רותי היקרה: ליל שישי עם משפחת קרנר
את ההופעה המלאה של משפחת קרנר ממיתר במדור הנוכחי, חייבים בניה לשגיא בן ה-9. מייל מרגש ששלח לרותי רוסו, הביא אותה לבוא ולתעד את השולחן עמוס המנות במפגש החודשי
בין כל הפניות שמגיעות אליי בכל שבוע ממשפחות המבקשות להשתתף במדור, היתה אחת יוצאת דופן. היא הגיעה משגיא, ילד בן תשע. כבר קיבלתי דואר מילדים לפני זה, אבל היה ברור שיד אמם או אביהם היתה מעורבת
פה, על אף הניסוח הבוגר, הענייני והמנומס, היו גם שגיאות קלות של כתיב ושל תחביר שלא השאירו ספק. החזרתי לו תשובה חיובית והתיאום נעשה מול אמא של שגיא, יהודית.
יהודית: "לא רק שלא הייתי מעורבת במייל שהוא שלח, לא ידעתי ממנו. הוא סיפר למשפחה רק אחרי שקיבל תשובה חיובית.
למעשה, אני בכלל לא בטוחה שאם הנושא היה עולה לדיון משפחתי והיינו מתבקשים לקבל החלטה משותפת, הרוב היה מצביע בעד. כולם כאן מפחדים מחשיפה ולא אוהבים להצטלם. אבל התייצבנו בשביל שגיא".
בגלל המרחק בין תל אביב למיתר, נפגשת המשפחה כולה רק פעם בחודש, אבל אז לסוף שבוע שלם. בני הדודים קרובים מאוד אחד לשני וכל מפגש כזה רווי התרגשות ותוכניות. עינת, גל והילדים נשארים ללון אצל ההורים במושב.
יהודית מתחילה לבשל רק ביום שישי אחרי מנוחת הצהריים. פנינה מתחילה כבר בחמישי. לאוכל אחראים פנינה ואורי ויהודית ועודד. היתר לא מבשלים.
עינת: "כשאנחנו מארחים בתל אביב, אז הולכים למסעדה".
יהודית : "ואם הם כבר מבשלים הם ישר מסבירים ש'זה לא כמונו' כדי שלא נחשוב שאפשר להתחיל לבקש מהם להכין דברים".
שולחן האוכל הגדול נמצא סמוך למטבח החדש והפתוח. את העריכה עושים ממש ברגע האחרון. בתוך כמה דקות נראה השולחן כמו פלטת צבעים עם מלאי עצום של מנות.
בצד השולחן, סמוך לסלון, נפתח שולחן נוסף מרובע ונמוך עליו פרוסה שעוונית עם הדפס של תפוחים ואגסים וכריות, ופופים מסודרים סביבו. על השולחן הקטן יש סרוויס מזכוכית כחולה והוא עתיד לשרת את ציבור הילדים.
שגיא: "אני לפעמים עורך את השולחן ולפעמים אמא. אני יודע מה לשים אבל שואל כדי להיות בטוח".
מה התפקיד של ארבעת האחים?
שגיא: "לאכול".
אתם עוזרים בארוחת השישי?
"לא הרבה".
מי הכי עוזר?
"אני".
יהודית : "זה לא ממש מדויק. אין מישהו מביניהם שעוזר במיוחד".
על השולחן יש כ-12 סוגי סלטים ומנות ראשונות ועוד די הרבה מנות בשריות. התפריט משתנה משבוע לשבוע.
מה חייב להיות על השולחן כל שבוע?
שגיא: "עוף בתנור ותמיד יהיה לידו גם אורז או תוספת דומה".
אה , תוספת של פחמימות?
שגיא: "לא. ספגטי, תפוחי אדמה. כאלה".
שגיא: "סבא שלי אוהב לגוון והוא מכין כל שבוע משהו אחר. היום למשל הוא הכין מג'דרה".
ואתה הולך לטעום ממנה?
"כן אני אוהב לנסות דברים חדשים, כל זמן שמותר לי".
מה אסור לך?
"אסור לי חלב. אני אלרגי לחלב".
עד כמה אלרגי?
"אלרגי אלרגי. זה עניין של חיים ומוות אם אני רק נוגע בחלב".
המשפחה מתיישבת לשולחן בזה אחר זה. כל מי שיושב מתחיל להגיש לעצמו ולא מחכים עד שכולם יתיישבו. גם לא מקדשים. הילדים יושבים בשולחן הקטן וכל רגע ניגש אליהם מישהו (בעיקר מישהי) ומביא עוד אוכל. השיחה עוסקת בענייני היום ובחתונה הקרובה של גיל ומורן.
עינת: "כשאוכלים אצל אמא היא מפנה מהשולחן עוד לפני שסיימנו לאכול".
יהודית : "אבל כאן לא נותנים לה". עינת (מצביעה על השולחן של הילדים שכבר נקי מכלים): " היא בכל זאת מצאה לעצמה מקום להתבטא".
וכולם מפנים אחר כך?גם הגברים?
עינת: "ברור. אצלנו צריך לשאול אם גם הנשים. זה מדהים אותי כשאני שומעת גברים אומרים,'אני דווקא עוזר'. מה זה עוזר? זאת אמורה להיות שותפות".
עודד: "אצלנו אם כבר יהודית היא זו שעוזרת לי".
גיל: "לגמרי שותפות. אנחנו מייסדים כאן את הקיבוץ החדש".
גל: "בעצם, מה שכולכם אומרים זה שהגברים כאן חננות ".
פנינה מזמינה את גיל לצאת איתה להפסקת פרסומות-הצופן המשפחתי לסיגריה. יובל מצטרף ומוציא איתו את הגיטרה החשמלית. הם מתיישבים בזולה נמוכה עשויה עץ לבן בפאטיו.
את הזולה בנה לאחרונה אורי על פי הזמנה מדויקת של עמית. הוא ביקש זולה. סבא הלך, עיצב וניגר. עינת: "בואי נגיד שרצונם של הילדים הוא ערך עליון כאן".
לכבוד יום ההולדת של יובל שנחגג לאחרונה ארגנו בני הדודים הפעלה. הם דואגים להפעלות כמעט בכל מפגש.
כל פעם מישהו אחר מהילדים אחראי, והבחירה נעשית באופן ספונטני. השבוע יעל ארגנה משחקים עם ממתקים. בין המשחקים: מי מנפח בלון הכי גדול ממסטיק, ממתקים מוזיקליים (על עיקרון הכיסאות המוזיקליים אבל עם ממתקים) ותחרות אכילת מרשמלו. כל הילדים מכירים את המשחק האחרון.
שגיא וגיא מתחרים זה בזה. שניהם מצליחים להכניס ארבע חתיכות מרשמלו רציניות בגודלן לפה. הפה נפוח מרוב מרשמלו וקשה ללעוס ובטח שקשה לנשום. שגיא לא מוותר. גיא נשבר והולך לשירותים.
שגיא: "גיא הלך לשירותים לשטוף את הפה". גיא (חוזר חיוור ומחזיק את הבטן. מבקש מאמא תה): " אני אכלתי הכי הרבה אבל שגיא ניצח כי אני הקאתי".
משחק קצת קיצוני לא?
שגיא: "אין מה לעשות, אלה החוקים".
משחקים לחיים ולמוות?
"כן. זה קצת כמו האלרגיה שלי לחלב".
נא להמתין לטעינת התגובות
