במרחק נגיעה: קפיצה לקפריסין
קפריסין אמנם לא נותנת לתייריה לשכוח את המאבק ההיסטורי בין היוונים לטורקים אבל זה לא יפריע לכם לצעוד על פסגת האולימפוס המקומי או ליהנות ממוסקה באחת הטברנות שבאי
פתחנו רשימה תיירותית זאת בסקירה היסטורית קצרה, שכן כל מי שמשוטט בקפריסין מתוודע באשר יפנה לתוצאות המאבק בין היוונים לטורקים: לאורכם של הכבישים בחלק היווני תבחינו בכפרים שננטשו בידי תושביהם הטורקים; על קירות הבתים בכפרים השתמרו סיסמאות בזכות מקאריוס וגריוואס, שנמרחו לפני 35 שנה; בכיכרות הוצבו אנדרטאות לזכר החללים ממערכות 64' ו-74', והדגל המונף בהן הוא של יוון, ולא של קפריסין. מכל מקום, מרבית התיירים מטיילים בקפריסין, החברה בקהילה האירופית - ואילו שוחרי הקזינו עוברים לצד הטורקי.
בעוד התיירים הצעירים נוהרים מזרחה לאיה־נאפה, שם מובטחת להם - כך הם מקווים - חופשה של הוללות, תיירים מן השורה יעדיפו להתמקם במערב, באחד הכפרים. כאן הם ימצאו חופים רגועים, את אתרי הנופש בהרי טרודוס, כפרים לצד דרך היין, מנזרים ומסלולי הליכה רגליים. הרי לשם כך אנו נוסעים לחו"ל. הנוף בתקופה זאת של השנה עדיין צחיח, כמו אצלנו, אולם שהות בכפר מבטיחה שקט וקצב הרבה יותר איטי. בשביל 40 דקות טיסה ללרנקה - אין יותר שווה מזה.
הכפרים בכל רחבי אירופה ננטשים בידי הצעירים, המותירים מאחור את הוריהם. קפריסין אינה שונה בהיבט זה: בכפר למונה (Lemona) שבו שהינו לא מצאנו ילדים. כמחצית מן הבתים היו ריקים, והיתרה מתחלקת כך: מקומיים שמשלימים הכנסה בעיר; מבוגרים הנעזרים לפרנסתם בחקלאות בהיקף מינימלי; וזרים, מרביתם בריטים, שרכשו בתים וחיים בכפר בחלק מחודשי השנה. את בתיהם קל לזהות, בהיותם משופצים.
אולם לא צריך להיות בעל בית כדי לבלות בקפריסין. בערי החוף המתרחבות וגם בכפרים הוצבו שלטים לרוב המציעים בית נופש להשכרה, ושיטוט ברשת יגלה אתרים עבריים המציעים כאלה. במכולת הכפרית, אם יש כזאת בכפרכם, תמצאו את המוצרים הבסיסיים. בכפר כזה תמצאו גם טברנה או שתיים שיציעו "ארוחת מזה" (מזטים), הכוללת צלחות אחדות של סלטים ובשר צלוי, לפי בחירת הטבח. לחלופין מוצע שם תפריט הכולל סלט יווני, בשר ודגים על האש, מוסקה, ירקות ממולאים וקפה קפריסאי. הבירה המקומית קאו (Keo) עומדת בסטנדרטים הנדרשים.
תעשיית היין המקומית התקדמה צעדים אחדים, בעזרת מענקי הקהילה האירופית. פרנסיה מתהדרים בהיסטוריה של ייצור יין באי, ואכן בכפרים לא מעטים בדרום־מערב האי ממשיכים לטפח כרמים. נסיעה ביניהם, תוך כדי מעקב אחר שלטי דרך היין (יש גם חוברת מיוחדת), תחשוף בפני המטייל את קפריסין האחרת. הכבישים הללו בין הכפרים הם צרים, ונוסף לכך שאסור לשכוח כי נוסעים כאן בצד שמאל - צריך להיזהר מפני הנהגים המקומיים, המפליאים בנהיגה מהירה בדרכים עקלקלות.
לעומת זאת, השילוט מעולה וכל השלטים דו־לשוניים, ביוונית ובאנגלית. אלא שהשלטים אינם מגלים תמיד שדרך סלולה עשויה להפוך בהמשך לדרך של כורכר כבוש - ולאחר קילומטרים אחדים לחזור למסלול הסלול. כנראה שמדובר בשאלה של תקציב. מכל מקום, מאיה־נאפה במזרח ועד פאפוס במערב נמתחת אוטוסטרדה, וגם דרך המלך להרי טרודוס היא ברמה גבוהה.
הרי טרודוס, ששיאם הוא הר אולימפוס המתנשא לגובה 1,951 מטר (אחד מ־18 הרים בעולם בשם זה - כולל היווני, המפורסם מכולם), הם אתר תיירות פופולרי. בקיץ נמלטים לכאן מן הלחות והחום של מישורי החוף; בחורף אפשר לעשות כאן סקי.
הדרך הראשית לטרודוס תחילתה בעיר הנמל לימסול ("למסוס" בשלטים). נסיעה של 40 ק"מ תביא אתכם למרכז התיירותי ששמו "כיכר טרודוס". כאן תמצאו מרכז מבקרים, מסעדה, דוכני מזון, אכסניה, חנויות מזכרות ואפשרות לצפות בנוף. הצבע השולט הוא ירוק, בזכות עצי האורן הרבים ועצי הארז המעטים. מן הכיכר מוליכה מזרחה הדרך לניקוסיה ("לפקוסיה" בשלטים). מערבה נוסעים לפסגת האולימפוס ולמנזר קיקו. זהו המרשים
בחזרה לאולימפוס. כאן, כמו בהר מירון שלנו, הפסגה נשלטת בידי הצבא והאנטנות שהציב. וכמו במירון, יש כאן מסלול הליכה סובב כיפה. למעשה, יש 4 מסלולי הליכה: שניים מהם היקפיים ואורכם 7 ק"מ ו-9 ק"מ (שמותיהם, בהתאמה, הם ארטמיס ואטלנטה), ושניים נוספים הם פרספון, המוליך מקרבת כיכר טרודוס לנקודת תצפית, וקלדוניה, המוליך לאורך גדת נחל, במשך 3 ק"מ ממשכן הנופש של נשיא קפריסין, למפלים ועד עיירת הנופש פלטרס. מפות של המסלולים תמצאו בלשכת המודיעין ובבתי המלון בפאנו פלטרס (פלטרס עילית). אנו ממליצים לנסוע מכיכר טרודוס לפלטרס ב"דרך הישנה", בעקבות השלט.
עיירת הנופש הזו עשירה בבתי מלון, מרביתם צנועים, עוד מן הימים ששימשה מקום מקלט לאליטה הבריטית, כאשר הממלכה שלטה באי. רחוב אחד מתפתל לאורכה בין עצי האורן. כבכל עיירת תיירות, במרכזה מרוכזים המוסדות המשרתים את האורחים - וכאן אפשר לעצור להפסקת צהריים. משם מוליכה הדרך לפלטרס תחתית (קאטו פלטרס) ולכפר היין אומודוס. זהו כפר שראוי לחניה. אנו היינו שם בעיצומה של עונת הבציר והקדשנו דקות רבות לצפייה במקומיים, המביאים את פרי עמלם לשקילה במשאיות שיוצרו במחצית המאה הקודמת. אך גם בלעדי סצינה זאת מציע הכפר אטרקציות תיירותיות: כיכר מרוצפת שמשני צידיה טברנות וחנויות בצל עצי תות, כנסייה מפוארת במבנה משופץ ומהודר, וסמטאות צרות עם חנויות יין, עציצים פרחוניים ועצי הדר.
אם חובבי הרפתקה אתם (הכל יחסי), סעו מאמודוס בדרך הישנה לווזה וחפשו בעיבורי הכפר (אין צורך להסתובב בסמטאותיו) את מסעדת "אדריאנה". ישראלים בעלי ותק קפריסאי שבים למוסד זה שנים רבות ומקפידים להזמין ארוחת מזטים. המחיר הוא כ-75 שקל לאדם. מווזה יש אפשרויות אחדות לרדת אל החוף - כולן בכבישים צרים וכולן יביאו אתכם בסופו של דבר לפאפוס, שהתפתחה בהיבט התיירותי מאז שנבנה בה נמל תעופה (באחרונה נחנך שם טרמינל חדש).
גם פאפוס מחולקת לעיר עילית ותחתית. העיר העילית שייכת למקומיים, אם כי ליד הגן העירוני תמצאו מוזיאונים צנועים ומרפסת הצופה לעיר התחתית, ההיסטורית. בעברה רשום אחד השליחים הנוצרים, פאולוס, אולם אתר התיירות העיקרי שלה הן רצפות הפסיפס שהיו חלק ממתחם של וילות רומאיות. הכניסה בתשלום, ונוסף לרצפות של 3 הווילות, שוקם שם אמפיתיאטרון (צנוע ביחס לקיסריה).
בתוך המתחם מצוי מגדלור, הפועל גם בימים אלה. משם אפשר לצאת לטיילת חוף הים ולהלך עד הנמל הישן, על מסעדותיו. חסכו מעצמכם את הביקור במבצר הפוטוגני. מצפון לנמל תמצאו עוד אתר: קברי המלכים. בדרך המלך לכיוון צפון תוכלו לעצור בסופרמרקט קארפור ולהצטייד בכל צורכיכם.
לאורך החוף, מפאפוס צפונה, נבנו בתי נופש רבים, והדרך הסלולה (מספרה E701) מוליכה עד קייפ דרפאנו. בהגיעכם לשם פנו מערבה לכיוון החוף ולכנסיית "איוס גורגיוס", הבולטת למרחוק. משם ממשיכים צפונה בדרך כורכר עבירה. לאחר כ-5 ק"מ תגיעו למפרץ לארה. תוכלו לחנות במסעדה הצופה על המפרץ, ללכת לאורך החוף ועל הצוק במשך כשעה (אפשר גם לטבול במי הטורקיז) ואז לשוב ולשתות בירה מול פני הים. בשובכם מומלץ לפנות מזרחה לכיוון פאיה (כותבים "פגאיה") ולהעפיל בכביש הנוף היפה - שיביא אתכם לכפר קאתיקס, שבו שפע טברנות (המוסקה של מסעדת "אראוזוס" משובחת), ולכביש פאפוס־פוליס.
מקאתיקס אפשר לנסוע צפונה בדרך ההררית (E709) או להמשיך לכיוון סטרומפי ומשם בדרך המלך (B7) לפוליס. נקודת ציון בדרך זאת היא הכפר מיליו, בזכות בית מלון בוטיקי שנפתח שם - המתהדר במטבח גורמה ובמרתף יינות, והכל הרחק מן ההמון הסואן. המלון הוא פיתוח נדל"ני של מנזר, ולצידו הוקם מתחם ספא משוכלל. מדובר במלון ראוי למי שזה עתה ניצל את שירותי הנישואים של האי, שתחילתם עוד בימי המלך האנגלי ריצ'רד לב ארי, שעמד בראש אחד ממסעות הצלב ונשא לאישה את ברנגריה מנווארה.
העיר פוליס מארחת תיירים עממיים יותר, וממנה לכיוון צפון מערב ולאורך החוף הוקמה שורה ארוכה של בתי נופש ומלונות. בקצה הדרך הסלולה מצויים "מרחצאות אפרודיטי" - אתר מטופח ובו מעיין צנוע ובריכה צנועה עוד יותר. מכאן ממשיכה דרך כורכר לעבר קצה האי. אנחנו חסכנו לחברת ההשכרה את טלטולי הדרך וירדנו אל החוף מן המצוק, כדי לגלות מפרצונים המבטיחים פרטיות - שהופרעה רק בידי טיילים מישראל.
בדרך חזרה ברכב אפשר לפנות דרומה (שמאלה) לאחר כ-3 ק"מ לכיוון נאו כוריו, דרך מנזר איוס מינאס ועד אתר הפיקניקים סימיגיס. זו נקודת ההתחלה של טיולים רגליים.
סיכום של ביקור קצר בקפריסין מחייב לומר מילה טובה על טיפוח ערכים תיירותיים כמו שבילי הליכה, אתרי פיקניק ושילוט. אנו ממליצים להצטייד כבר בלשכת התיירות שבנמל התעופה של לרנקה במפות אזוריות, המחולקות ללא תשלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
