הכי שוות שיש: 10 הערים הפופולריות באירופה
לקראת הסתיו וההתאוששות הכלכלית שאולי תבוא, דירג ירחון תיירות אמריקאי את 10 הערים הפופולריות ביבשת. הישראלים אולי היו מעדיפים את פריז - אבל האמריקאים שמים את איטליה בראש
אנו הישראלים אוהבים לחשוב על עצמנו כנציגי ארה"ב בעולם הישן. אמנם ספק אם הדבר נכון באופן גורף, אך נדמה כי התייר הישראלי דומה מאוד לתייר האמריקאי. לכן כשהאמריקאים עורכים סקר תיירותי - אנו מוכנים לאמץ את ממצאיו. הסקר, שאותו ערך מגזין התיירות קונדה נסטה, דירג את עשר הערים האירופיות הפופולריות ביותר. כאן המקום לומר, בלי לחדש הרבה, שאם חפצתם לנוח בחו"ל בסתיו ובחורף - הערים הן המקום הנכון לעשות זאת.
אמנם אנחנו הישראלים לא אוהבים קור, אך לא נחדש אם נאמר שבין הכתלים באירופה חם יותר מאשר בארץ, וגם בחוץ לא נורא קר. גם כשהטמפרטורה יורדת לאפס מעלות, לא ממש קר אם חובשים כובע, מתלבשים היטב ולא שוכחים את הכפפות. יתרונות החורף האירופי כה רבים, שהם גוברים על אי הנוחות שבלבישת בגדים חמים.
תקופת החורף היא שיא הפריחה התרבותית, החברתית והעסקית בערי אירופה. אולמי הקונצרטים מארחים את מיטב המנצחים והנגנים, במוזיאונים מוצגות תערוכות מובחרות, השפים ניצבים מאחורי הסירים במסעדותיהם - וכל אלה מתרחשים בלי שצריך לעמוד בתור. אתרו בית מלון במקום נגיש, והבילוי יהיה מושלם.
ברשימה יש לאיטליה נציגות מכובדת של ארבע ערים, שלוש מהן ניצבות בארבעת המקומות הראשונים. לרשימה התברגו גם שתי ערים באוסטריה, וצרפת, ספרד, בלגיה וצ'כיה זכו לנציגות של עיר אחת. המכנה המשותף, להבנתנו, הוא בכמיהה האמריקאית לרומנטיקה ולהיסטוריה, שכה חסרות להם.
לא מפתיע שעבור אמריקאים וישראלים בירתה של טוסקנה היא הפנטזיה התיירותית המושלמת, בהיותה סמל לתרבות, לרומנטיקה ולנופים ייחודיים. ציירים, פסלים, משוררים, סופרים ויוצרי סרטים (Room with a view) תרמו את תרומתם - ולא בכדי.
החל מהמאה ה-13 נבנתה העיר כמרכז בעל עצמה כלכלית, ובזכות המשפחות ששלטו בה, ובראשן בית מדיצ'י, היא היתה במשך כ-300 שנה המרכז התרבותי והאינטלקטואלי של אירופה (עד למחצית המאה ה-18). לכן רחובותיה, כיכרותיה, כנסיותיה והמוזיאונים שבה נהנים מפרי תקופת הרנסנס.
מלבד הצפיפות, פירנצה היא עיר נוחה לתייר. רוב אתריה מצויים במרחק הליכה, ואת הטיול בעיר כדאי להתחיל מכיכר מיכלאנג'לו הצופה עליה. הנהר ארנו חוצה את העיר לשניים, ופונטה (גשר) וקיו הוא אחד הגשרים המפורסמים והייחודיים בתבל.
במרחק כמה צעדים משם מצויה פיאצה דלה סניורה, שהיתה המרכז הפוליטי והחברתי. פלאצו (ארמון) וקיו, על אוצרותיו ומגדלו, צופה על כיכר - שמציעה פסלים מרשימים מימי הרומים, לצד העתק מוגדל של פסל דוד (המקור מוצג באקדמיה).
האוסף הגדול בעולם של יציב רות הרנסנס נמצא בגלריה אופיצי הסמוכה. הסיור לא יהיה מושלם אם לא תבקרו בדואומו ובבית הטבילה הסמוך לו, בעל דלתות הברונזה שליהן "שערי גן העדן."
שתי המלצות נוספות לביקור הן ארמון פיטי, הממוקם מעבר לנהר, ובו גלריה לאמנות; וכנסיית סנטה קרוצ'ה (Santa Croce) הגותית, שבה מצויות מצבות הקבר של ידוש עני פירנצה ובהם מיכלאנג'לו, גלילאו ומש קיאבלי. פירנצה, כמו גם סיינה (מס' 9 ברשימה), מצויות בטוסקנה - ואין ספק שהדבר תרם להצבתן ברשימה.
הניסיון להסביר את הצבתה של בירת איטליה במקום השני ואת העדפתה על פני ערי כרך אחרות כפריז (שהיא הבחירה שלנו) מתמקד בכך שהיא כובשת ממבט ראשון.
רומא היא עיר תוססת, שתושביה מנהלים את חייהם מבלי להסתגר. התייר מאבד את תחוש שת הזרות במהירות רבה יותר מאשר בערים אחרות - ומצטרף לאווירת החגיגה. הוסיפו לכך את עברה המפואר של העיר, את קדושתה בעיני מאות מיליונים ואת יופיין של יצירות האדריכלות שבה - והנה לכם נוסחה מנצחת.
באחד ממדריכי התיירות נכתב שרק ברומא אפשר ללגום קפוצ'ינו מול הפנתיאון, לקנות פירות בכיכר בת מאות שנים ולהאזין ביום ראשון לדרשה מפי האפיפיור.
רשימת האטרקציות כוללת שפע אתרים, ידועים יותר או פחות: החל בקולוסיאום ובמוזיאונים שעל גבעת הקפיטול, דרךר פיאצה נבונה (אחת היפות בתבל) ופונטנה טרווי וכלה במדרגות הספרדיות.
בוותיקן ובמוזיאונים שלו כולם מבקרים, ולכן אם חציתם את נהר הטיבר, המשיכו שם בשוטטות ברובע טרסטוורה העתיק. מדובר באזור עממי ובו כנסייה ראויה לביקור, סנטה מריה טרסטוורה שמה. הרובע הפך בשנים האחרונות למוקד משיכה תיירותי ובו סדנות אמנים, חנויות אופנה ומסעדות.
הביקור בוונציה תחילתו בהחלטה אם להיכנס לעיר במכונית או ברכבת (אפשר גם לטוס ולהגיע בספינה מנמל התעופה). עצתנו היא לחצות את הלגונה ולהיכנס: בכל נסיעותינו מצאנו מקום חניה באחד ממגדלי החניה שבמבואות העיר.
כשתגיעו לשער העיר, לפיאצה רומא, תידרשו לוואפורטו - האוטובוס של התעלות. לא משנה מה, התחילו את ביקורכם בשיט בגרנד קנל. זו אחת האטרקציות ההכרחיות, לצד ביקור בכיכר סן מרקו ובכנסייה (בזיליקה) של הכיכר, במוזיאון האקדמיה, בפלאצו דוקלה (ארמון השליטים) ובגשר הריאלטו. את הגרנד קנל כדאי לראות גם מגדותיו, מסן מרקו ועד לריאלטוו.
אל תתפלאו כשתפגשו יותר תיירים ממקומיים ותגלו כי רוב החנויות מיועדות לאלה שבאים לביקור. למרות זאת, לבטח תמש צאו נקודות שתזכרו לעד.
ההמלצה שלנו: הוסיפו לרשימת אתרי הביקור את "פרארי" - כנסיית סנטה מריה גלוריוזה דה פרארי, כנסייה גותית ענקית שבנייתה הושלמה במאה ה-.15 עכשיו, אחרי שסימנתם וי על אתרי החובה, תוכלו להתפנות לתענוג האמיתי בוונציה: לתעות בין הסימטאות.
האוסטרית, שחולקת את המשקום השלישי עם ונציה, מפתיעה. זלצבורג מתגאה בכך שהיא עיר הולדתו של מוצרט (בעיר מציינים בהבלטה כל מקום שבו הניח הגאון את כף רגלו) ולכבודו נערך בקיץ פסטיבל מוזיקה מרשים.
היא מתהדרת בגן מטופח, במצודה, בארמון ובשני מדרחובים ומכונה "עיר הזהב של הבארוק." האם די בכך כדי להעדיפה על פני אמסטרדם? אנו נוטים לייחס את מיקומה בדירוג לכך שזכתה לתהילה בזכות הסרט "צלילי המוזיקה," שהמריץ את התיירים אליה.
זלצבורג היא עיר לבילוי של יום-יומיים. עם זאת, יש לה יתרון: היא ממש קרובה לחבל סלזקאמרגוט, על אגמיו, נחליו ורכסי ההרים שבו. שם תוכלו לבלות חופשות נפלאות בטבע ובעיירות הקטנות (סנט וולפגאנג, למשל).
הדבר הראשון שנגלה לעיני הבאים למרכז העיר הוא המבצר הלבן, הנישא על הגבעה. למרגלותיו מזדקרים צריחים של כנסיות וקתדרלות, שרובן מרוכזות סביב שתי הכיכרות המרכזיות והצמודות זו לזו, רזידנס פלאץ ודום פלאץ. אליהן מתנקזים גם המדרחובים של העיר העתיקה.
התצפית מהמבש צר מאפשרת לראות לא הרחק מהעיר ארמון מרשים, הולבורן - שייחודו הוא במזרקות, בפסלים ובמשחקי המים. מול העיר העתיקה, מעבר לנהר, בולט ארמון מירבל, שצמוד לו גן מפואר. בין ערוגותיו ומדשאותיו צולמו סצינות של השיר "דושרהשמי."
בירת אוסטריה, לעומת זאת, ראויה להצבתה ברשימה. היא היתה בירת האימפריה ההבסבורגית ואחת מעריה החשובות של אירופה, והצליחה להפוך למוקד משיכה המציע את רזי העבר הקיסריים עם טפטופים עכשוויים.
המרכז התיירותי וההיסטורי שלה תחום בין הדנובה (למעשה, זו תעלה המסתעפת מהדנובה לרינגשטרסה (כביש הטבעת הפנימי) והמבנים הנושקים לרחוב זה. את רוב האתרים אפשר לראות תוך כדי הליכה. הכניסה לרבים מהרחובות בלב העיר מותרת להולכי רגל בלבד.
העיר אינה מצויה ברשימת היעדים הפופולריים של התייר הישראלי - והיא הרוויחה את הכבוד הזה ביושר. עם זאת, היא ראויה ונעימה לביקור.
ליבה של וינה היא כנסיית סנט סטפן, המצויה במרכז הרובע הראשון, אחד מתוך .23 לא הרחק משם מצויה כיכר היהודים (יודנפלץ), שהיתה חלק מהרובע היהודי. מתחת לכיכר נתגלו שרידי בית כנסת שנהרס במאה ה-.15 לאחר שנמצא תקציב מכובד, שופץ המבנה שמעל, הוא בית המזרחי, ונפתחו חדרי תצוגה. בכיכר הוקם גלעד לזכר 65 אלף הקורבנות היהודים יוצאי אוסטריה שנספו בשואה.
מחוץ לרינגשטרסה מצויים מוזיאונים אחדים, וגולת הכותרת הוא "רובע המוזיאונים," שנחנך לפני שנים אחדות במתחם ששימוש בעבר כאורוות המלך. לחובבי העבר הקיסרי מומלץ לראות שני ארמונות נוספים: בלוודר ושנבורן. וינה היא עיר מודרנית - אולם נראה כי תייריה הם חובבי עבר ואמנות.
בירת קטלוניה היא אחת הערים הפופולריות בקרב צעירים. העיר בת 2,000 שנה, אך על מפת התיירות התמקמה רק לפני 3 עשורים. סילוק הדיקטטורה של פרנקו והאולימפיאדה ב-1992 איפשרו לה להציע את סודותיה: הרובע הגותי על סימטאותיו, כנסיותיו וכיכרותיו, יצירותיו הארכיטקטוניות של גאודי, המוזיאון הקטלוני ומוזיאון מירו שעל גבעת המונג'ואיק, רובע הריברה והכפר האולימפי שעל חוף הים, עם הכנסייה סנטה מריה דלמאר, הרמבלה. כן, וגם קבוצת הכדורגל המקומית, שהתייצבה על המפה האירופית בזכות יוהן קרויף.
זאת העיר הכי ים תיכונית ברשימה, ולכן הישראלים אוהבים אותה. ההמולה והרעש של הרמבלה נותנים תחושה של בית. בבתי הקפה, בברים ובמסעדות יש אווירה משוחררת, וחיי הלילה הסואנים מתאימים לסדר היום התיירותי.
ואי-אפשר להתעלם מכך - עם בעלי הדוכנים אפשר להתמקח. מותר להניח שהתיירים מארצו של הדוד סם יעדיפו את מוזיאון פיקאסו ואת פרק גואל המוכרים, וגם את מבנה בית החולים סנטה-קרו, שמאכסן כיום מוסדות תרבות קטלוניים וב ראשם הספרייה.
ברשימה הפרטית שלנו בירת צרפת היא תמיד מספר .1 נכון, היכולת לדבר עם המקומיים בשפתם מסייעת, אך פריז יודעת לארח כיום גם דוברי אנגלית.
בהיותה עיר מקלט לפליטים אינטלקטואלים וגם למי שאינם כאלה, הפכה פריז לעיר בינלאומית. ההטרוגניות היא מנפלאותיה של פריז. אפשר להלך ברחובותיה, בשדרותיה ובסימטאותיה ולהתלהב.
הבניינים מרשימים, החצרות מרתקות, הכיכרות מעוררות השתאות. המוזיאונים מרחיבים דעת, אבל מעל לכל: תחושת חיי היום-יום בכל פינה בעיר, על בתי הקפה, חנויות הספרים והביסטרוהם המעניקים את טעם החיים.
ברוז' מרוחקת כ-100 ק"מ מבירת בלגיה, בריסל. התמזל מזלה והמלחמות שפקדו את אירופה פסחו עליה, וכך היא הצליחה לשמר את קסמיה: בניינים עתיקים, סימטאות ציוריות, שוקולד ובעיקר תעלות. זוהי עיר שאפשר לטייל בה בכל עונה, בכל שעה וברגל. זו עיר שמתאימה לרומנטיקנים - שלא יוותרו על שיט בתעלותיה.
המרכז העתיק שלה סגור ברובו לכלי רכב. למרות שהכל מצוי במרחק הליכה, אם חפצי גלגלים אתם, תוכלו לעשות סיבוב בין מכמניה במרכבת סוסים היוצאת מאחת משתי כיכרותיה המפורסמות, הצמודות זו לזו: מרקט(Markt de) ובורג (Burg). כמקובל בערי ימי הביניים האירופיות, הכיכרות המלבניות מוקפות בבניינים מעוטרים, ובולט מכולם מגדל הבלפורט שבכיכר מרקט.
כנסיות ראויות לביקור מתהדרות גם הן בצריחים נישאים. אל תוותרו על ביקור ב-- BEGUINAGE מתחם שנוסד ב-.1245 הוא מוקף חומה, במרכזו גן ומדשאה, ובבנייניו הייחודיים הצבועים לבן מתגוררות נזירות. הביקור יבהיר לכם כיצד חיו שם לפני מאות שנים.
העיר, המרוחקת 60 ק"מ מפירנצה, היתה יריבה ראויה לשכנתה הצפונית על ההגמוניה בטוסקנה. תקופת הזוהר שלה היתה קצרה יותר, וגם באוספי יצירותיה היא נחותה ממנה. עם זאת, לסיינה היצע תיירותי שכל עיר היתה מתברכת בו. בנוסף, בנייניה, כיכרותיה וסימטאותיה נשתמרו מאות בשנים.
גולת הכותרת היא פיאצה די קמפו, הכיכר המשופעת המרוצפת אבנים אדומות, הנחשבת ליפה באיטליה. זו הזירה למרוצי הפאליו המפורסמים (ב-2.7 וב-16.8) שבהם מתחרים על סוסיהם נציגי 17 הרבעים של העיר. המרוץ נמשך כ-2 דקות - אך החגיגה סביבו נמשכת ימים אחדים.
על הכיכר משקיף הפלאצו פובליקו, בית העירייה שמגדל הפעמון שלו מתנשא לגובה 102 מטר. סיינה מתהדרת גם היא בדואומו - כנסייה עשירה ביצירות אמנות, שחלקן מרוכז במוזיאון של הכנסייה. ב-2003 נפתחה לציבור הקריפטה שנחשפה מתחת לדואומו. סיורים מודרכים מאפשרים לצפות בפרסקת מרהיבות של אמן לא מוכר שיצר אותן בשלהי המאה ה-- 13עוד לפני גיוטו הפלורנטיני.
מאז השתחררה מהקומוניזם הפכה פראג ליעד תיירותי. העיר, שהיא פנינה תיירותית, אימצה במהירות סטנדרטים מערביים - לטוב ולרע. חלק מהחוויה של הביקור בה היא השוטטות ברחובות. האזור התיירותי מתרכז במאלה-סטראנה (העיר הקטנה) ובסטארה-מיאסטו (העיר העתיקה), ממזרח וממערב לגשר קרל.
כל תייר יכול ליצור לעצמו את פראג שלו: אפשר להסתובב בין סימטאותיה הגדושות חנויות; לבלות בקזינו ובשאר אטרקציות ליליות; לבקר בכנסיות ולהאזין לקונצרטים; חייבים לבקר ברובע היהודי ובטירה; ואפשר סתם לתעות בין הסימטאות ולגלות מסעדה משפחתית או פארק קטן שאינו מופיע במדריך, או לשמוע צלילי בלוז בשעת ערב מאוחרת - ואז לגלות מועדון במרתף נסתר.
נא להמתין לטעינת התגובות
