אל תחפשו – ותמצאו! אומרם מיכאל איבנהוב
ביום בו תבינו שהעיקר הוא איך חיים, תוכלו לממש את כל שאיפותיכם, אפילו מבלי לבקש דבר. לכן מתחשק לי לומר בדיוק ההיפך מדברי ישוע - "בקשו ויינתן לכם". אני אומר: אל תבקשו ויינתן לכם! אל תחפשו - ותמצאו! אל תדפקו - וייפתחו לכם!
בראשית היו "החיים". מילה זו מסכמת את כל אוצרות היקום, המבולגנים וחסרי הסדר, הממתינים לכוח שיבוא לארגנם לעבודה. כך, במילה "חיים", כלולות כל התפתחויות העתיד. בתוך התא טמונים כל האיברים שיופיעו יום אחד, כמו בזרע שיש לזרוע, להשקות, לטפל בו כדי שיביא פרי. מתוך התוהו הזה הכול מתחיל לקבל צורה ולצמוח, כמו עם הזרע.
כך גם נוצרו איברי גופנו. היות והגוף הפיזי נוצר לפי צלם הגוף האסטרלי, האסטרלי לפי המנטלי, המנטלי לפי הבודהיקי... עד לרמה האלוהית. היות ויש לנו חמישה חושים פיזיים, יש לנו גם חמישה חושים בגוף האסטרלי והמנטלי. חושים אלה עדיין לא מפותחים בגופים הגבוהים, אך הם כאן, ממתינים. כאשר יקבלו תפקידם, יאפשרו לנו לבצע ניסים. החיים, הישות החיה, התא החי, יש בהם אפשרויות להתפתחות גדולה, וזה ייקח אולי אלפי שנים כדי שיתממשו במליאות. כאן טמון הסוד, המסתורין והתפארת של החיים.
האנשים עובדים, מתענגים, רצים, עוסקים בדברים רבים, ובמשך הזמן החיים נחלשים. חושבים שיש להם חיים ולכן יכולים למצוץ מהם הכול: אוצרות, תענוגות, ידע, תהילה. וסוחטים... וכאשר לא נותר דבר, הם מחויבים לעצור הכול. אין משמעות להתנהגות זו, כי אם מאבדים חיים, מאבדים הכול. העיקר הם החיים ולכן יש להגן, לטהר, לקדש אותם ולהסיר כל מכשול כי הודות לחיים האלה משיגים בריאות, כוח, יופי, עוצמה ותבונה.
בהרצאתי על "חמש הבתולות החכמות וחמש הבתולות הטפשות" על-פי ישוע, הסברתי על השמן כסמל לחיים. אדם שאין לו טיפת חיים, מנורתו כבתה והוא מת. לשמן יש התאמות בכל התחומים: עבור הצמחים, זה המים. עבור כל יצורי כדור הארץ זה האוויר, אבל עבור האדם זה הדם. לעסקים זה הזהב או הכסף. למכונית זה הבנזין, וכו'.
החיים הם חומר הגלם, המקור ממנו נובעות מדי יום יצירות חדשות שתהדהדנה עד אין סוף. מהחיים המבולגנים חסרי הביטוי, הנמצאים כאן כאפשרות פשוטה, הרוח יוצר ללא הרף מרכיבים חדשים, צורות חדשות.
אך אנשים עסוקים בכל דבר פרט לחיים: אילו חשבו להגן על החיים, לשמור עליהם טהורים ביותר, היו זוכים למילוי כל משאלותיהם. היות ואין לאנשים פילוסופיה כזו, הם מבזבזים וחושבים שהיות והם חיים מותר להם לעשות הכול. כל אחד אומר: "אני חי ויש לעשות משהו עם החיים..." אך כמה באמת מצליחים לממש את שאיפותיהם? מעטים. הרוב הורס הכול. לכן יש צורך מעתה והלאה בפילוסופיה אחרת, לדעת
אם נבזבז את החיים ונעבור על החוקים, נרוקן את המאגרים האנרגטיים, נמצא את עצמנו בעוני, אולי לא בעוני חומרי, אבל בעוני פנימי. החיים הם האוצר, הממון, השמן, האנרגיות, המהות, התמצית, כל מילה תתאים, כי "החיים" הם כל אחד מאלה.
האנשים מבזבזים חיים ומבלים זמנם בריצה אחרי רכוש שאיננו יכול להשתוות לחשיבות החיים עצמם. עובדים שנים כדי לספק אמביציות ויום אחד מגלים ריקנות, עייפות וייאוש. אם נניח על המאזניים מה השיגו ומה איבדו, נגלה שאיבדו הכול תמורת רווח קטן. האנשים בנויים כך: הם מוכנים להפסיד הכול, משום שלא לימדו אותם שהבריאות והשמחה חשובים הרבה יותר, גם אם בעוני, מאשר להרוויח אוצרות שלא נוכל ליהנות מהם משום שחלינו במחלות בדרך להשגתם.
חסרה פילוסופיה אמיתית. ללמד אנשים מגיל צעיר לא לבזבז את חייהם ולהקדישם לקדושה. כך החיים יתעשרו, יתעצמו באנרגיות, באינטנסיביות, בדיוק כמו סכום כסף שזוכה לריבית. יש להפקיד אנרגיות בבנק של מעלה והאנרגיות יתעצמו, באופן שבמקום לבזבז מתחזקים. כך מתעשרים וזוכים להשכלה רבה, עבודתכם יצירתית יותר. מי שמשתעשע בחיים, מתענג ומאבד את עצמו לרגשותיו ולתאוותיו, הורס את חייו. יש חוק שעל כל הישג בחיים יש לשלם, ויש כאלה שמעדיפים לשלם במותם. לא ניתן להשיג משהו בלי להקריב משהו.
האנשים עובדים עבור אויב המסתתר בתוכם, מרוקן את חייהם וגורם לאומללותם. איש רוח הוא אדם נבון, שעובד ומעניק לעצמו אנרגיות משלו, וכך מרוויח את חייו. התבונה היא לדעת להתעשר באופן פנימי ולא להיות עני. וזו לא עבודה אנוכית, להיפך.
כך אתם מסוגלים להחליט לעבוד למען הקהילה... והיות ואתם מחוברים לקהילה השיתופית, אתם חלק ממנה, וכאשר הקהילה משתפרת ומתייפה, כל יחיד זוכה להשתפר וגם אתם. אתם מרוויחים משום שהנחתם את ממונכם בבנק הנקרא משפחה, קהילה שיתופית, אנושות או אחווה אוניברסלית, בנק שאתם שותפים ברווחיו. מי שעובד רק למען עצמו, עבור האני המוגבל שלו, מאבד אנרגיות ולא זוכה לריבית. אתם טוענים: "כן, כן, הרי אני עובד למען עצמי ומרוויח". לא, כי האני האנוכי, הנפרד, הוא כמו תהום, וכאשר אתם עובדים למענו אתם זורקים הכול לתהום.
האגואיסטים לא מסוגלים לראות כמה רווח יש בעבודה למען הקהילה, ואומרים: "אני לא טיפש, אני עובד למען עצמי, אני מסתדר..." וכך בדיוק הם מאבדים את כל ממונם, את האנרגיות ואת החיים שלהם. כשאני אומר קהילה שיתופית, אני לא אומר רק אנושות, אלא כל היקום, כל היצורים ביקום, אלוהים בכבודו ובעצמו. קהילה ענקית זו למענה כולנו עובדים, היא כמו בנק וכל דבר שעושים למענה יום אחד חוזר בריבית דריבית. והיקום, כמו הבנק, עושה עסקים נפלאים ומתעשר בגלקסיות חדשות, מערכות שמש והמוני כוכבים חדשים, כל האוצרות האלה יום אחד יתעוררו בתוככם.
מי שעובדים רק למען עצמם, במקום למען היקום, הם עניי הרוח. איש לא חושב עליהם, לא אוהבים אותם, אפילו לא בני משפחתם. אגואיסטים שלא חושבים על אחרים, מדוע שאחרים יחשבו עליהם? והם מסיימים באכזבה, מרירות, רוגז וצער רב. אך לעולם לא עולה על דעתם שהסיבה היא הפילוסופיה המוטעית שלהם.
אה! לא ולא, הם תמיד צודקים ואילו האחרים רשעים וחוטאים כלפיהם. הם, מובן שמגיעה להם אהבה ועזרה; "מגיע לנו". אבל מה עשו למען "המגיע לנו" שלהם? בעוד שיש אנשים מלאי אהבה, טוב לב, הקרבה, נדיבות, גם אם תחילה משתמשים בהם כי הם נחשבים תמימים, טיפשים. עם הזמן חשים שמדובר באנשים מיוחדים, נפלאים ויום אחד העולם כולו יבוא כדי להעניק להם הכרה, פרסים ובעיקר אהבה. הם עובדים למען היקום כולו ויום אחד יקבלו את "המגיע להם" באמת. אבל לא מייד.
גם על כסף בבנק לא מקבלים ריבית מיידית, יש להמתין. כך גם בתחום הרוחני. עובדים באהבה רבה, בסבלנות, באמון רב, אך תחילה אין כל רווח. אל תאבדו תקווה, כי מי שמאבד תקווה לא למד את החוקים בחיי היומיום. כן, עליכם להכיר את חוקי האדמיניסטרציה והבנקים! כאשר מכירים את החוקים יודעים שיש להמתין, כי אחר כך האוצרות יגיעו מכל כיוון, וגם אם תנסו להימלט מהם, זה בלתי-אפשרי! היקום כולו יוריד עליכם גשם של אוצרות נפלאים, משום שאתם עבדתם בכיוון הזה. זהו הצדק!
הפילוסופיה האנוכית היא טיפשית, חיצונית, והחיצוני שקרי, כמה פעמים כבר אמרתי זאת! כדי למצוא את האמת יש לחקור מעבר לנראה לעין. דבר שנראה לכאורה כמביא רווח ויעיל בהווה, עלול להיות רעיל לעתיד.
אל תהרסו את חייכם תמורת כל הון שבעולם, כי החיים יקרים מכל. מובן שיש יוצאים מהכלל, אנשים שנתנו את חייהם על מנת להציל אחרים וכדי להגן על רעיונות. הנביאים והמורים החניכותיים שאיבדו חייהם למען רעיון, למען תהילת הבורא, במציאות לא איבדו דבר, כי אחר כך השמים נתנו להם חיים חדשים, יותר עשירים ויפים, משום שהקריבו את חייהם למען הטוב. אני לא אומר שחייבים בכל מחיר לשמר את חייך, לא, כי יש מקרים יוצאי דופן. אך כללית, התלמיד חייב לשמור על חייו, לטהרם, לחזקם, משום שהחיים הם המעיין, המאגר, נקודת ההתחלה של כל ההתפתחויות: השכל, הרגש, האסתטיקה.
כשאני אומר שאנשים לא עובדים על מנת להאריך את חייהם ולשמרם כראוי, אתם יכולים להתנגד: "לא נכון, כולם עובדים כדי להאריך את חייהם". כן, להאריך את חייהם אבל לא לעשותם רוחניים, לטהרם, להאירם, ברמה האלוהית. כדי להיכנס עוד יותר לתענוגות, לפשעים ולחטאים.
אתם חושבים שהרופאים מאריכים חייכם על מנת שתקדישו אותם לשירות האור, למען הטוב בעולם כולו... כלל וכלל לא! לכן, כאשר אני אומר שאתם לא משפרים את חייכם, אני צודק. אתם לא עובדים למען החיים האמיתיים, המסוגלים להעניק לכם שמחה, יופי, עוצמה, אוצרות, תהילה וידע, מבלי לבזבז או להרוס את החיים. כי כל דבר שעושים בצורה לא ראויה, הורס לנו את החיים.
בהחלטה לעבוד רק כדי ליפות חיים, לחזקם, לטהרם, לקדשם, מעצימים את כל היכולות. כי החיים הטהורים, ההרמוניים, נוגעים באזורים אחרים, בישויות נעלות שתבואנה אחר כך לעזור ולהעניק השראה. אמנם לא באופן ישיר, החיים אחראיים להביא לכם את השאר, אך רק אם החיים טהורים והרמוניים. ביום בו תבינו שהעיקר הוא איך חיים, תוכלו לממש את כל שאיפותיכם, אפילו מבלי לבקש דבר.
לכן מתחשק לי לומר בדיוק ההיפך מדברי ישוע, "בקשו ויינתן לכם". ואני אומר: "אל תבקשו ויינתן לכם! אל תחפשו - ותמצאו! אל תדפקו ויפתחו לכם!" כן, אבל מתי? כאשר תחיו חיים אלוהיים. הנה לכם! יום אחד זה יירשם בתורה החדשה, זו שתבוא אחרי ישוע. הוא ידע זאת, אך בתקופתו אנשים לא היו מסוגלים להבין אותו.
וכעת, כאשר יבוא המשיח, הוא יבוא ויגיד: "יש לחיות חיים אלוהיים, ואל תבקשו דבר. יהיה לכם הכול מכול טוב!" מדוע? משום שמי שחי חיים אלוהיים מעניק, ולכן מקבל. וגם אם אינכם מבטאים כל שאיפה, אין לכך כל חשיבות, השמים ימלאו אתכם במתנות הטובות והבריאות ביותר.
המאמר תורגם מתוך ספרו של אומרם מיכאל איבנהוב, "הרמוניה ובריאות". למידע נוסף
נא להמתין לטעינת התגובות
