אל תחפשו את ההבדלים: זוגיות רוחנית, פרק שלישי
החיים עם בן הזוג יכולים להפוך לתרגול העיקרי להתמרת התודעה, בו אתם נשבעים לראות בהם מורֶה או מורָה קדושים. כל מה שהם אומרים או עושים, לרבות מה שנראה כטעויות, מיועד להביא אתכם לאושר האולטימטיבי
הפסוק השני מבין פסוקי הלו ג'ונג, חוכמה טיבטית עתיקה שמסתמכת על עקרונות הפעולה של הקארמה, אומר: אל תַשׂיחַ במה שפגום.
הבה נתבונן, אם כך, באותם מצבים שבהם ירח הדבש נגמר, ופתאום אתם מתחילים להבחין בפגמים בבן או בבת הזוג שלכם. פתאום מתברר לכם שהם 'אף פעם לא מפנים את השולחן', 'אף פעם לא פונים בנימוס לקרוביכם', וכו'. לכל אחד מאתנו תהיה תגובה "טבעית" או מורגלת למצב זה. יש שיתלוננו, אחרים יצעקו, אחרים יעשו ברוגז - ויש שיתכנסו בתוך קליפתם, ואולי אף יוסיפו שריון עבה מעליה – איש איש על פי דפוסיו.
אך ברגע שמתחילים להבין שהדברים ריקים מכל טבע עצמי, ושאנחנו עושים השלכה של כל המציאות שלנו מתוך הקארמה שאנו נושאים איתנו, אנחנו מתחילים להבין שכל אחת מאותן התגובות רק מנציחה את הבעיה, מכיוון שאינה מטפלת בסיבותיה העמוקות. בין אם אנו מגיבים בסדרה של טרוניות וצעקות, או אפילו מתכנסים לנו פנימה אך ממשיכים למחות ולבקר את בני הזוג בלבנו, אנחנו ממשיכים לזרוע את הזרעים שיאלצו אותנו להמשיך ולראות בהם אותם הפגמים, ועוד ביתר שאת.
בבודהיזם אנחנו מלמדים שעד שלא נגיע לדרגתה של ישות מוארת, אל לנו לשפוט אחרים, שכן איננו מסוגלים לקרוא את המיינד שלהם. אנחנו לא ממש יודעים מי הם, למה הם הופיעו בחיינו, ומה המוטיבציה שלהם להמשיך לעשות את שהם עושים. למעשה, אם נזכור את היותם ריקים מכל טבע עצמי, הרי שמאד ייתכן שהם ישויות מוארות וטהורות, שכל מטרתן להרים אותי לרמה הבאה - או בני תמותה רגילים ומלאי פגמים.
מתרגלי הלו ג'ונג בוודאי יעדיפו את הבחירה הראשונה. חלקם יהפכו את התרגול עם בן זוג לתרגול עיקרי להתמרת התודעה, תרגול שבו הם נשבעים לראות בבני זוגם מורֶה או מורָה קדושים, ישות מוארת שבאה ללמד אותם. עבורם בן או בת הזוג הם הבודהא. כל מה שהם אומרים או עושים מיועד ללמד משהו, שכן זה כל מה שבודהות עושים - מביאים אנשים לאושר האולטימטיבי.
אם החלטנו לראות בזולת בודהא, אזי עבורנו הוא או היא לא יכולים לטעות משום שישות מוארת לעולם לא טועה או מתבלבלת, ולעולם לא עושה שום דבר במקרה. וזה חל על כל מה שהם עושים: גם אם הם לא מפנים את השולחן או מתחצפים להורינו. ואולי התנהגותם מטרתה לאפשר לי לעלות לרמה הבאה בהתפתחותי הרוחנית? במקום לנסות
כפי שתוכלו לשער, לא קל לשמור ראייה כזו, בגלל התניות והרגלים חזקים בני שנים רבות, מחיים אלה ועוד לפניהם. ובוודאי לא יהיה קל לזכור זאת כאשר הכעס תוקף - אך שם בדיוק ההזדמנות! ומתרגלים אלו ישתדלו להוקיר כל הזדמנות מעין זו, וינסו לתפוס את עצמם מהר ככל האפשר בשעה שעולה כעס או רגש שלילי: 'תודה רבה שאת/ה עוזר לי להכיר ולטהר חלק בלתי טהור זה בתודעתי, אשר גורם לי כל-כך הרבה סבל'.
אם נצליח לדבוק בזווית המבט שרואה אותם כטהורים, כל מערכת היחסים נהפכת למשחק: חידה מוצפנת שפתרונה יעלה אותנו ברמתנו הרוחנית. עובדה זו עושה אימון זה למאוד קדוש, מכיוון שיש ביכולתו להוציא אותנו מסבל.
זה איננו אימון קל, מכיוון שהוא מנוגד למה שאנחנו רגילים. אבל המאמץ לעשות זאת שותל זרעים לכך שאמנם נצליח לראותם כטהורים בעתיד. וזה אפשרי, כי הם ריקים. הם יצירה שלנו. ככל שנתאמן יותר בראייה טהורה, כך ילכו הם ויהפכו לטהורים, ובסופו של דבר הם אמנם יהיו טהורים. וזה לגמרי פונקציה של עוצמת התרגול ועוצמת הכוונה שמאחוריו.
כדי להצליח באימון זה, נחוץ לדבוק במה שאנו קוראים "להחזיק את הקו". אתם מחליטים שהם טהורים, ועכשיו אתם שומרים על הקו ולא זזים ממנו ימינה או שמאלה, לא משנה מה הם עושים. אתם לעולם לא מוותרים על הראייה הטהורה.
וזו נקודה מאוד חשובה שראוי להדגיש: אתם מתעקשים על ההחלטה שלכם לראותם כטהורים, ולא נותנים לשום דבר לבלבל אתכם, אפילו לא לבני זוגכם. הם נשארים טהורים. וזה יהיה אימון קשה: מאוד קשה להחזיק ראייה טהורה של בן/בת הזוג, במיוחד לאור העובדה שהם ימשיכו להפגין בפנינו פגמים באופיים או בהתנהגותם.
מדוע אנחנו רואים פגמים? כי המיינד שלנו לא טהור, ומה שאנחנו רואים שם בחוץ משקף את המיינד שלנו. אז בינתיים, כל עוד אנו מתרגלים, נמשיך לראות פגמים. "לשמור על הקו" פירושו שאנו מתעקשים לראות את בני זוגנו כטהורים, ומשתמשים במה שאנו חווים מצידם כשיקוף שאתו אנו עובדים. וזה יהיה קשה, בגלל שיש לנו התניות בתודעתנו מהרבה גלגולים ושנים, לראות דברים כְּבאים מצד עצמם; אנחנו מאמינים למראה עינינו, ומשוכנעים ש'הפגמים הם אצלם'. ככה אנחנו רגילים לתפוס את המציאות: העולם נראה לנו כבא אלינו מבחוץ. תרגול זה מצריך ראייה הפוכה: אנחנו אלה שיוצרים את עולמנו! אז זה יהיה תרגול לא קל.
נדרש מאמץ מודע ונחוש להחזיק את הקו ולא לוותר עליו בשום פנים ואופן. ככל שנוכל יותר להחזיק את הקו ככה ההתקדמות שלנו יותר מהירה, ומטרת הלו ג'ונג, התמרת התודעה, מושגת יותר מהר. והיופי הוא שככל שמתאמנים יותר זה הולך ונהיה יותר קל, והאופן שבו זה מתבטא בחוץ הוא שבני זוגנו מתחילים להשתנות.
חשוב להבין שגם אם אתם מצליחים להתמיד בראייתכם אותם כישויות מוארות שבאו ללמד אתכם, עדיין יעלו בלבכם הנגעים הרוחניים. עדיין יעלו הכעס או הקנאה, התמרמרות או טינה: תגובות מורגלות אלו לא מתחסלות מהר. אלא שכעת, אם אתם מתעקשים לראותם כטהורים, המחשבה שתתלווה אל הרגש השלילי תהיה משהו כגון: 'אם האדם שאיתו אני חיה הוא בודהא, אז כל מה שהוא או היא עושים מכוון ספציפית כדי להביא אותי אישית אל האושר הנשגב של הבודהא. כל מה שהם עושים וכל מה שהם אומרים בא אך ורק כדי להוציא אותי מסבל, להעלות אותי יותר גבוה'.
וזה החלק הפרוע של החוכמה הזאת: בנקודה הקשה שבה הם אומרים או עושים דברים ש"אדם טוב" לא היה עושה או אומר, אנו בכל זאת מחזיקים את הקו. ואנו ממשיכים לעשות זאת גם אם איננו מבינים למה הם אומרים מה שהם אומרים או עושים מה שהם עושים, וגם אם זה נראה לנו פוגע. גם אז, אנו לא מוותרים על הראייה הטהורה שלנו אותם ומבקשים להבין מה הדבר שהם מנסים ללמד אותנו.
אם תצליחו לעשות זאת, תהיה בכך ברכה עצומה: זה יזניק אתכם בתנופה אדירה אל הטוהר. אתם מבינים אז שמה שמופיע ברגע ההווה הוא הד למעשי העבר שלכם, זרעים שנזרעו מזמן, ואולי נשכחו, ואתם מסרבים ליפול לדפוס התגובה המורגל שלכם. אדם מצהיר לעצמו: 'אני הולך לטהר את עולמי, אני מאמין שיש דרך לטהר אותו, ושיש ישויות טהורות', ומכאן באה המחויבות.
תרגול נעים!
בסוף חודש יולי תעביר לאמה דבורה צביאלי לימוד חדש בנושא של זוגיות רוחנית. למידע נוסף בדבר הלימוד של זוגיות רוחנית
לחלק הראשון בסדרת המאמרים
לחלק השני בסדרה
נא להמתין לטעינת התגובות
