האוזן השלישית: איבנהוב מסביר איך תקשיבו לעצמכם
כמו עין שלישית, יש גם אוזן נוספת. היא מיטיבה לשמוע ככל שהדממה שבתוכנו גוברת, קשובה לקולו העדין של האני העליון שמורה לנו תמיד לאן ללכת
בהיותי צעיר בבולגריה ראיתי תלמידים מגיעים למורה פטר דנוב, ובמקום להקשיב וללמוד ממנו נהגו להרחיב בהסבריהם ובידיעותיהם, תוך כדי ציטוטים מספרים רבים שקראו. המורה דנוב נהג בהם בסבלנות מפליאה: הוא חייך ברכות. במקרים מסוימים אפילו לא הצליח להוציא מילה מפיו. כעבור זמן מה, התלמידים האלה החלו להבין שהם מדברים לבד ושאם ימשיכו כך, לא ילמדו דבר. לבסוף, השתתקו כדי לאפשר למורה לדבר. הלימוד החל מרגע שהחליטו, בסופו של דבר, לקבל ולספוג ממנו.
אנשים מתחילים לדבר ואפילו להפריע, לפטפט ולעצור מורה בעצם דיבורו, במקום להישאר בשקט ולהקשיב. הם, הלא, נמצאים בנוכחות אדם נעלה בעל יכולות רבות וכישורים שאין להם, כמו חוכמה ואצילות. זה לא נבון ולא מרוויחים כלום בדרך זו, אלא מפסידים לא מעט. בפני אדם נעלה עדיף להקשיב. גם כאשר איננו מדבר פיזית, הוא מדבר אל נשמתכם בתוך הדממה שיצרתם בתוככם. כאשר הרוח האלוהי מדבר, השמים והארץ משתתקים כדי להקשיב למילותיו. דבריו אלה הם כזרעים המפרים את היקום.
מי שיודע לשמור על השקט מגלה שביכולתו להקשיב ולהיות ממושמע. אך מי שמתחיל לדבר מראה שהוא רוצה להיות המוביל, לשלוט ולנהל. השקט הוא ערך הנובע מהעיקרון הנשי המוכן לוותר, ומקבל צורתו מהעיקרון הגברי. אנחנו נועדנו ליצור שקט בתוכנו, על מנת לאפשר לרוח האלוהים לעבוד עימנו. כל עוד אנו בלתי ממושמעים וסרבניים, הרוח לא יכול להדריך אותנו ואנו נשארים חלשים ומסכנים. מרגע שאנו מצליחים ליצור שקט אנחנו מניחים עצמנו בידי הרוח, המדריך אותנו אל העולם האלוהי.
אין לערבב מצב קליטה פסיבי זה עם עצלות ועם חוסר תנועה. הוא סביל לכאורה, אך למעשה זו הפעילות האינטנסיבית ביותר שקיימת. זהו מצבו של מי שעבד בסבלנות ובהקרבה, והצליח לממש את הדממה בתוכו. הודות לשקט הפנימי הזה, הוא מצליח לשמוע את קול נשמתו, והיא איננה דבר אחר מאשר קולו של אלוהים.
עליכם להבין את השקט כתנאי מוחלט לדיבור האמיתי, לחזיונות ולתגליות האמיתיים. בדממה זו תחושו במסרים המגיעים אליכם, בקול שמדבר אליכם, מכין אתכם מגן עליכם ומכוון אתכם. אם לא תשמעו אותו, סימן שיצרתם רעש רב מדי. לא רק בצד הפיזי, אלא גם במחשבות וברגשות שלכם.
כדי שהקול ידבר אליכם, עליכם ליצור דממה בתוככם. מכנים זאת "קול הדממה". זהו שמם של כמה ספרים בחוכמת המזרח. יוגי שהצליח להשקיט הכול בתוכו, ואף לעצור את מחשבתו - כי בתנועותיו גם המחשבה עושה רעש, שומע את קול הדממה - שהוא קולו של אלוהים.
לכולנו עין שלישית הנמצאת במרכז המצח. כך גם יש לנו אוזן שלישית הנמצאת בגרון, באזור בלוטת התריס. כדי לפתח את האוזן הזו יש לחיות בשקט. האוזניים מחוברות לכוכב שבתאי, הוא כוכב הבדידות, ההתכנסות פנימה והניתוח העצמי. בעבר הלכו האיניסיה – המתנזרים, לחיות בבידוד על-מנת להקשיב לקול הפנימי. כמו כוכב שבתאי הם עשו הכל כדי להישאר לבד, כדי להימנע מכל הפרעה לריכוז ולתשומת לבם.
הכל יודעים שכדי לחשוב, על מנת לקבל החלטה, אתם מתרחקים וסוגרים את הדלת מאחוריכם. כי בשקט יש סיכוי רב יותר למצוא פתרון. גם בשקט הזה - כל אחד יכול לחוש בכך, יש לעיתים קרובות רעש רב,
כן, אפשר להתבודד ולמרות זאת לא להיות לבד, כי יש המון שבא לשכון בתוכנו. אתם מאמינים שאתם לבד? כי שאיפותיכם, מחשבותיכם והחלטותיכם באות מכם? שתמיד אתם המחליטים? ובכן, אתם טועים. בתוככם יש המון ישויות, ובמיוחד רוחות משפחתיות, מי שעבר לעולם הבא ממשפחתכם, ומי שעדיין חי. יש להם חדר אצלכם, והם אוהבים לשתות אלכוהול, לגנוב ולחפש תענוגות. הם כולם כאן, דוחפים אתכם לספק את תאוותיהם החריגות. וכעבור זמן מה אתם נכנעים להם, למרות השקט!
התלמיד חייב לעבוד בדרך אחרת. הוא לא יסתפק בהתבודדות מפני הרעשים החיצוניים בלבד, אלא יקטין כל דבר שצועק, דורש, זועק ומאיים בתוכו, עד לשקט המוחלט. הוא אומר להם: "עכשיו, השתתקו!" ובשקט הגדול הוא ישמע קול אחד, קול רך וחלש.
קול פנימי זה מדבר אלינו ללא הרף, אך הוא רך מאוד ויש לעשות מאמצים רבים כדי להבחין בו היטב בין כל הקולות האחרים. זה כמו הניסיון להקשיב רק לחליל בתוך תזמורת שלמה, בין התופים והכלים המוסיקליים האחרים. יש ללמוד לשמוע את הקול הרך שבתוכנו. אנו יודעים להקשיב היטב לקול הרועם של הבטן, הזועק רעבונו, או לקול התאווה המינית המחפשת קורבן. אך כאשר קול עדין אומר לנו: "היה סבלני יותר עם האדם הזה, למד לשלוט בעצמך, עשה מאמצים". אנו עונים:"הו, שתוק כבר!" וקל להשתיק את הקול הזה, הוא כה רך ולא חוזר על עצמו.
אתם אומרים: "אבל אלוהים הוא הכוח, העוצמה, יש לו את כל האמצעים להשמיע את קולו!" כן, אך קראו את סיפור אליהו הנביא בתנ"ך, שברח מפני המלכה איזבל הכועסת והתחבא במדבר במשך ימים רבים. לבסוף, הקול האלוהי נשמע בתוכו. בתחילה היו רוחות אלימות שקרעו את ההרים ושברו סלעים.
אך אלוהים לא היה ברוחות. היתה אחר-כך רעידת אדמה, אך אלוהים לא היה ברעידת האדמה. היה אש ואלוהים לא היה באש. ולאחר האש היה קול דממה דקה. ואלוהים היה בדממה הדקה. הבנתם? אלוהים לא היה בסערה, לא ברעידת האדמה, לא באש, אלא בקול הדממה הדקה. קולו של אלוהים לא עושה רעש, וכדי לשומעו צריך להיות מרוכז מאוד.
הנביא יונה שמע את קול האלוהים, שאמר לו: "קום לך אל-נינוה העיר הגדולה, וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני" (יונה א'2). אך יונה פחד ולא רצה ללכת לנינווה, ועלה על אוניה בכיוון תרשיש. באמצע הים החלה סערה גדולה, כולם נבהלו והחליטו להטיל גורל כדי לדעת מי הביא עליהם את הסערה. הגורל הראה שיונה אשם. זרקו אותו למים, בלע אותו הלוויתן והוא נשאר בתוכו שלושה ימים.
כאן החל לחשוב ואמר לאלוהים, סלח לי, כעת אעשה כדבריך. הלוויתן הקיא אותו ויונה ניצל. כמו יונה, מי ששומע רעשים, קפריזות וחששות בתוכו, המונעים ממנו לשמוע את קול האלוהים, פוגש לווייתנים, נשאר ימים רבים בבטנם, עד שהרעש נרגע, ולבסוף נשמע קולו של אלוהים. ואתם, כמה לווייתנים פגשתם בחייכם! כן, לווייתנים מכל הגדלים ומכל הצבעים.
לו הייתם יותר מרוכזים הייתם חשים כי בכל אירוע חשוב בחייכם, טיול, עבודה, החלטה מכרעת - קול פנימי מייעץ לכם. אך אתם לא שמים לב, כי אתם מעדיפים את הרעש והסערות. כדי לשמוע את הישות המדברת אליכם, עליה לעשות המון רעש. אם תדבר בעדינות לא תשמעו אותה. אך עליכם לדעת שכאשר ישויות עליונות מדברות אליכם, הן אינן אומרות אלא רק כמה מילים, ובקול כמעט בלתי מוחשי.
אם קרו לכם תאונה או אסון אחר ודאי אמרתם: "כן, מובן שהיה משהו שהזהיר אותי מראש, אך כל כך חלש ועדין". לא הקשבתם, כי העדפתם ללכת אחרי הקולות שמדברים אליכם בעוצמה, כדי להוביל אתכם אל הטעויות.
אלוהים מדבר בעדינות וללא הפצרות, הוא אומר את דבריו פעם אחת, פעמיים, שלוש - ואז משתתק. האינטואיציה איננה מפצירה גם היא, ואם לא תקשיבו בתשומת לב, אם לא תבחינו שזה קולה משום שאתם מסוגלים לשמוע רק רעשים, תאבדו דרככם תמיד. קולו של אלוהים רך, עדין, שירי וקצר מאוד, ויש קנה מידה כדי להבחין בו. קולו של אלוהים בא לידי ביטוי בשלוש צורות: באמצעות האור שנולד בתוכנו, בהתרחבות החום והאהבה שאנו חשים בלבנו ובתחושת החירות, בהחלטה לבצע פעולות אצילות ונטולות אינטרס. ובכן, היו מרוכזים ושרויים בתשומת לב רבה תמיד.
לפעמים עליכם לקבל החלטה בעלת חשיבות מכרעת. אתם מבולבלים כי יש מרכיבים מנוגדים רבים הגועשים בתוככם. אתם נמשכים לכיוון אחד, ולאחר מכן לכיוון שני ושלישי. ובתוך כל הבלגן הזה, אינכם יכולים לראות בבהירות. אין זה הזמן לקבל החלטות, כי כל התנאים כאן מובילים אתכם כדי שתבצעו החלטות מוטעות. עדיף לקחת פסק זמן, להירגע תחילה, להשתחרר, כי רק בשתיקה ובשקט של המחשבה והרגש ניתן לקבל תשובה מהאני העליון, מהרוח. הדממה הזו היא מקור הבהירות, הצלילות, והביטחון, ואתם זקוקים לדממה כדי לקבל החלטות חשובות.
הדממה, השלום וההרמוניה הם ביטוי לאותה מציאות. אל תחשבו שהדממה ריקה ואילמת. לא, השקט חי, רוטט, והוא מדבר, שר. אך אנו שומעים אותו רק כאשר התופים הגדולים מפסיקים לנגן בתוכנו. הודות להתבוננות, לתפילה ולמדיטציה, יום אחד נצליח לשמוע את קול הדממה. כאשר כל כוחות התוהו ובהו יירגעו, הדממה תתקרב, תתפשט ותעטוף אותנו במעילה הנפלא. הבהירות תפעם בתוכנו, ולפתע נחוש בדבר עוצמתי מאוד מולך מעלינו ומנהל אותנו. זו הדממה שהיקום יצא ממנה, ויום אחד ישוב אליה.
באדיבות הוצאת "פרוזבטה".למחשבות יומיות.לקבלת מידע נוסף
נא להמתין לטעינת התגובות
