הירארכיות של מלאכים: אומרם מיכאל איבנהוב
רבי המלאכים והמלאכים הם ההשתקפות השנייה של האהבה, התבונה והכוח האלוהיים. הם מחולקים לפי ספירות הקבלה ולפי ארבעת היסודות, ומקשרים בין האדם לבין אלוהים. איבנהוב עושה סדר בין הכרובים, החשמלים, השרפים והאראלים
מלאכי הספירה כתר נקראים SERAPHINS בצרפתית ובעברית "חיות הקודש". בשפה העברית חבויה במילה "חיות" גם המילה "חיים". בפרק א' בספר יחזקאל אנו מוצאים תיאור של ארבע חיות קדושות, ובהתאמה כותב יוחנן הקדוש בספר "חזון יוחנן", פרק ד':
"רוחי התפעמה מייד. והנה, כסא מלכות השמיים ועליו יושב... במרכז עמד כסא המלכות וסביבו ארבעה יצורים חיים שעיניים רבות להם מלפנים ומאחור. היישות החיה הראשונה דומה לאריה, השנייה דומה לשור, לשלישית פני אדם והרביעית דומה לנשר במעופו. לכל אחת מארבע החיות שש כנפיים והן מלאות עיניים סביב סביב ובתוכן. יומם ולילה הן אינן פוסקות לומר: קדוש, קדוש, קדוש אדוני צבאות אשר היה, הווה ויהיה!"
ארבע החיות העומדות לפני כסא הקודש מייצגות את ארבעת עקרונות החומר, את ארבעת היסודות: האריה (אש), השור (אדמה), האדם (אוויר) והנשר (מים) . שורשי החומר נמצאים באלוהים, בספירה כתר, וחיות הקודש הם המלאכים של ארבעת היסודות. אך בדרגת טוהר זו החומר כמעט זהה באיכותו לרוח.
חיות הקודש הם היצורים הראשונים לקבל את הקרינה האלוהית, הם טובלים באוקיינוס החומר ההיולי עדיין במלוא רתיחתו הראשונית והם שותים ממקור האור, ממקור האהבה שהוא מזונם היחיד. הם ניזונים מהתבוננות באל, ולכן הם מיוצגים כבעלי חיים בעלי עיניים בכל פינות גופם. חיות הקודש הם הביטוי המושלם ביותר של האהבה, משום שהאהבה האמיתית היא התבוננות.
בעץ החיים של הקבלה מופיעים למעשה ביטויים נוספים של אהבה: חסד (יופיטר) מייצג את האהבה לקהילה, נצח (ונוס) את האהבה לייצור מסוים. אך אהבת האל, האהבה האמיתית היחידה, יכולה להתבטא אך ורק בכתר, וזוהי אהבת חיות הקודש.
לפני כסא הקודש חיות הקודש אינן חדלות לחזור ולומר: "קדוש,
כדי להבין את משמעות הקדושה, יש לפנות ללשון הסלאבית. בבולגרית, למשל, למלים SVET (קדוש) ו SVETOST (קדושה) אותו השורש של המילה SVETLINA, משמע שהקדושה היא בעלת אותה איכות כמו האור. הקדושה היא, אם כן, איכות של האור. במובן זה ניתן לומר שרק אלוהים הוא קדוש באמת, משום שהוא אור טהור. לכן חיות הקודש חוזרות ואומרות זאת, וזו הסיבה שהקדושה מופיעה בשמן "חיות הקודש".
בראש הירארכיית מלאכי חיות הקודש נמצא מטטרון, נסיך הפנים. הוא היחיד שרואה את אלוהים פנים אל פנים, והוא זה שדיבר עם משה רבנו על הר סיני. בן אנוש, ולו הנעלה ביותר, אינו יכול לבוא במגע ישיר עם אלוהים, מכיוון שאלוהים הוא אש מאכלת שתהפוך אותו מייד לאפר. יש תמיד צורך במתווך המסוגל לדבר עם האדם בשם אלוהים. אף אם נאמר בתורה שאלוהים דיבר עם אברהם, יעקב, משה, או עם נביא כזה או אחר, למעשה אין זה הוא בעצמו אלא שליחו, וזו בדיוק משמעות המילה "מלאך", במובן שליח.
המלאכים של הספירה חוכמה הם הכרובים, בעברית אופנים, או גלגלים. הנביא יחזקאל מתאר בספרו את חזון הגלגלים שנגלה לעיניו, אופנים בעלי גובה וקוטר מפחידים מסתובבים סביב חיות הקודש. כשחיות הקודש התרוממו מן הקרקע, אף האופנים נישאו עימם. "ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהינשא החיות מעל הארץ יינשאו האופנים: על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים יינשאו לעמתם כי רוח החיה באופנים" (יחזקאל א' 19-20).
חיות הקודש הלכו לאן שרוח הקודש האיץ בהם ללכת, והגלגלים נישאו עמם, מפני שרוח חיות הקודש היתה באופנים. כאשר התרוממו באוויר, אף האופנים נישאו באוויר, משום שרוח חיות הקודש נמצאה באופנים. חיות הקודש ממלאות את מצוות רוח הקודש ומשדרות דחף לאופנים.
סמליות האופנים (מעגל מושלם בתנועה), מגלה לנו את תפקיד הכרובים. הם מעבדים בתנועתם את החומר המקורי, אותו מסמלות חיות הקודש, כך שיוכל לשרת את תוכניותיו של אלוהים. מסיבה זו נאמר על האופנים שזהו עולם מוסיקת הספירות (אף כאן אנו מוצאים את רעיון המעגל, הגלגל). אולם, אין להגביל את הבנת המושג "מוסיקה" רק לאותה הלחנה של צלילים מעשה ידי אדם, שאוזנינו מסוגלות לקלוט.
המושג "מוסיקת הספירות" מתייחס ראשית כל להרמוניה השורה בין כל מרכיבי היקום, כיוונם והתיאומים ביניהם המבוססים על יחסים מספריים. ההרמוניה היא קודם כל מבנה, וכאשר מבנה זה חודר לחומר הוא הופך ליוצר צורות. במובן זה ההרמוניה היא הביטוי של התבונה, של ההיגיון, של החוכמה ומסיבה זו היא מושווית לדיבר (לפועל). הרמוניה ומוסיקה אינן מתקיימות מחוץ לתבונה ולהיגיון. דבר אלוהים (הדיבר), המוסיקה והתבונה אחד הם.
למרבה הצער, עלינו להכיר בכך שמעטים מבין כותבי המוסיקה ומבצעיה מסוגלים לחיות חיים מוסיקליים. המוסיקה האמיתית אינה זו המבוצעת באמצעות כלי נגינה או שירה, אלא זו המתבטאת במחשבות, ברגשות ובמחוות הרמוניות בכל נסיבות חיי היומיום. זוהי המוסיקה של החוכמה. ראש הירארכיית האופנים הוא רב המלאכים רזיאל. המסורת מספרת לנו שהוא זה שנתן לאדם את ספר יצירה, שגילה לו את סודות הבריאה. אולם, כאשר שגה בחטא הקדמון הספר נלקח ממנו.
המלאכים של בינה הם כס המלכות, בעברית אראלים, האריות. בכתבי האפוקליפסה, יוחנן הקדוש יוצר קשר בין נוכחות האראלים וחיות הקודש, השרפים: "וסביב לכסא ארבעה ועשרים כסאות ועל הכיסאות ראיתי ארבעה ועשרים הזקנים יושבים והם לבשי בגדים לבנים ועטרות זהב בראשיהם" (חזון יוחנן פרק ד' 4). שם, בפרק יא (17-18), עשרים וארבעה הזקנים פונים לאלוהים: "מודים אנו לך יהוה אלהים צבאות ההוה והיה ויבוא כי לבשת עזך הגדול ותמלך: והגוים קצפו ויבא קצפך ועת המתים להשפט ולתת שכר לעבדיך הנביאים ולקדשים וליראי שמך למקטנם ועד גדולם ולהשחית את משחיתי הארץ".
הנצרות מעניקה למלאכי הספירה בינה את השם "כס המלכות" ומדגישה בכך את מושג היציבות, בעוד שמם העברי אראלים: אריות, מוסיף מושג של שיפוט. האריה קשור באופן סמלי לצדק ו"ארי יהודה" הוא דמות של שופט עליון. עשרים וארבעה החכמים הזקנים הם אדוני הגורלות. אין דבר נסתר מפניהם ממחשבות, רגשות ומעשי בני האדם והם אלה שקובעים את העונשים, את הגמול ואת תנאי גלגול חייהם הבא.
בעוד שהשרפים שרים את קדושת האלוהים, עשרים וארבעה החכמים הזקנים משתחווים בפניו בהערצה: "ושמו את-עטרותיהם לפני הכסא לאמר: לך נאה אדנינו לקחת כבוד והדר ועז כי אתה בראת הכל והכל ברצונך היו ונבראו", כפי שתפקיד חיות הקודש הוא להלל את קדושת אלוהים, כך תפקידם של עשרים וארבעה החכמים הזקנים להכיר את שלמות רצונו. הם עושים צדק עם אלוהים בהצהירם שהוא היחיד הראוי.
ראש דרגת האראלים הוא רב המלאכים צפקיאל. שלוש דרגות המלאכים הראשונות (חיות הקודש, אופנים, אראלים) שייכות לשלישייה הנעלה ביותר, כתר, חוכמה ובינה, ולכן הן אלה המוזכרות לעתים קרובות יותר בספרי הקודש.
דרגות המלאכים של השלישייה השנייה, חסד, גבורה ותפארת, הם: חשמלים (ניצוצות השליטים), שרפים (עוצמת הלהבות) ומלכים (התכונות הטובות של המלכים). המכנה המשותף לשלושה מסדרים אלה הוא ביטוי הכישורים שלהם, ופעולתם ניתנת לזיהוי על פי תכונות הספירה בה הם נמצאים. החשמלים, מלאכי ספירת חסד, הם השליטים, המעניקים את ברכותיהם תחת השגחתו של צדקיאל, שמשמעו הצדק האלוהי.
מלאכי הספירה גבורה הם הכוחות, בוערים בדבקותם לבורא העולם, בהנחייתו של כמאל (כמיהתו של האלוהים), משיבים את הסדר על כנו בכל מקום בו הסדר מופר. עבודתם דומה לזו של האורגניזם שמפריש מתוכו את הפסולת. בראש מלאכי ספירת תפארת נמצא רב המלאכים מיכאל, הוא מייצג המעלות והיופי. אלה הם המלאכים שמוזכרים באפוקליפסה: "ותהי מלחמה בשמים מיכאל ומלאכיו נלחמים בתנין והתנין נלחם ומלאכיו".
דרגות המלאכים של השילוש השלישי, נצח, הוד ויסוד הם: העקרונות האלוהים, רבי המלאכים (בני האלוהים), המלאכים: הכרובים (החזקים).
האלוהים, תחת השגחתו של רב המלאכים חניאל (חן אלוהי), הם הישויות שבראו את העולם, כפי שנאמר בספר בראשית (א' 1) "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". הארכיטקט הגדול של היקום נתן את התוכנית למעלה, בספירת חוכמה, והאלוהים הם הפועלים שבנו את הבניין. עבודתו של הארכיטקט היא אך ורק יצירת התוכניות, וביצוען ניתן בידי היזמים, בידי הבנאים. יזמי היקום היו האלוהים.
בני האלוהים, המלאכים נושאי האש, בראשם רב המלאכים רפאל (אלוהים מרפא). הכרובים הם נושאי החיים הטהורים. הם הקרובים ביותר לבני האדם ולפיכך נמצאים בקשר עמם לעתים קרובות יותר משאר דרגות המלאכים. בראשם רב המלאכים גבריאל: "אלוהים הוא כוחי". ולבסוף, אם כי אין ניתן לומר שהם שייכים לדרגות המלאכים, בספירה העשירית, מלכות, הקבליסטים ממקמים את דרגת האישים.
אלה הם הקדושים, הנביאים, החניכים, המורים הגדולים של כל הדתות, כל אלה שבחייהם ובדבריהם הוליכו את בני האדם בנתיב האור. הם מייצגים את אחוות הנשמות הנעלות שהנוצרים מכנים קהילת הקדושים. עלינו להפנות את מבטינו אל ישויות אלה, שירדו לכדור הארץ כדי להנחות את בני האדם ולסייע להם, משום שבזכותם, בזכות הוראתם, בזכות תשוקתם לעזור לנו ולעבוד למען התפתחותנו אנו יכולים לטפס במדרגות סולם הברואים. הקבלה מציבה בראשם את סנדלפון, או אוריאל.
השרפים, הכרובים וכס הקודש נמצאים בקשר ישיר עם אלוהים. באמצעותם החשמלים, הכוחות והמעלות מקבלים את הקרינה האלוהית שהם מעבירים לבני האדם ומהם ומטה לחיות לצמחים ולמינרלים. השרפים הם נשמות האהבה האלוהית. הכרובים הם נשמות התבונה האלוהית. האראלים הם נשמות הכוח האלוהי.
השליטים, הכוחות והמעלות הינם ההשתקפות הראשונה של האהבה, התבונה והכוח. תחתם הראשונים, רבי המלאכים והמלאכים הם ההשתקפות השנייה של האהבה, התבונה והכוח האלוהיים. עלינו להשתדל כעת ולהתאמץ להיות ההשתקפות השלישית של השלמות האלוהית על ידי כך שנלמד לעבוד עם כל האהבה שבלבנו, עם כל האור של שכלנו, ועם כל כוח רצוננו.
מתוך ספרו של אומרם מיכאל איבנהוב, "מן האדם אל אלוהים"
נא להמתין לטעינת התגובות
