כל האנשים זורמים אל הים: הקשר בין מחזור המים וגלגולי הנשמות
מסעות המים סמליים מאד: הם יורדים אל הארץ ומתאדים אל השמים ולבסוף חוזרים שוב אל הארץ, לעולם לא אל אותו המקום, כמו גלגולי הנשמות האינסופיים של בני האדם. הגורל הזהה של אנשים ומים, על פי אומרם מיכאל איבנהוב
מהי האש? היא אינה אלא מים, מים אלוהיים היורדים אל הארץ ושבים אל מקורותיהם, בעוד מים ארציים אינם שבים למקורותיהם אלא לאחר שעברו מחזוריות שלמה, דרכה הם משנים מצביהם, זורמים אל הים והופכים לאדים.
האש דומה לרוח ולכן איננה חייבת לסבול את השינויים הללו, משום שהאש טהורה, היא שבה ישירות אל האזור המקורי שלה. המקור, המעיין, נמצא למעלה על ההרים והמים זורמים תמיד למטה, אל הים. כדי לעלות אל המקור, על המים להיטהר ולהשגיב את עצמם. לכן הם הופכים לאדים, עד שלבסוף שבים לכאן בחזרה. איך לפרש שלוש דרכים שונות אלה?
כאשר המים נובעים מההרים הם טהורים וצלולים, אך אט-אט, עם ירידתם, הם מזדהמים באזורים בהם הם זורמים. כי תוצאות הפעילות האנושית, הזבל והפסולת, בסופו של דבר מגיעים לנהרות ולנחלים ועימם אל הים. אך הודות לחום קרני השמש, המים יתאדו וילכו בדרך השמים עד לאותו יום שבו ישובו בצורת גשם ושלג ויהיו למעיין, לפלג, לנחל או לנהר – וחוזר חלילה.
מסעות המים סמליים מאוד. הגורל האנושי כמוהו כדימוי הזה, של מסעות מחזוריים של המים בין ארץ לשמים. הנשמות יורדות אל הארץ כמו טיפות מים, כל נשמה במקום מוגדר. מכאן יש להן דרך לעבור, עד שלבסוף, עייפות, משומשות בגלל כל עבודותיהן בחיים, הן שבות למקום שממנו באו כדי לרדת יום אחד במקום אחר. כזה הוא גלגול הנשמות.
מחזור הגלגולים דומה למחזור המים, כן, וזה הולך רחוק יותר. הביטו: השלג ירד על פסגה בפירנאים או באלפים. השלג נמס, והנה השיטפון גולש מההרים ומגיע לבקעה, ומימיו חודרים לנחל ומסיימים בים או באוקיינוס. ומה יודעים אנו על מסעות המים לאחר שהיו לאדים? בהתאם לרוחות ולזרמים הם יפלו כטיפות מים, כשלג או כברד במקום אחר בעולם: לעתים במקומות רחוקים מאוד מאלה שהכירו קודם. ומחזור זה ממשיך עד אין סוף. בדיוק כך הנשמות שיורדות אל הארץ ואינן מתגלגלות באותה מדינה ולא באותם תנאים.
אפשר לומר שכל מדינה דומה לנחל. המסלול זהה תמיד, אך המים שזורמים בין שתי הגדות אינם זהים: הם מתחדשים ומגיעים מכל פינות תבל. המים ממשיכים לזרום אל הים ומים אחרים באים אחריהם, וגם אלה יוחלפו במים אחרים. כן, המדינה היא נחל שבו נפגשות נשמות ממגוון רב, שהגורל אפשר להם להתגלגל כאן. נשמות מעטות באות מאותה מדינה והרוב באות ממקומות אחרים.
כאן אפשר ללמוד שיעור חשוב מאוד: אלו אשר בשם אהבתם למדינתם מאמינים שיש להם הצדקה לבוז למדינות אחרות ואפילו לשנוא אותן, אינם מעלים על דעתם, הבורים המסכנים, שבגלגול קודם היו אזרחי המדינה שכעת הם בזים לה. וגם אז, כשהיו אזרחי
מדינה יכולה להיות מולדת רק לגלגול הזה! כמה צרפתים שנאו את גרמניה ואנגליה, מבלי לחשוב שבגלגול הקודם היו גרמנים או אנגלים ששנאו את צרפת? כך, למשל, במשך מאות שנים נאבקו ביניהן בולגריה, תורכיה ויוון. אך כמה יוונים היו גלגול של תורכים או בולגרים, וכמה בולגרים היו בגלגול אחר תורכים או יוונים? ובכן, חוק זה קיים בכל המדינות בעולם, וגם בכל הדתות השונות. כמה קתולים שנאו והתעללו בפרוטסטנטים, מבלי לדמיין לשנייה אחת שבגלגול קודם היו בעצמם פרוטסטנטים, ולהיפך?
כל התופעות האלה מזמינות אותנו להבין שכאשר אתה שייך למדינה או לדת כאלה או אחרות, זו איננה המהות. הנשמות מטיילות בעולם ויש אנשים נפלאים ופושעים בכל מקום ובכל דת. העיקר הוא בלימוד ובעבודת השלמות, לא משנה היכן אנחנו נמצאים. כדי ללמוד ולהיות מושלם, האנשים זקוקים לשינוי בתנאים. לכן, התבונה הקוסמית דואגת שכל גלגול יתקיים בתנאים חדשים. האם האנשים מבינים שיש משהו להבין? הרוב אינם רוצים אפילו לשמוע דיבורים על גלגולי נשמות. חבל בשבילם! ואתם, הגו בשיעור הנפלא הזה שקיבלנו ממחזוריות המים.
האם חשבתם פעם על זרימת המים בטבע? המים יורדים מהשמים כדי להתמקם על פסגות ההרים הגבוהים, בצורת שלג לבן וטהור. הם נשארים שם זמן מה, בדומה לחכם במדיטציה, בבדידות ובדממה. המים נהנים במצבם המרומם כי החיים בפסגות רחבים, יפים, ונושמים את המרחבים. למרות כל התנאים הטובים, המים לא נשארים לעד על הפסגות. המים המתחממים בקרני השמש מתחילים לרדת בשיפועי ההרים, ובדרכם מחיים את כל היצורים: צמחים, בעלי חיים ואנשים. כל מקום שאליו חודרים המים, הם מנקים ומטהרים אותו.
אך אנשים רשלניים וכפויי טובה לא מביעים למים את תודתם. הם משתמשים במים מדי יום בביתם, בגניהם, בשדותיהם ובבתי החרושת. המים משמשים אותם להתרעננות, להכנת האוכל, לרחצה, להצמחת הירקות, לנסיעות, ולתוכם הם משליכים את כל הלכלוך. אך למרות זה הם לעולם אינם מביעים הכרת תודה כלפי המים. ויום אחד המים ירגישו עצמם מטונפים, ואולי גם עייפים בגלל אנשים חסרי תודה. אז הם יחליטו לשוב אל הפסגות, היכן שהיו מאושרים, כדי לנשום אוויר טהור ולהתבונן בתפארת השמים - עד לרגע שבו יבקשו לשתף את אוצרותיהם עם ברואים אחרים ויחלו לזרום אל הבקעה.
המים יודעים לפתור את בעיות העלייה והירידה בצורה נערצת, וכמוהם עליכם ללמוד לעלות ולרדת. מהי המשמעות? כי אם תישארו תמיד על הפסגות, כמו השלג בפסגות ההרים, תוכלו יום אחד להיות חכמים וטהורים, כמובן, אך גם קרים ויהירים. ולא תוכלו להיות מאושרים, כי תישארו לבד. עליכם לחשוב, מדי פעם, לרדת כדי לעזור לאחרים. כמובן, תהיינה לכם דאגות, תתעייפו וחלקיקים מטונפים יחדרו לתוככם, אך כאשר תמלאו את משימתכם תהיה לכם הזכות לשוב אל הפסגות, בהן תמצאו את אושרכם.
כך פועל התלמיד האמיתי. הוא לא נשאר לעד בתפארת הבדידות שבפסגות, וגם לא נשאר יותר מדי זמן באבק האדמה וברעש העמקים. הוא עולה, הוא יורד, הוא שוב עולה ושוב יורד. לרדת משמעו לבטא את האהבה, לעלות זה לחפש את החוכמה, ללמוד, לעשות מדיטציה ולהתפלל. לא טוב ללמוד מבלי לרדת לאחר מכן, כדי לעזור לאחרים בחוכמתך. יש להתרגל ולתרגל את שתי התנועות הללו. הסגפנים, הנזירים והמתבודדים שברחו אל המערות והמדבר, לא תמיד פתרו בעיה זו. וגם לא מי שמעולם לא טיפסו אל הפסגות, כלומר מעולם לא חשו בצורך של חיים רוחניים.
מי שעולה אל ההרים כדי למדוט ולהתפלל ונשאר שם זמן רב למדי, היהירות תבקר אצלו. כי הוא יחשוב שהוא נעלה מאחרים ולבו יתקשח. מי יבוא אליו? כמה הרפתקנים ומטפסי הרים, אולי. אך לאחר ביקור אחד או שניים לא ישובו, מאוכזבים מהמארח הקר והגאוותן. הוא יישאר לבדו מיואש, כי תהיה לו הרגשה שאיש לא מעריך אותו ולא מבין אותו. עליו לנהוג כמו המים: עליו לרדת לבקעה.
הבקעה מייצגת את טוב הלב, הנדיבות, הרכות והפוריות. בבקעה יש עצים, גנים, פירות, פרחים, ערים ואנשים ולא בפסגות ההרים. בפסגות מוצאים צוקים, קרח וסטריליות. אתם מתלוננים שאתם בודדים? ובכן, רדו אל הבקעה היכן שהשפע זורם בכול, היכן שמי האהבה זורמים לעד. הידע שנרכש בפסגות חייב להתמוסס כדי ליצור נחלים, נהרות ולהפרות את הבקעות. עליכם לעלות אל ההרים באמצעות תבונתכם ולרדת לבקעות באמצעות לבכם.
בירידה, כמובן, תפסידו משהו, תתלכלכו. אך הגו בהקרבת המים, כיצד נעשו כה צלולים, תמימים, וכיצד ירדו לאדמה כדי לאסוף את כל זיהומי הברואים. אם אתם מתלכלכים מתוך כוונה לעזור לאחרים, אל תדאגו: תמיד תישאר האפשרות, כמו המים, להתמזג אל תוך האוקיינוס שלא ניתן עדיין ללכלכו. אם תתלוננו שאתם מזוהמים, שגנבו מכם ושאתם קטנים, זה פשוט משום שאתם חשים עצמכם קטנים, כמו אגם ואף גרוע מזה, כמו שלולית.
אל תזדהו עם האגם אלא עם האוקיינוס, וכך תחושו שדבר או איש לא יוכלו ללכלך אתכם. אז יגיע הרגע, וקרני השמש הרוחניים יגעו בכם, יטהרו אתכם. בגדילתכם בחלל, המרכיבים המזהמים שאגרתם בדרככם ינשרו מכם.
כל אדם דומה לטיפת מים. והטיפה הזו נופלת בדיוק במקום שנועד עבורה מראש על ידי התבונה הקוסמית, כדי שהיא תוכל למלא את תפקידה כראוי. בצורה זו או אחרת, כל טיפה חייבת להקריב עצמה כדי לרענן את הצמא, את מי שחם לו, לרחוץ מי שהתלכלך בעבודתו, להשקות שדה זרוע. המים נדרשים להקרבות רבות: באפיית הלחם, בחימום המזון, או בסילוק הרעלים. בכל מצב אסור למים למרוד, אלא לקבל זאת. כאשר הם ימלאו את משימתם יוכלו לעלות שוב לשמים, כדי למצוא מחדש את צלילותם.
המים אומרים לנו: "עשו כמוני, השתמשו בשתי שיטות החוכמה והאהבה. למדו לעלות ולרדת, לקבל ולתת, ותשיגו את המליאות".
הקטע מתורגם מתוך ספרו של אומרם מיכאל איבנהוב "חזיונות האש והמים". למחשבות יומיות של איבנהוב. לקבלת מידע נוסף
נא להמתין לטעינת התגובות
