אל תהיו שפנים: איבנהוב מרביץ חינוך בהורים לעתיד
לעיתים קרובות הם עושים את זה בערב של השתוללות רבתי, אחרי שאכלו הרבה ושתו לשכרה. אז הם מכינים הריון חדש, וזהו הרגע שבו הם בוחרים את הילד שיבוא. לא חבל?
מכל התיאוריות שלמדתי וקראתי, אינני מאמין אפילו לתיאוריה פדגוגית אחת. את אמונתי אני מניח רק ואך ורק בצורת החיים הנכונה של ההורים, לפני ולאחר הולדת הילדים. לכן אינני מדבר על חינוך ילדים. אם ההורים אינם עושים דבר כדי לחנך את עצמם, כיצד יחנכו את ילדיהם? הפדגוגים מרצים, מלמדים ומדברים עם ההורים על חינוך ילדיהם כאילו היו מוכנים לכך. מרגע שיש להם כבר ילדים, מתייחסים אליהם כאילו שהם מוכנים לכך וראויים להביא ילדים. אך לא, לעיתים קרובות הם לא מוכנים. חייבים לחנך אותם תחילה וללמדם כיצד להתנהג כראוי, כדי להשפיע לטובה על ילדיהם.
ובכן, היות ויש רק בודדים שמכירים את תוכניותיי, רבים מבקרים אותי. הם אומרים: "פדגוג? פפפפ! הרי איננו פדגוג, הרי מעולם הוא לא מדבר על חינוך ילדים!". הם לא מבינים כלל את נקודת המבט שלי ואת החידוש בדבריי. כל עוד ההורים אינם חיים כראוי בחיי היומיום שלהם, אפשר לתת להם את כל ההרצאות והסברי הפדגוגיה שבעולם, אבל זה לא יעזור להם. וגם אם ינסו לבצע את דבריהם של הפדגוגים השונים, היות שלא הבינו דבר, ימשיכו ויעשו טעויות וכך ייפגעו בילדיהם.
רבים רוצים להביא ילדים, אך כלל לא רוצים לדעת אם אמנם הם ממלאים את כל התנאים לשם כך. האם יש בריאותם טובה? האם הם מסוגלים לספק תנאים חומריים ראויים לגידול ילדים? ובעיקר, לא מעניין אותם אם יש להם תכונות הכרחיות כדי להיות דוגמה ומופת בפני ילדיהם, ולהיות נכונים להעניק ביטחון ותמיכה בכל אירועי החיים. הם לא חושבים על זה, ומביאים ילדים לעולם, וילדים אלה גדלים לבדם. הילדים חייבים להסתדר בעצמם, לפי יכולתם המוגבלת, ויום אחד גם הם יביאו ילדים, בתנאים דומים ונוראיים כמו אלה של הוריהם.
אני מתפלא כיצד צעירים רבים, השואפים להתחתן, לא חושבים כלל להכין עצמם לתפקיד האבא והאמא. כולכם פוגשים כמה צעירות בהריון, באמת צעירות מאוד, ואז שואלים את עצמכם איך זה שתינוקת נושאת בתוכה עוד תינוקת! רואים זאת על פניה: ילדה צעירה מאוד. מה רוצים אתם שמצב שכזה יביא? פירות טובים או באושים? לדעתי, עדיף כבר לא להביא ילדים, כל עוד לא הכנתם עצמכם לתפקיד החשוב הזה. אחרת, אני מבטיח לכם, כולנו נשלם ביוקר.
אתם אומרים: איך ניתן להכין את עצמנו, וכיצד נעשה זאת? להכין עצמך משמע לדאוג למחשבות ולרגשות ולהעניק יחס של כבוד לסביבתך, על מנת למשוך לתוך משפחותיכם ילדים נפלאים. חוכמת הרוח מלמדת אותנו שילד כזה או אחר
בנושא כה חשוב וכה מהותי לעתיד האנושות, חייבים לבחון היטב היטב את הכול מההתחלה. וההתחלה זה הרגע שבו האם נכנסת להיריון. ההורים לא חושבים שעליהם להתכונן לרגע הזה במשך חודשים ושנים מראש, כפעולה של קדושה. לעיתים קרובות עושים זאת בערב של השתוללות רבתי, אחרי שאכלו הרבה ושתו לשכרה, ואז הם מכינים הריון חדש. זהו הרגע שבו הם "בוחרים". איזו בחירה עלובה... לא חבל? הרי יכלו להמתין מעט לרגע של שלווה, של אור פנימי, של בהירות פנימית, רגע שבו יבנו הרמוניה רבה ונעימה יותר בין בני הזוג. אך מובן שלא, הם שותים אלכוהול ולא יודעים היכן הם נמצאים, ובמצב "נפלא", זה מביאים עוד ילד לעולם!
מה הם, אם כן, המרכיבים, לדעתכם, שהם מחדירים לתוך גופו ונפשו של התינוק לעתיד? ילד שיבוא לעולם עם מרכיבים שליליים שכאלה, לא יוכל אלא להיות קורבן של הוריו. אם כן, את מי חייבים לחנך כעת? אני אומר לכם, כמובן, חייבים לחנך תחילה את ההורים.
הורים רבים אינם יודעים לדבר בנעימים. ההורים האלה נותנים לילדיהם הצגה של מריבות ומאבקים ביניהם, הם מציגים את שקריהם, וחוסר היושרה שלהם. כיצד ניתן לאחר מכן לדמיין שלאחר דוגמה שכזו יוכלו באמת ובתמים לחנך את ילדיהם כראוי? כבר ראינו לא פעם איך ילד נופל למשכב בגלל בעיה נפשית ועצבנותם של הוריו, במהלך תקופת המריבות בין הוריו: גם אם לא היה נוכח פיזית בזמן המריבה, מריבות אלה יוצרות סביבו אווירה של חוסר הרמוניה, והוא חש בזה, משום שהוא עדיין קשור להוריו בצורה עזה ואינו מסוגל להתנתק מהם באופן מודע.
התינוק אינו מודע, אך הוא קולט בגלל גופו האתרי, המסוגל לקלוט הכול: גם את המכות והמריבות בין הוריו. ההורים חייבים להיות מודעים לאחריותם זו. אין להם זכות להזמין את ילדיהם להתגלגל לכאן אם אינם מסוגלים לבצע את תפקידם על הצד הטוב ביותר. אני רואה כמה הורים מתנהגים בצורה בלתי מתקבלת על הדעת, ולכן אינני יכול לעצור את עצמי מלשאול אותם: האם אתם באמת אוהבים את ילדיכם?
הם נפגעים משאלתי, ושואלים: "הכיצד? אתה שואל אם אנחנו אוהבים את ילדינו!? מובן שאנחנו אוהבים אותם!". ובכן, אינני מאמין להם, משום שאילו אהבו את ילדיהם, היו משנים את התנהגותם, והיו מתחילים לתקן בתוכם את חולשותיהם, המשתקפות בצורה שלילית מאוד בתוך ילדיהם. הם אינם עושים כל מאמצים לשם כך, האם לזה תקראו אהבה?" לא, זו לא אהבה, זה זלזול בטבע האנושי ובטבע האלוהי.
אני יודע שעתיד האחווה בעולם הוא בידי הילדים, אך אני מחנך תחילה את ההורים: אני רוצה לעזור להם להבין שאין להביא ילדים לעולם רק מתוך האינסטינקט העתיק שלהם למצוא לעצמם פתרון, לצורך הזה של הבאת ילדים. אינסטינקט זה קיים בתוכנו כחלק מהטבע, אך יש להבין וליישם אותו בצורה הרבה יותר רוחנית. לשם כך יש לצרף את המחשבה, הנשמה והרוח, על מנת שישתתפו בפעולת ההולדה הקדושה הזו, כדי שהתינוק יגדל כראוי ויהיה מחובר לעולם השמימי, הנעלה יותר.
ברוב המקרים האנשים מסתפקים בצד הפראי של החיה באדם: הם אוכלים, שותים ומביאים ילדים כמו בעלי החיים, ואין כל רוחניות בפעולותיהם אלה. ומה עם נושא האהבה? לכך אין כל חשיבות בעיניהם. הרי התענוג הוא הדבר החשוב ביותר. תענוג זה, שאורכו לא יותר מכמה דקות, גורם לכך שבמשך חיים שלמים יהיה עליהם לשלם עליו ביוקר רב. ובין השאר, לשלם על כך לילדיהם שנולדו מתוכם בתנאים של מריבות וחוסר הרמוניה.
אם כך, הרוצים אתם שאחנך את הילדים? ובכן, לא! תחילה אני מחנך אתכם, וכאשר אני מטפל בכם, בצורה בלתי ישירה אני מטפל בילדיכם שכבר נולדו, ובאלה שעוד ייוולדו אצלכם.
הקטע מתורגם וערוך מתוך ספרו של איבנהוב "החינוך מתחיל לפני הלידה".למחשבות יומיות באנגלית
למידע נוסף
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם