לגוף אני מאמינה
ירדן כרם לא מאמינה שמישהו אחר יכול להציל אותנו. איזה מישהו אחר? פסיכולוג, למשל, או מאמן אישי. אז מי כן יכול? הגוף שלנו, שלא רק יודע הכול, אלא שממש אפשר לנהל אתו שיחה
לאחרונה קראתי מאמר של הפסיכולוג, ד"ר יוסי טריאסט, על מושג ההצלה או מדויק יותר – פנטזיית ההצלה, הנמצאת בבסיס היחסים שבין פסיכולוג ומטופל. ד"ר טריאסט אומר כי את פנטזיית ההצלה, בגרסה כזו או אחרת, יש לראות כיסוד המתקיים בכל קשר טיפולי: היא מוטבעת "במטען הגנטי" של כל קשר טיפולי. המטופל מגיע לטיפול משום שהוא חושב שמישהו יציל אותו. הוא מזכיר גם את פנטזיית ההצלה של המטפל, לפיה הוא זה שיצליח לטפל, לעזור, לשקם, להציל חיים.
אבל הפנייה למישהו אחר שיציל אותך היא מלכתחילה, ברוב המקרים, בעייתית. הבעיה הכי גדולה בעיניי היא ההפסד שיש בחוויה הקיימת רק כאשר אתה עוזר לעצמך. כי אדם כן יכול לעזור לעצמו אם הוא יקשיב לעצמו: ההקשבה פנימה מאפשרת לאדם להבין את הבעיות שלו, לצד הדרך לפתרונן.
יש כיום שיטות טיפול רבות שבבסיסן עומדת הנחת יסוד אחת: הגוף יודע. מה הגוף יודע? – כמעט כל שאלה שנשאל אותו לגבי עצמו. ואיך הגוף אומר לנו את מה שהוא יודע? – במילים. לטעמי, הדרך שמציעה לאדם פשוט לדבר עם הגוף שלו, היא המעניינת ביותר בתחום של טיפולי גוף-נפש. כי היא מאמינה שלא רק שהגוף יודע, אלא שממש אפשר לנהל איתו שיחה.
מבין הגישות או שיטות הטיפול המבססות את שיטת עבודתן על הנחת היסוד הזו נמצא את Vioce Dialouge, שחזור גלגולים, דמיון מונחה, התמקדות והולודינמיקה. אבל יש עוד. הבסיס של כל הגישות הוא להקשיב פנימה מתוך עמדה המייחסת משמעות וחשיבות עמוקה למה שעולה מבפנים. יש הבדלים בין השיטות, אך ההקשבה לגוף משותפת לכולן.
ההקשבה לגוף מביאה עימה אינפורמציה על אודות הדברים הכי קשים, כואבים, תקועים ובעייתיים. הידע הזה תמיד מדויק ונכון יותר מזה שאדם אחר – פסיכולוג, לדוגמה, יכול לספק. כאשר ידע מגיע מתוך הקשבה לגוף, ישנה תחושה של הקלה, של אויר טרי או של אנרגיה חדשה שזורמת בגוף, המגיעה עם עצם ההקשבה; בהקשבה לעצמי טמונה הקלה.
כמי שעוסקת בארבע מתוך החמש השיטות המוזכרות, אני יכולה לומר כי זהו דבר מפתיע, מרתק, מעניין ומעורר למחשבה בכל יום מחדש. והכי חשוב: זה עובד. אנשים רוכשים הבנות מעמיקות לגבי עצמם דרך ההקשבה פנימה. אלו מביאות עימן שינויים מרחיקי לכת, גם בנושאים שנראו לא פתירים במשך שנים ארוכות.
מעבר לכך שזה פשוט מרתק לדבר עם הגוף ולשמוע אותו עונה לך, אתה מביא את עצמך למקום שבו אתה המטפל של עצמך. אין דבר נפלא מזה. אם יש בנו מטען גנטי של פנטזיית הצלה, או אז אין לאדם אלא לפנטז את עצמו כמציל של עצמו. במילים אחרות, כל ההתעסקות, המייגעת לטעמי, עם "האחר" – העברה, העברה נגדית וכדומה,
אני כלל לא פוסלת עבודה עם מנחה, העוזר לנו לשים לב לעצמנו. להיפך. מנחה נותן לאדם מסגרת מסודרת של זמן, אותו הוא מקדיש להקשבה לעצמו. ללא מנחה, המסביר כיצד לעשות זאת ומתווה את הדרך, סביר להניח שלא היה אפשר לעצור את השטף האדיר של החיים, שטף שסוחף אותנו מהיכולת הטבעית, הברורה והפשוטה להקשיב לעצמנו.
אבל כאשר אתה הוא המטפל של עצמך, הדרך של ההקשבה פנימה פוטרת את האדם מן הצורך ללכת לפסיכולוג, או לאדם אחר שיסביר ויפרש את בעיותיו. ההקשבה פנימה מביאה עימה הבנות לגבי השורש של הבעיה, השורש של החסימה, ללא שום צורך בידע פסיכולוגי כזה או אחר. כאשר אדם מקשיב לעצמו, צעד אחרי צעד הוא מבין את כל בעיותיו.
דרך זו גם פותרת אותנו מהצורך ללכת למאמן, שמאמן להצלחה. מדוע? – משום שהגוף באופן טבעי רוצה ויכול להצליח. יש צורך להקשיב פנימה על מנת להבין מה הם החסמים והקשיים שעומדים בינך ובין ההצלחה. כאשר ישנה הקשבה פנימה, מעצם ההקשבה מתחולל שינוי בחסימה. זהו דבר שלרוב קשה להבין אותו. אנו חושבים שהקשבה אינה מספיקה, שצריך משהו נוסף, כמו חשיבה חיובית, כתיבת רשימה של יעדים ואסטרטגיה להגשמה.
אך לאמתו של דבר, הדברים אינם כך. אם האדם חפץ במשהו, הוא יתקרב לשם אחרי שישחרר את החסימה. אין צורך בחשיבה חיובית, יש צורך לשחרר את החסימה דרך הקשבה.
אנו לא מכירים את הקסם שיש בהקשבה, משום שעד כה לא הקשבנו לגוף, אלא הקשבנו לראש. ההבחנה הזו הינה העיקר.
הקשבה לראש, כלומר למלל האינסופי הפנימי, אינה הקשבה פנימה. הקשבה פנימה היא הקשבה לגוף. גוף לא במובן הפשוט של המילה (מה שמתחת לעור), אלא גוף במובן הרחב יותר – הסך הכול של האדם. ההקשבה לגוף תמיד מביאה עימה משהו חדש, משהו לא צפוי, משהו מפתיע. בין אם זה סשן של התמקדות, של דמיון מונחה או של שחזור גלגולים – כאשר מקשיבים פנימה לגוף, תמיד עולה משהו חדש. הטיפולים האלו תמיד מרתקים ותמיד מפתיעים את המנחה והמונחה (על מנת שלא לומר המטפל והמטופל), ובכל מהלך טיפולי ישנה הבנה חדשה.
כל מהלך טיפולי הינו מהפכה. מהפכה בידוע, במוכר, במה שחשבנו על עצמנו, הרגשנו או האמנו. סשן שמבקש הפניה של תשומת הלב פנימה הינו הדרך היחידה לשינוי דרמטי, המתרחש משום שהגוף יודע לגייס את האנרגיה שלו לכל מה שנדרש. ברגע שישנה הבנה של חסימה, הגוף באותו רגע כבר משחרר אותה, ואז כל כולו מגויס לטובת האדם. אם עד עתה האנרגיה נוצלה לשמירה על מצב החסימה, הרי ברגע שזו משתחררת, הגוף פנוי להגשמה של הפוטנציאל. הגוף הולך בעצמו לקראת הצעד הבא של האדם, שהינו הצעד הנכון, הבריא והמוצלח בשבילו.
ירדן כרם, מטפלת הוליסטית ומתמחה בכמה שיטות טיפול בתחום הגוף-נפש, ביניהן התמקדות ושיטת גרינברג.לאתר הבית
למאמרים נוספים מאתר נומיינד
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם