים נבלעה העיר טיקאל במעמקי הג'ונגל ונשכחה במשך 900 שנה. איש לא היה בטוח בקיומה,
רק בתחילת המאה ה-20, לאחר שאחד התושבים האינדיאנים המקומיים גילה "דלת מסתורית" הממוקמת בין סבך שיחים שאינה מובילה לשום מקום, הגיעו החוקרים וחשפו את המבנה הראשי העצום של האתר.
בשנים הבאות נחשפו מבנים נוספים (ה-Great Acropolis ומקדשים מספר 1-4). חלקם נשארו מוקפים בצמחייה עבה על מנת שהמבקרים יוכלו להתרשם מהאופן בו היו קבורים בג'ונגל במשך מאות שנים.
טיקל אוכלסה על ידי בני המאיה והתקיימה במשך 1,200 שנה (300 לפנה"ס עד 900 לספירה) עד שננטשה בסביבות המאה התשיעית. הסיבות לנטישת טיקאל אינן ידועות עד היום. תרבות המאיה, המזוהה כל כך עם גואטמלה, יצרה את אחת התרבויות המתקדמות ביותר של העולם העתיק.
עריה של תרבות המאיה פרחו בכל מרכז אמריקה וכללו פירמידות מפוארות, מקדשים, מצפי כוכבים וספריות. המלומדים של אותה תקופה כתבו יצירות ספרותיות ופילוסופיות נהדרות ויצרו אדריכלות מופלאה. אנשי המאיה אף היו ידועים בכישרונם בתחומי המתמטיקה והאסטרונומיה ופיתחו שני לוחות שנה מדויקים.
האחד נועד לצרכי טקסים ופולחן וכלל 13 חודשים בני 20 יום, והשני עקב אחרי תנועת השמש וכלל 18 חודשים בני 20 יום ועוד חמישה ימים חסרי מזל. אלה השתוו לסיבוב מלא של כדור הארץ סביב השמש. צירוף שני לוחות השנה גם יחד יצר מחזורים של 52 שנים, שלפיהם תיעדו מאורעות היסטוריים בעבר ואף חזו את עתיד חייהם ועולמם.
מטיקל המשכתי לעיירה ליווינגסטון ששורשיה מתחילים מאות שנים קודם. בשנת 1635 נטרפו שתי אניות עמוסות בעבדים שחורים שהובאו מחופי ניגריה ליד חופי איי הודו המערבית. הניצולים נפלטו אל חופי האי הקריבי סן ויסנטה והתערבבו עם האינדיאנים המקומיים, שבט לוחמני. צאצאיהם היוו קבוצה הנקראת גריפונה.
בשלהי המאה ה-18 השתלטו הבריטים על האי סן ויסנטה והגלו את הקבוצה המרדנית אל איים הסמוכים לחופי מרכז אמריקה. משם התפשטו הגריפונה לכל אורך החופים הקריביים ממקסיקו ועד ניקרגואה. בגואטמלה הם הקימו את העיירה ליווינגסטון לחוף הנהר המתוק "ריו דולסה".
בני הגריפונה עוסקים בדייג בים הקריבי, במיוחד של שרימפס, ובחקלאות מקומית ואף משמרים מסורת אפריקאית של אמונות דתיות, מוזיקה קצבית ייחודית עם שורשים מהיבשת השחורה וגאווה רבה על מוצאם הייחודי.
אל העיירה המיוחדת הזו הגעתי בשעת ערב בשיט והתמקמתי במלון היושב על גבעה במוצא הנהר המתוק אל הים הקריבי. מהחדר נשקף נוף המים האינסופיים ויערות העד גלשו מההרים עד לחוף. עצי הקוקוס ריפדו את קו החוף ושקנאים, קורמורנים, פריגאטות ושאר עופות שוחרי דגים שייטו מעל ספינות הדיג. בחדר האוכל נשמעו הלמות תופי טמבור בקצב מעולם אחר, ואישה שחורה גדולת מימדים חוללה בקלילות בתנועות אגן חזקות וילדה קטנה בעקבותיה.
בשעות הבוקר שוטטתי בעיירה השונה כל כך משאר גואטמלה. מספר בתי עץ ותיקים הזכירו את האיים הקריביים והיו שונים מאד מבתי הבוץ והקש של הכפרים האינדיאנים. הבתים היו צבועים בצבעים עליזים, וכך גם המרפסות והגגות.
לאחר מכן יצאתי לשיט לאורך חוף הים לכיוון צפון, כמעט עד הגבול של בליז, הונדורס הבריטית לשעבר, מעוזם של הגריפונה. בדרך נשפך אל הים נחל קריר וצלול. טיילתי במעלה הבריכות והמפלים של הפלג הקריר המוצל כולו בעצי יער הגשם החופי. הבריכות הללו מכונות "סיאטה אלטארס" (שבעת המזבחות).
לאחר מכן המשכתי לאורך החוף המיוער רק כדי להגיע לחוף הלבן – פלאייה בלאנקה. זהו חוף טרופי קריבי עם חול לבן, עצי קוקוס ושתי בקתות קש. על גג אחת מהן ישבה שורה של צעירים ומשכה למעלה עשרות כפות דקלים להערות סכך על הבקתה.
לשעה קלה שכחתי ממרוץ הטיול, התרגעתי בערסלים, השתכשכתי במים הטרופיים הצלולים והחמימים ושתיתי תערובת של רום מקומי, לימונים סחוטים, סוכר ומי קוקוסים צעירים. שם, בסוף העולם, בין כפרי הגריפונה, מקום בלי חדשות או טלפונים ניידים, הצלחתי לחשוב על חיים שקטים ומעוטי דאגות.
רונן רז הוא מנכ"ל ומדריך טיולים ראשי בחברת אקו טיולי שטח
נא להמתין לטעינת התגובות
