בעקבות המזוודה האבודה: מזוודות שאבדו בדרך
כמעט כל תייר חווה את עוגמת הנפש הכרוכה באובדן המטען שלו אי שם בנבכי הברקודים של חברות התעופה. הנה כמה סיפורים נבחרים
מי מאיתנו לא התנסה בחופשה שהחלה באובדן המזוודה או לחלופין בשיבה הביתה שהסתיימה בטלפונים היסטריים לשירות הלקוחות של חברת התעופה שאיבדה את הכבודה שלכם? באתר msnbc החליטו לתת לנוסעים לומר את דברם וביקשו מהגולשים שלהם לשתף אותם בכמה מתלאות שעברו עליהם בדרך למזוודה הנכספת. ההיענות - צפוי - הייתה גבוה, ובמייל האתר הצטברו למעלה ממאה סיפורים כיפיים על המרוץ אחרי הכבודה.
"הייתי צריך להשתתף בוועידה", סיפר גרגורי אליס, "שבה הייתי אמור לקבל פרס מול קהל של למעלה מ-2,000 איש. כמובן שהמזוודה שלי הלכה לאיבוד". לרוע מזלו, הוא הגיע אל היעד שלו, בדנוור קולורדו
אישה בשם אגנס דיילי סיפרה על בתה שמתגוררת באמסטרדם, שלכבוד יום הולדתו של בעלה ההולנדי רצתה להפתיע אותו בארוחת לובסטר מסורתית ממדינת מיין. דיילי התגייסה למשימה, עמלה יום שלם על פירוק הלובסטרים ואידוים ועטפה את הלובסטרים באריזות ואקום מיוחדות ובבוקר המשלוח הכניסה הכל לסל פיקניק תרמי כדי להגן על המזון מפני פגעי חודש פברואר הקר.
"הכל הלך בסדר גמור עד שהגענו לשדה התעופה בסכיפהול שבאמסטרדם, רק כדי לגלות שהסל נשלח לפריז. למזלנו, אחרי 36 שעות של טרטורים וטלפונים, הסל הגיע ליעדו והלובסטרים עדיין היו קפואים".
ס.ג' פוסטר טס מקליבלנד לדנוור כדי לפגוש חברים ומזוודתו אבדה. "היא שבה אליי שבוע לאחר מכן, שעה בדיוק לפני שהייתי אמור לצאת בחזרה אל שדה התעופה. כשהגעתי שוב לצ'ק אין, סיפרתי שהמזוודה שבה אליי אחרי שבוע וביקשתי שישמרו עליה היטב". בתגובה נמסר לו שיסיר דאגה מליבו וש"הברק לא יכה פעמיים". אבל מתברר שלטרמינל חוקים משלו והמזוודה של פוסטר אבדה שוב, הפעם לנצח.
אשה בשם תרזה סיפרה על בלבול שאירע בשאטל מהחנייה לשדה התעופה: "איש מבוגר לקח את התיק שלי וירד ליד האוטו שלו, ואילו אני לקחתי את התיק שלו לתוך השדה. שנייה לפני הצ'ק אין פתחתי את התיק ומצאתי בו בגדי גברים. איבדתי את הניירת שלי, את תעודת הזהות, את התרופות ואת כרטיסי האשראי. שדה התעופה ממקום שלוש שעות מהבית שלי, כך שלא היתה אפשרות לנסוע בחזרה ולהתארגן מחדש. למזלי, הצוות הביטחוני של שדה התעופה שאל אותי כמה שאלות ואיפשר לי לעלות על הטיסה.
למזלה של תרזה, האיש שנטל את התיק שלה יצר איתה קשר והעביר אותו הלוריה. "הכל הסתדר בסוף, אבל מאז המזוודה שלי מלאה בסרטים ובסימני זיהוי שונים - רק כדי שזה לא יקרה שוב".
אישה בשם ג'ואן למדה בדרך הקשה שאסור לרשום כתובת מלאה על חוץ המזוודה: "נסעתי לשלושה חודשים לסין מטעם העבודה. המזוודה הענקית שלי אבדה ולא היה עליי כלום כשהגעתי לשם. שלושה חודשים אחר כך, חזרתי הביתה רק כדי למצוא את המזוודה על מפתן הבית, כשהיא מכוסה בעשרה סנטימטרים של שלג".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם