מסורת אפריקה: ליל שישי עם משפחת אוליסה
השגריר הניגרי ורעייתו הם זוג דיפלומטים שסבב את העולם כולו כמעט, אבל את האוכל המסורתי הם לא יחליפו לעולם. בערב שישי הם מניחים על השולחן מטעמים רבים ומארחים
דאדא אוליסה, שגריר ניגריה בישראל, ורעייתו ז'נט אוליסה מתגוררים עם בנם סטפן בבית השגרירות הניגרית העצום והמפואר שבכפר שמריהו. במעבר מהכניסה לסלון המשפחתי חולפים דרך שלושה חדרי אירוח בגדלים וסגנונות שונים. בסלון המשפחתי הטלוויזיה דולקת וז'נט ממהרת לכבות אותה. דאדא חולץ נעליים ומתיישב על כורסת יחיד עם הדום.
עובדת משק בית פיליפינית ניגשת עם צלחות אישיות ובהן בוטנים קלויים ובצקניות ניגריות מטוגנות מסוגים שונים ומגישה לכל אחד מהנוכחים בחדר. דאדא וז'נט הם שניהם דיפלומטים, אולם אסור להם לפעול במקביל.
הם מסתובבים בעולם כבר שנים, ובכל פעם רק אחד מהם פעיל ועובד ואילו
בנם הקטן חי איתם בישראל, ומלבדו יש בת נוספת אשר לומדת בארצות הברית ועוד שני ילדים בוגרים אשר לומדים באוניברסיטאות בפיליפינים.
כולם דוברים אנגלית, ספרדית וטאגלו (השפה הפיליפינית), ואילו דאדא וז'נט דוברים גם ניב צפון ניגרי ייחודי. הם בורחים אליו כשהם רוצים שהילדים (או האורחים) לא יבינו. כרגע הבית ריק. בקרוב הוא יתמלא באנשים.
ז'נט: "לקח לנו זמן להתרגל לעובדה שכאן יום שישי הוא יום חופשי ואילו ראשון הוא יום עבודה. בשישי היינו עובדים כרגיל, אבל אף אחד לא היה מתקשר. לכן רק לאחרונה הארוחות המשפחתיות והאירוחים עברו לשישי בערב והם כבר לא קבועים ביום ראשון אחרי התפילה".
איפה אתם מתפללים?
ז'נט: "פעם נסענו ליפו. עכשיו יש בבית שלנו כנסייה והתפילה נערכת פה עם כומר שמגיע מכנסיית סנט פיטרס".
הוא מגיע לכאן רק בשבילכם?!
דאדא: "ממש לא. לפני שנתיים פנו אלינו בבקשה שנערוך את התפילה אצלנו. כל יום ראשון מגיעים לכאן בין 80 ל-100 איש".
איפה מצאת מאה נוצרים בכפר שמריהו?
דאדא: "יש כאן הרבה פיליפיניות וכולן מגיעות".
מי מתארח אצלכם עכשיו?
ז'נט: "שני פרופסורים מניגריה, שישה קרובי משפחה מלונדון ושלושה יוצרי סרטים מניגריה שהגיעו לכאן להקרנת הסרטים שלהם בסינמטקים. כולם, וגם סטפן, נסעו לטייל היום בירושלים והם אמורים לחזור עוד מעט".
רוב האוכל הוא ניגרי מסורתי, למעט האורז שאותו מכינים בשביל הילדים.
ז'נט: "הם גדלו בכל העולם. אנחנו מנסים לחשוף אותם לאוכל ניגרי מסורתי אבל רוצים שבכל מקרה יהיה משהו שיאכלו".
מה זה אוכל ניגרי מסורתי?
ז'נט: "אנחנו אוכלים שלוש ארוחות מבושלות ביום, כמעט אין סלטים. האוכל מאוד מתובל, יש הרבה בשר ודגים ואין מוצרי חלב בכלל. לכן קל להתאים את האוכל לחוקי הכשרות. כמעט תמיד יהיה על השולחן 'פופו' שזה סוג של פירה ארוז במנות אישיות עם ניילון נצמד. הוא מאוד סמיך וקשה ומשמש כלחם בארוחה.
על השולחן יהיו עוד סוגים שונים של מרק עם בשר שבהם טובלים את הפופו (את המרקים לא אוכלים בכף, הם מזכירים יותר נזיד עם הרבה רוטב)".
ומה זה אוכל ניגרי עילי?
ז'נט: "ההבדל בין אוכל ניגרי עילי לעממי הוא לא בתפריט אלא במרכיבים. נתחי בשר טובים יותר. דגים יקרים. את הפופו למשל אפשר להכין מקאסבה שהוא שורש מאוד זול (ממנו מכינים טפיוקה), או מיאם, שהוא שורש יקר מאוד".
דאדא: "ניגרים הם אנשים שמסתגלים בקלות להכל, אבל לא לאוכל".
ז'נט: "אנחנו מקבלים כאן אספקה קבועה של התבלינים והחומרים היבשים שלהם אנחנו רגילים. בכל שנה מגיעים לישראל, בדרך כלל למסעות צליינות, כ-20 אלף ניגרים. רבים מהם נארח בסופו של דבר, פשוט כי הם מורעבים".
את התפריט בונה ז'נט יום לפני הארוחה. את הבישולים עושים שני שפים: אחד פיליפיני והשני ניגרי והם מתחילים בשישי בבוקר. שולחן ערוך כל הכיסאות סביב השולחן מכוסים בצעיפי בד ניגריים מסורתיים עם קשירה מיוחדת (וחיזוק של מסקינפ טייפ).
הסרוויס , סכו"ם הכסף המצוחצח, כוסות הקריסטל וקערות ההגשה נראים תואמים והם מקושטים בסמל הרשמי של מדינת ניגריה - עיט עומד על מגן ושני סוסים לבנים. הסמלים הקטנים פונים כולם לעבר הסועד.
הסועדים משעינים מרפקים על השולחן, משלבים יד ביד ומרכינים ראש. בתום הברכה הם אומרים "אמן". כל האוכל מוגש לשולחן ביחד. עובדת משק הבית מסתובבת ומציעה שתייה ויין (ישראלי).
בחדר יש מקום לשטיפת ידיים, מאחר שחלק מהנוכחים מעדיפים לאכול באופן מסורתי עם הידיים ולא בסכין ומזלג. הם בוצעים חתיכות מהפופו ומפ נגבים איתן את אחד מארבעת המרקים הסמיכים שעל השולחן.
השיחה עוסקת בעיקר בסרטים: אמריקאיים, ניגריים וישראליים, ובתעשיית הקולנוע. ובגלל גודלו של השולחן היא מתחלקת לאגפים ולא מתנהלת בין כולם.
הילדים רצים למטה לשחק ב-wii. הגדולים עוברים לסלון כדי לשתות תה וקפה ולפטפט ומשם פורשים לישון.
נא להמתין לטעינת התגובות
