דף חדש: ביקור בצפון אירלנד
אחרי 30 שנה של אלימות וטרור, בצפון אירלנד מנסים להציג את הפנים החדשות של החבל הירוק, אבל לא מתעלמים מההיסטוריה
בירתה של צפון אירלנד והעיר הגדולה ביותר היא בלפסט, שהפכה למרכז של תעשייה וסחר במאות ה-18 וה-19, בעיקר בימיה של המלכה ויקטוריה, אז גם נבנו רבים ממוסדות הציבור שלה. במהלך 30 שנות הטראבלס – הכינוי של העימות האלים שפרץ ב-1968 – הייתה בלפסט יעד לפיגועי טרור קשים שגבו גם את חייהם של אזרחים תמימים רבים.
בלפסט מזכירה את הסגנון האופייני של ערים בריטיות. שכונות הפועלים בעיר מורכבות מ"רכבות" של בתים דו קומתיים עם הארובות המפורסמות, ולצדן נמצאות השכונות המבוססות יותר של מעמד הביניים והמעמד העליון. על אף הצמידות בין הקהילות, עדיין יש הפרדה בין השכונות של הפרוטסטנטים תומכי בריטניה לבין הקתולים שמזוהים עם הרפובליקה של אירלנד.
לבלפסט אפשר להגיע בטיסה קצרה מבריטניה לאחד משני שדות התעופה המקומיים – נמל התעופה הבינלאומי שנמצא במרחק של כ-15 ק"מ מהעיר או שדה התעופה העירוני על שמו של ג'ורג' בסט, הכדורגלן המוכשר והבעייתי של מנצ'סטר יונייטד בשנות ה-60, שממוקם כחמישה קילומטרים ממרכז העיר.
נקודת ההתחלה הטובה ביותר היא מרכז המידע לתיירים (47 Donegall Place, Belfast Welcome Centre). באולם הגדול ניתן למצוא עלונים על מגוון פעילויות בבלפסט בפרט ובצפון אירלנד ואף לרכוש מזכרות. אנשי הצוות של מחלקת התיירות בהחלט אדיבים ומוכנים לספק תשובות לכל שאלה במטרה לסייע להצלחת הטיול.
את העיר אפשר להכיר באופן עצמאי, אך גם בעזרת סיורי האוטובוסים הפתוחים או באמצעות סיורים מודרכים ברגל. הסיורים, שרובם יוצאים מאזור מרכז המידע, מביאים את המבקרים לאתרים המרכזיים של בלפסט, בהם בניין העירייה המרשים, הכנסיות והקתדרלות המקומיות, השכונות הקתוליות והפרוטסטנטיות הראשיות ובניין הפרלמנט סטורמונט שנישא על גבעה רמה ליד העיר ומזכיר במראהו את ארמון בקינגהם.
אבל כדי להכיר לעומק את ההיסטוריה של הטראבלס כדאי להסתייע בסיורי המוניות (מחיר ממוצע של 27 פאונד לאדם). מדובר במוניות שחורות רגילות, אבל הנהגים משמשים מדריכים מוסמכים ומגיעים לרחוב שנקיל שבאזור הפרוטסטנטי ולרחוב פולס הקתולי – שהיו המרכזים הפעילים של שתי הקהילות במהלך שנות המאבק.
על קירות הבתים בשתי השכונות ניתן לראות ציורים (Murals) מרשימים שעליהם דיוקנאות של חמושים שנהרגו במהלך האלימות, סיסמאות של הארגונים ואזכורים לקרבות היסטוריים, אך גם ציורים שמנסים להציג את ההווה המשותף במסגרת פרויקטים קהילתיים שנוסדו בעקבות הפסקת האש.
הסיור במונית גם מספק לא מעט רגעים של תזכורות לסכסוך הישראלי-פלסטיני. ברחוב פולס רואד ניתן למצוא מדי פעם דגלים פלסטיניים על עמודי החשמל לצד הדגלים האיריים. על קיר מיוחד שמציג את ההזדהות של
מנגד, בצד הפרוטסטנטי אפשר לראות מגן דוד על הקירות ובדגלים. הסיבה העיקרית לכך היא אמונתם של האירים כי הם צאצאים אבודים של שבט יהודה ונצר ישיר לבית דוד, כאשר הקודקודים גם מסמלים את ששת המחוזות של הצפון וזה היה הדגל הרשמי של צפון אירלנד עד 1972, אך מאז נותר רק סמלם של תומכי בריטניה.
עם זאת, בלפסט מבקשת להציג יותר מאשר את העבר האלים. מרכזה של העיר מורכב מכמה רחובות, חלקם מדרחוב סגור, שבהם אפשר למצוא חנויות בגדים וספרים, מסעדות אופנתיות וגם מבנים ארכיטקטוניים מרשימים, בעיקר מהתקופה הוויקטוריאנית. ניתן לציין בעיקר את ספריית ליינן הול שפעילה כבר 200 שנה ואת בניין האופרה שמעוצב בסגנון אוריינטלי. חובבי השופינג יוכלו להגיע למרכז הקניות בכיכר ויקטוריה, שם ימצאו חנויות מותגים מוכרות, וגם יזכו למבט פנורמי על העיר מכיפת הזכוכית של הקניון.
דרומית למרכז העיר נמצאת אוניברסיטת קווינס שהמלכה הצעירה ויקטוריה הניחה את אבן הפינה שלה ב-1845. במתחם האקדמי, שממשיך להתרחב כל הזמן, ישנם מבנים היסטוריים שמזכירים אוניברסיטאות בריטיות טיפוסיות כמו המבנה החזיתי המבוסס על מראהו של קולג' מגדלן שבאוקספורד. טיול מרגיע נוסף ניתן לעשות לצדו של נהר לגאן החוצה את העיר ולהתרשם מהפסל הקרמיקה של "סלמון הידע" שמשלב טקסטים מההיסטוריה העירונית או מהיצירה "טבעת ההודיה" שבה נראית נערה ניצבת על גלובוס.
בלפסט היא גם עיר ימית שמפעילה מספנות, המפורסמות בעיקר בשל בניית הטיטאניק, שכידוע הייתה אוניית הנוסעים הגדולה בעולם וטבעה במסע הבכורה שלה לארצות הברית באפריל 1912.
ליד בניין העירייה ניצב פסל לזכר הקורבנות באסון הימי ובמספנה ישנו מוזיאון שמתאר את ההיסטוריה הימית של העיר ובמיוחד את סיפורה של הטיטאניק. בשנה הבאה, במלאות 100 שנה לטביעה, צפויה בעיר שורת אירועים.
ואיך אפשר לבקר בצפון אירלנד בלי להתייחס לפאבים הרבים שנמצאים ברחבי צפון אירלנד ומוכנים לספק מגוון של משקאות אלכוהוליים ובראשם, כמובן, פיינט של בירה גינס, לצד הופעות של אמנים מקומיים שמנגנים בכלים המסורתיים ולא פעם הנוכחים פוצחים בריקודים.
חלק מהפאבים קיימים כבר יותר מ-150 שנה ושמרו על הסגנון והמראה, גם אם נפלו קורבן להתקפות טרור קטלניות במהלך הטראבלס. אחד הפאבים המוכרים הוא הרובינסונס (Robinsons), מול התחנה המרכזית של בלפסט, שהחל לפעול ב-1895 ובתוכו אפשר למצוא תאים פרטיים מעוצבים בעץ. ואם בחצות, כאשר הברזים נסגרים, אתם עדיין רוצים להמשיך בחגיגה, אפשר פשוט לעבור לצדו השני של הבניין, שם נמצא הפאב פייבר מאגי (Fiber Magee) שמספק שילוב של אלכוהול ומוזיקה גם בשעות הבאות.
ביקור בצפון אירלנד מצריך גם סיור בלונדונדרי (דרי על פי הקתולים), העיר השנייה בגודלה אשר שוכנת משני צדדיו של נהר פויל. לונדונדרי, העיר האחרונה שהוקמה באירופה כשהיא מוקפת חומה, גם הייתה אחד ממוקדי האלימות המרכזיים במהלך שנות הטראבלס, אך גם היא מסתכלת כבר אל העתיד ובמיוחד לעבר שנת 2013 אז היה תחזיק בתואר "בירת התרבות של אירופה".
אחד ממסלולי הטיולים המרכזיים של העיר הוא על החומות שנבנו במאה ה-17 ומקיפות את לבה ההיסטורי של לונדונדרי. לאורך המסלול אפשר לראות כנסיות ישנות ותותחים שבעבר הגנו על העיר מפני פולשים, בעיקר במצור שביצע מלך אנגליה הקתולי ג'יימס השני נגד הפרוטסטנטים ב-1688-89 ואשר הסתיים בכישלון מוחלט. בין החומות נמצא כפר אומנים קטן עם חנויות של יוצרים מקומיים, סמטאות קטנות עם מסעדות ופאבים ומרכז קניות.
מוזיאון המגדל (Tower museum), שנמצא סמוך לאחת מפינות החומה, מביא את סיפורה של העיר לאורך מאות שנים מאז ההתיישבות הראשונית ועד ימינו באמצעות מוצגים היסטוריים, תמונות וציורים ואמצעים אור-קוליים.
אגף שלם מוקדש לספינה לה טרינידד ולנקרה שהייתה חלק מהארמדה הספרדית שהובסה על ידי האנגלים בסוף המאה ה-16 וטבעה מול חופי אירלנד. שרידים של האונייה, ובהם קנה תותח ענק וגלגל של מרכבה שנועדה לשאת תותח, התגלו לפני ארבעים שנה במעמקי הים וכעת שוכנים במקום.
את התזכורת הבולטת ביותר לימי הטראבלס ניתן למצוא בשכונה הקתולית בוגסייד ששוכנת למרגלות החומה. המקום מפורסם בעיקר בשל אירועי בלאדי סאנדיי (יום ראשון העקוב מדם) כאשר 14 אזרחים מקומיים נהרגו בתוך דקות מירי חסר הבחנה של צנחנים בריטים במהלך מצעד זכויות אדם ב-30 בינואר 1972.
מוזיאון דרי החופשית הקטן, שעל הקיר החיצוני שלו מופיע גרפיטי תמיכה בפלסטינים, מסביר את השתלשלות האירוע הקשה, ועל קירות הבתים הסמוכים ישנם ציורים שמתארים את המאבק האזרחי מול האלימות של הצבא הבריטי. גם כאן ניתן לקיים סיור עם מדריך מקומי שמספק את נקודת המבט הקתולית לימי האלימות.
על דרך החוף שמחברת בין לונדונדרי לבלפסט אפשר למצוא עוד שתי אטרקציות. הראשונה היא מבשלת בושמילס (Bushmills), המבשלה העתיקה ביותר בעולם שגם כיום ממשיכה להפיק את אחד מסוגי הוויסקי המפורסמים. מהעבר השני של הכביש נמצאת דרך הענקים (The Giant's Causeway) – כ-40 אלף עמודי בזלת הדומים למדרגות שהם תוצאה של התפרצות געשית לפני מיליוני שנים. המקום הוגדר אתר מורשת עולמי על ידי ארגון אונסק"ו ונחשב לאחד מפלאי הטבע של בריטניה.
הפלישה האנגלית הראשונה לאירלנד הייתה לפני קרוב לאלף שנה, אך המשבר הסלים כאשר המלך הנרי השמיני הכריז על הקמת הכנסייה האנגליקנית ויצר קרע בין האירים שהמשיכו לשמור על הנצרות הקתולית לבין האנגלים והסקוטים שהתיישבו בעיקר בצפונו של האי והפכו לפרוטסטנטים.
במאה ה-17 הגיע המאבק בין הקהילות לשיא כאשר אוליבר קרומוול ביצע מעשי טבח בקתולים וביולי 1690 התרחש קרב בוין שבו גבר המלך הפרוסטנטי ויליאם מאורנג' על המלך ג'יימס השני הקתולי, אירוע שעד היום זוכה לאזכורים במצעדים חגיגיים של הפרוטסטנטים בצפון אירלנד.
בשנת 1801 צורפה אירלנד לממלכה המאוחדת, אך הקתולים לא ויתרו על שאיפותיהם להגשמה עצמית ולעתים ניסו להתקומם ללא הצלחה. בחג הפסחא של 1916, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, השתלטו מורדים על בית הדואר בדבלין והכריזו על הקמת רפובליקה אירית עצמאית. בתוך ימים דיכאו הבריטים את ההתקוממות באלימות רבה, אבל הדבר לא עצר את החלום האירי.
שלוש שנים לאחר מכן פרצה מלחמת העצמאות, עד אשר ביולי 1921 הושג הסכם הפסקת אש שקבע כי 26 מחוזות הדרום יהפכו למדינה עצמאית, בעוד ששת המחוזות הצפוניים שבהם היה רוב לפרוטסטנטים יישארו תחת שליטה בריטית.
הקתולים המשיכו להתמודד עם אפליה עמוקה ובשנת 1968 החלו במאבק אזרחי לקידום זכויות האזרח. המחאה נתקלה במעשי אלימות מצד הפרוטסטנטים והבריטים לשלוח חיילים בניסיון להשליט את הסדר. אבל הטראבלס, כפי שכונה הסכסוך, נמשכו עוד שלושים שנה וגבו את חייהם של יותר מ-3,500 בני אדם – אזרחים קתולים ופרוטסטנטים, חיילים, שוטרים וחמושים מארגוני טרור משתי הקהילות.
באפריל 1998 נחתםם הסכם יום שישי הטוב שקבע כי תוקם ממשלה מקומית שתורכב מנציגים של שתי הקהילות. מרבית הארגונים החמושים התפרקו מכלי נשקם ומנהיגיהם השתלבו בפעילות הפוליטית, אם כי עדיין יש קיצונים שעדיין מבצעים התקפות טרור מדי פעם אך אינם זוכים לתמיכה משמעותית בקרב התושבים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טיולים וידיעת הארץ -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם