התעוררות: גבריאל קאזנס מתאר איך זה קרה לו
שבע שנים נמשך תהליך ההתעוררות של המורה הרוחני גבריאל קאזנס. בשלב הראשון התנסה בתנועות בלתי נשלטות של גופו ובחזיונות פנימיים עזים, בשני חווה אורגזמה ספונטנית במהלך מדיטציה ולבסוף התפוגגה לחלוטין מהכרתו תחושת הנפרדות. בחודש הבא יגיע לישראל
התעוררות רוחנית מתרחשת באמצעות התערבות של חסד. היא יכולה לקרות כאשר ישנה באדם מידה מספקת של אנרגיית קונדליני רוחנית החודרת דרך צ'קרת הכתר, ומגיעה אל מרכז האנרגיה של השאקטי קונדליני. אנרגיה זו, השאקטי קונדליני, נחה כפוטנציאל רדום בבסיס עמוד השדרה, ומציתה את תנועת ההתעוררות.
קונדליני היא אנרגיה רוחנית פנימית, המובילה אותנו אל עבר אקסטזה חסרת סיבה, שמחה, שלווה, אהבה ומודעות אלוהית. כוחה של התעוררות הקונדליני מפעיל תנאים מקדימים לשחרור או להארה. מהרגע שבו הקונדליני התעוררה באדם, היא נעה דרך הגוף הפיזי והגופים האנרגטיים המעודנים, מסירה חסימות והופכת את מודעות האדם לרוחנית ביותר.
כאשר אנו מדברים על הקונדליני אנו למעשה מדברים על שני אספקטים של אותה אנרגיה: האחד הוא הקונדליני הרוחני, האנרגיה הקוסמית הנמצאת בכל. היקום כולו אינו אלא אותו רטט של אנרגיה, והיא האנרגיה אשר נדחסה כדי ליצור את הצורה הפיזית. לאחר בריאת הגוף, נותרה בו אנרגיה קוסמית אשר נקראת בצורתה הקלאסית שאקטי קונדליני.
אנרגיה זו מצויה בגוף האנרגטי, מתחת לצ'קרת הבסיס ליד בסיס עמוד השדרה, מפותלת כמו נחש. היא ממתינה כפוטנציאל להתעוררותה ולעלייתה אל עבר צ'קרת הכתר. במצבה הרדום היא מספקת את אנרגיית החיים, המתפעלת את כל תפקודי הגוף היומיומיים.
שיטה ישירה ויעילה להתעוררות אנרגיית השאקטי קונדליני היא העברת אנרגיה ממורה שהקונדליני שלו ערה לתלמיד, והיא נקראת "שאקטי פת". המורה פועל ככלי להעברת החסד האלוהי באופן שעוברת דרכו אנרגיה חזקה, היכולה ליצור מצב אידיאלי להתעוררות אנרגיית השאקטי קונדליני.
ההתעוררות הראשונה [קאזנס מדבר על עצמו בגוף שלישי] ארעה באשרם של סוואמי מוקטננדה בהודו בשנת 1975. באחת מסדנאות המדיטציה שסוואמי מוקטננדה העביר, גבריאל השתתף וזכה לקבל ממוקטננדה "שאקטי פת". חניכה זו הכניסה את גבריאל למצב עמוק מאוד של מדיטציה, במהלכה הוא התנסה בתנועות ספונטניות ובלתי נשלטות של גופו ובחזיונות פנימיים עזים.
אנרגיית הקונדליני התעוררה בגופו, וכך הלכו והעמיקו התנסויותיו של גבריאל במדיטציה ונהפכו לאינטנסיביות מאוד. הוא נסחף ללא שליטה לתרגול רוחני
בנתיב של אנרגיית הקונדליני במעלה עמוד השדרה קיימים שלושה "קשרים", או שלוש חסימות, והם ממוקמים בצ'קרת הבסיס, צ'קרת הלב וצ'קרת המצח (העין השלישית). נקודות אלה מייצגות את השלבים השונים שבהם ישנה התעצמות של אנרגיית הקונדליני במערכת. פתיחה של כל שלב משקפת מצב שבו שני סוגי אנרגיית הקונדליני נהפכים ליותר ויותר מאוחדים וממוזגים.
במצב הרגיל, אותם קשרים שומרים על המערכת כך שלא תוצף ביתר אנרגיה אשר תשרוף אותה, כך שהמיזוג של האנרגיות לא עולה לשלב הבא עד שהמודעות ויכולת ההולכה של האדם מגיעות לרמה גבוהה דיה. אין זה אומר שאנשים אינם חווים מצבי מודעות גבוהים; זה כן אומר שאותם מצבים הם מצבים חולפים, כל עוד ערוצי האנרגיה אינם חזקי דיים כדי להחזיק את אנרגיית המודעות המתגברת.
שחרור הקשר הראשון מתרחש כאשר אנו הופכים ערים לחלוטין לשלוש הצ'קרות הראשונות והן מתמזגות ליחידה אחת, למצב של מודעות אחת ויחידה. שחרור הקשר השני מייצג את התמזגות המודעות האחת של שלוש הצ'קרות הראשונות עם האהבה הערה של צ'קרת הלב. הקשר האחרון, הממוקם בצ'קרת העין השלישית, משתחרר כאשר המודעות הערה של כל הצ'קרות מתמזגת עם המודעות האחת הלא דואלית של האמת. במצב זה שתי האנרגיות (שאקטי קונדליני וקונדליני רוחני) מתמזגות לאנרגיית קונדליני אחת, וחווית הדואליות מתפוגגת מהכרתנו.
הקשר הראשון [של קאזנס] שוחרר בשנת 1976. גבריאל שהה בהודו, וחווה תוך כדי מדיטציה כאב חד מאוד באזור חיץ הנקבים ובסיס עמוד השדרה, מלווים בזקפה לא רצונית. תוך כדי המדיטציה הוא חש איך כל האזור התחתון של בטנו ואגן הירכיים עולים באש וגופו החל לנוע בתנועות גליות לקראת אורגזמה. לבסוף הוא חווה עוויתות חזקות של מעין שפיכה, למרות שלא נפלט שום זרע. כל התהליך לווה בכאבים רבים, וביום שלמחרת נשרו באופן פתאומי הציפורניים בזרתות שתי כפות הרגליים שלו. לאחר ששב לארצות הברית הוא מצא את עצמו נכנס ללא כל תכנון או מחשבה לתקופה בת כחצי שנה של התנזרות מינית, כתוצאה מהכאב שהיה חווה בכל פעם שחשב מחשבה מינית.
שחרור החסימה השנייה לא היה אירוע כואב כמו השחרור הראשון. הפתיחה השנייה צוינה בחיזיון מפורט של האנטומיה של צ'קרת הלב, בהתגברות אנרגיית הקונדליני ובהתרחבות נוספת של כלל המערכת. כמו כן, גבריאל חווה חדילה פתאומית של כל החזיונות שהיה רגיל לחוות במדיטציות היומיות שלו.
במקום זאת הוא חווה בצורה רצופה וקבועה אור לבן והתמזגות עם ממד חסר צורה. לעיתים, במהלך המדיטציה של שעות הבוקר המוקדמות, האור היה כה בוהק עד שגבריאל היה בטוח שכבר הגיע אמצע היום. החוויה של שחרור הקשר השני התרחבה במשך תקופה של חמש שנים, לפני שתהליך ההתמזגות הסופי של כלל הצ'קרות הגיע לשיאו.
מחזור ההתעוררות של גבריאל הגיע לשיאו בקיץ של שנת 1982. הוא נהג להתעורר בשעה 2:30 בבוקר, כדי להרוויח שעות מדיטציה נוספות. יום אחד, בו גבריאל ישב למדיטציה, נכנסה אשתו דאז לחדרו והייתה בטוחה שגבריאל אינו בחיים מכיוון שהנשימה שלו נעצרה למשך 45 דקות. במהלך אוגוסט 1982 נמשך זמן הישיבה במדיטציה שש שעות. גבריאל שהה באותה תקופה בהודו והייתה לו תחושה שעליו להישאר, כי משהו חשוב עומד לקרות.
במהלך מדיטציית ערב אחת באשרם של סוואמי מוקטננדה, נהפכה האנרגיה חזקה עד כדי שגבריאל מצא את עצמו יוצא מאולם המדיטציה ומתיישב מחוץ לחדר של מוקטננדה. כשלושים שניות לאחר מכן יצא סוואמי מוקטננדה מחדרו, שלא כהרגלו, והלך ישירות אל גבריאל. הוא נגע בו בכל מיני צורות שמשכו את אנרגיית הקונדליני שלו כלפי צ'קרת הכתר. הקשר השלישי שוחרר, ושתי אנרגיות הקונדליני הגיעו לכדי מיזוג מוחלט.
זמן קצר לאחר חניכה זו גבריאל חווה את עצמו מוקף באור זהוב שנותר כמצב קבוע של מודעות. זה היה הרגע שבו הגיע למדרגת השחרור הידועה בהודו כג'יוונמוקטי (jivanmukti). במצב זה כבר לא ניתן לדבר עוד על אחדות, מכיוון שהתחושה היא שמעולם לא היה דבר שצריך להגיע עמו לאחדות: האחדות תמיד הייתה קיימת, ולכן לא ניתן להתאחד כשאין ולא הייתה אי פעם הפרדה.
להיות שרוי במצב מודעות שבו לא נחווה קשר לגוף, מאפשר לאדם להיות שרוי בתוך גופו כאשר הוא חווה את עצמו כ"אני הוא זה". לגבריאל הייתה ההזדמנות לבחון זאת בשנת 2003 במהלך שני ניתוחים חוזרים של שבר (הרניה) שבוצעו ללא הרדמה. כאשר שוכנים בתודעת "אני הוא זה" המודעות לכאב שנחווה בקומפלקס של הגוף-נפש נעלמת.
גם למצב המשוחרר ישנם שלבים שונים. בתחילה, האדם המשוחרר נמצא במצב שבו הוא ממוזג לגמרי עם המודעות האלוהית, אך כל עוד עליו למלא את תפקידיו ולשרת את האנושות, הוא שומר על רמה מסוימת של מודעות עצמית (אם כי לא מדובר יותר בעצמי הנפרד והאישי, אלא בעצמי האוניברסאלי).
כאשר האדם הנאור שרוי זמן רב מספיק במצב המשוחרר, בשלב מסוים הוא מאבד גם את שארית תחושת העצמיות שנותרה בו וכך, בין אם הוא ער או ישן, הוא נמצא במצב מתמשך וקבוע של התמזגות מוחלטת עם האור. המצב הגבוה ביותר שאליו האדם המשוחרר יכול להגיע הוא המצב שנקרא "מוקשה", ומעטים הם האנשים שזוכים להגיע לדרגת קדושה כה נעלה. במצב זה האדם נמצא במצב שבו לא נותרת שום תחושת עצמי או יכולת תפישה. גבריאל מעיד שהוא עצמו פגש רק שני אנשים שהגיעו לדרגה נעלה זו.
לא כולם חווים את אותן חוויות באותן עוצמות. ישנה סכנה בנטייה להשוות בין החוויות שלנו. לכן מומלץ לנו ללמוד, להקשיב ולקבל השראה מניסיונם של אחרים, ובאותה נשימה להיות שבעי רצון ומסופקים מהחסד המסוים שלו אנו זוכים. זאת, מתוך הבנה שההתנסויות שלנו הן מה שנחוץ לנו באופן ספציפי למען התפתחותנו הרוחנית. הדבר החשוב הוא להיות נכונים לקבל את החסד האלוהי ללא התנגדות או הפרעה, בכל הזדמנות שבה הוא מוצא את דרכו אלינו.
תרגום מאנגלית: תמר ברוש
גבריאל קזאנס יקיים מפגש בת"א בתאריך 9 בנובמבר 2009 בשעה 20:00 במרכז פראנה יוגה ברחוב שטרית 6 (הדר יוסף). לפרטים נוספים
נא להמתין לטעינת התגובות
