לא מחבק עצים: חמלה זה כואב

לפעמים הדרך החומלת ביותר לעזור למישהו היא דווקא לבעוט לו בכוח ובאהבה בתחת. עידו רוזנטל מבקש להזכיר שאהבה וחמלה זה לא רק קוצי מוצי

עידו רוזנטל | 5/10/2011 9:08

נדמה לי שאין רוחניק בעולם שלא מדבר על זה, אין אף "מחפש" שלא נתקל בזה ובוודאי שאין שום "מחבק עצים" שלא סוגד לזה. אהבה. אם יש משהו שמעצבן אותי אצל הרוחנו-סאפיאנס למיניהם זו ההתעסקות הבלתי פוסקת באהבה. בהתכתבויות המזדמנות שלי עם שכאלו, מציק לי במיוחד כשדוא"ל מסתיים בברכת "אהבה". פלוני-אלמוני שנקרא לו לרגע שמעון אפילו לא מתכוון ל"באהבה", נראה ששמעון ויתר אי שם בדרך על ה"בברכה" הבלתי מחייב ואף מאמין, כמו הביטלס, שכל מה שאני צריך זה "אהבה". כן, ילדי הפרחים האמינו באהבה וסחפו איתם את העולם ותראו איפה הם היום ואיפה עומד העולם. המוני אדם יכולים לחייך סביב בוקר בוקר ו"לאהוב" את הפלנטה ואותך ועדיין לא נזוז סנטימטר קדימה בדרך אל האושר.

עוד אחד שלא הגיע רחוק עם אג'נדת אהבת הפלנטה פוטובאקט

כדי לסתור את עצמי אזכיר ש"התורה על רגל אחת" על פי הילל הזקן היא "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך". היו שטענו שהרעיון נגזר מהפסוק המקראי "ואהבת לרעך כמוך", שלעניות דעתי הרבה יותר קליט, אבל אף אחד לא שאל את דעתי. אם כך, האם בכל זאת אהבה היא התשובה לכל? את "ואהבת" פירשו חכמים עד אין קץ וחכמולוג קטן ונטול כיפה שכמותי עומד להצטרף אליהם לרגע ויסלחו הקוראים יראי שמיים.

נגיד ואני עומד בדילמה בנוגע לדרך הנכונה לעזור לאדם שנמצא בבעיה. הבעיה של פלוני יכולה להיות שהוא עושה משהו שמזיק לו עצמו, או גרוע מזה (מבחינה סובייקטיבית) - הוא עושה משהו שמזיק לי. אם אני "אוהב את רעי כמוני" סביר להניח שאני רואה את חולשותיו כתכונה אנושית, ממש כמו את החולשות שלי, ולכן אני מקבל, מכיל וסולח לו גם כשהוא עוקף מימין את הפקק בו אני עומד.

"גם הוא בן אדם", אני חושב לעצמי. "הוא בטח ממהר מאוד, אולי יש לו אישה יולדת באוטו? אולי הוא פשוט לא התעורר עדיין (אל עולם הרוח)..?" אני מפריח לעברו אנרגיות חיוביות ומקווה שלא יתפנצ'ר לו הגלגל מכל הזבל שבני אדם כמונו השליכו מהחלון לשוליים. הנה כך אני - עושה לרעי מה שהייתי רוצה שיעשו לי ומאחל לו את מה שאני מאחל לעצמי – שיקבלו אותי, יאהבו אותי, יבינו אותי ויעשו לי נעים בגב גם כשאני ילד רע.

כך הופכת ה"אהבה" למנטרה מהסוג הדביק שלא ממש עוזרת לעוקף מימין להשתפר אלא בעיקר עוזרת לי לא להתעצבן לחינם על האפס.

פאנץ' ליין

או אז נכנס לתמונה אחד ההיבטים המעורפלים ביותר של אהבה והוא החמלה. גם כן מילה מעצבנת. זה לא שאני חושב שחמלה היא שטות, להפך, את דרכי ה"רוחנית" (עדיין מסרב לקרוא לה ככה) התחלתי שם, אבל כמו אהבה גם חמלה מפורשת לא נכון, מה שעשוי לגרום יותר נזק מתועלת.

מה זאת ה"חמלה" הזו? על פי אתר האינטרנט המרכז את כל החכמה האנושית עלי אדמות, הלא הוא ויקיפדיה, הפירוש הוא: "רגש המבטא תחושת השתתפות בסבל, המלווה לרוב ברצון להקל או להפחית מן הסבל של האחר ולהפגין נדיבות מיוחדת כלפי הסובל. חמלה נובעת מתוך אמפתיה ומאופיינת בדרך כלל במעשים בהם האדם החש רגשי חמלה מנסה לסייע לאלה אשר כלפיהם הוא חש רגש זה". זאת פחות או יותר הגדרה סבירה ל"רחמים". רחמים היא במקרה הטוב, בת דודה מדרגה שנייה של חמלה.

הבחור שגנב לי את התיק בים אולי נזקק לכסף - להשתלת ריאות..? אני יכול לרחם עליו ולהגיד "יאללה לא נורא, סך הכל מדובר בתיק עם 700 שקל במזומן ובתלושים, מצלמה דיגיטלית אחת וכונן-קשיח נייד". אני יכול גם לאהוב אותו כי הוא בן אנוש כמוני ולפעמים גם הוא נופל. כך אפשר להכיל ולהכיל עד אין קץ את כל מי שממרר לנו את

החיים. אפשר להכיל אנשים בעבודה, את בן/בת הזוג הלא מתאים לנו, חברים שמתנהגים כמו חמורים ועוד. כל מה שצריך זה אנרגיות מטורפות של אהבת והכל – לא נפתר.

חמלה היא לאהוב את האחר ממקום שרואה רחב יותר את טובתו, ובלי להתנשא. הבת שלי למשל מאמינה שאבות המזון כוללים עוגיות, שוקולד, סוכריות וגלידה. אבא שלה עדיין מתעקש לתת לה כרובית למרות שהיא חמודה במיוחד כשהיא מלקקת את האצבעות. חמלה לא תמיד עטופה בעננה ורודה וחייכנית. לא תמיד נעים ונחמד להיות חומל, לפעמים זה אפילו כואב.

קחו למשל את הסיפור הבא, הלקוח מהשבועות האחרונים: ידידה קרובה שלי התאהבה מעל לראש בבחור אחד. כל כך התאהבה עד שהתחילה להופיע לו מחוץ לבית, גם באמצע הלילה, כדי לספר לו עד כמה היא אוהבת אותו ושהם נועדו להיות יחד.

הבחור הסבלני ניסה להסביר לה בכל דרך אפשרית שהוא לא ממש בעניין ושתסתלק. המצב הגיע לכך שהחברים והמשפחה היו צריכים להגיע אליו הביתה ולשכנע אותה לטובתה שתעוף משם כי היא ללא ספק ירדה מהפסים. בסופו של דבר, אחרי הרבה ניסיונות להבין לליבה, לדבר אליה ולהכיל את ההתנהגות הבלתי נסבלת שלה - הזמינו לה משטרה.

לאהוב את רעך כמוך לא אומר שרעך צריך לקבל חיבוקים ואהבה על כל השטויות שהוא עושה צילום:פליקס לופה

יש מצבים שבהם כל ברבורי האהבה האינסופיים לא שווים את המאמץ כי מה שהתועה בדרך זקוק לו יותר מכל זה לא רחמים או הבנה למצבו האנושי אלא מישהו שיראה לו את הדרך. הטבע מצדו דואג ליישר את כל צוברי הקארמה לכיוון הנכון ולאו דווקא בנגיעות עדינות בכתף.

אחת הדוגמאות היפות הזכורות לי להבעת חמלה עמוקה מגיעה לא מהבודהיזם אלא דווקא ממצרים העתיקה. האלה הקדומה "סח'מת" העוצמתית היתה השופטת והמוציאה לפועל של הגורל, בדומה לקארמה של המזרח. תפקידה היה להחזיר את בני האדם הסוררים אל דרך הישר ללא משוא פנים. אולי מפתיע לדעת שעל פני הלביאה של סח'מת זולגת דמעה. כשהאלה הכתה בבני האדם, היא עשתה זאת בכאב אך בידיעה כי הדבר נעשה לטובתם.

לאהוב את רעך כמוך לא אומר שרעך צריך לקבל חיבוקים ואהבה על כל השטויות שהוא עושה ובמיוחד אם הוא גורם לעצמו או לאחרים נזק. כאבא אני מעדיף לתת לבתי להתמודד עם כמה בעיות מאשר לפתור לה אותן. כחבר, הגיע הרגע שבו החלטתי להפסיק להילחם בטחנת הרוח, לזוז הצידה ולתת לידידה שלי לחטוף את הסטירה שראיתי שהיא עומדת לחטוף. לפעמים יש אפשרות להקדים תרופה למכה. לפעמים הדרך החומלת ביותר לעזור לאדם היא לבעוט לו בכוח בתחת, באהבה.