מוזיקת נשימה: איבנהוב על תפקיד השירה
למוזיקה יש השפעה מאגית. היא יכולה להביא השראה או להרדים את הרצון, לעורר רגשות נעלים או תאוות גסות. לכן, הדרך שבה משתמשים הזמרים בגופם ובמיתרי הקול שלהם גורלית ממש
בשנת 1937, כשהגעתי לראשונה לפאריז, ביקרתי בקונצרטים רבים, באופרות ובהצגות תיאטרון. מבחינתי, הייתה זו הזדמנות לנתח את השפעותיו של הקול עליי ועל הקהל וההתבוננויות הללו העשירו אותי מאוד. מאד חשוב ומעניין לדעת מהם אותם מרכזים בגוף, המופעלים בגלל הקשבה מרוכזת לצלילים. זהו מדע שלם, הנחקר מעט מאוד והיה כדאי שכולם ילמדו אותו על פרטי-פרטיו: המנצחים, המוזיקאים, מהנדסי הקול, המורים והרופאים. זהו תחום רחב ידיים הממתין למחקריהם.
כשקוראים בתנ"ך את סיפור חומת יריחו הנופלת בגלל צלילי המוסיקה והחצוצרות, או את מיתוס אורפאוס שהקסים עם הנבל שלו לא רק את בני האדם אלא גם את חיות הפרא, את הסלעים, את זרמי המים הסוערים ואפילו את כלב השאול, סרברוס - מבינים כי מאז הזמן העתיק, המורים הדגולים ידעו מהי השפעתה המאגית של המוסיקה וצליליה על האנשים ועל החומר בכלל.
לכן, כשנהגתי ללכת לקונצרט או לאופרה עצמתי את עיני לעתים קרובות, כדי לבחון היטב מהם המרכזים המופעלים בתוכי. מרכזים אלה הופעלו כתגובה לצלילי כלי המוסיקה וקולות הזמרים. בדקתי כיצד הרטיטות הללו מתפשטות בחלל כדי לעורר אזור פנימי זה או אחר.
יש קולות רכים, נעימים ומרגיעים, ויש קולות המעוררים ודוחפים לאלימות. יש קולות ברורים מאוד וצלולים, הגורמים למאזין צלילה באמבטיה של טוהר ואור, בעוד אחרים מחשיכים הכול או מעוררים חושניות ותאוות. יש קולות הדוחפים אותך לאהוב ויש הדוחפים אותך לשנוא. יש קולות המחייבים אותך לפעול, ויש המשתקים אותך לחלוטין. מובן שקיימות אין ספור דוגמאות, וכדי להזכיר את כולן היה צורך לדבר במשך כמה שעות.
ניתן לקטלג את הקולות לשלושה סוגים: הקולות שמביאים השראה או מרדימים את הרצון; הקולות המאירים או המחשיכים את התבונה, והקולות המעוררים רגשות נעלים או מפעילים תאווה וגסות. עד עתה, רוב המוסיקאים התעניינו בכלי המוסיקה יותר מאשר בהשפעת הקולות, כי זהו תחום שלא נבדק כראוי ואינו ידוע. קיימת עדיין נטייה לחשוב שהקול אינו מבטא יותר מכלי המוסיקה עצמו, אך אין זה מדויק.
ההיסטוריה של הזמר מגלה לנו כמה דברים מרתקים על אמנים מיוחדים במינם, אשר סביבם נוצרו אגדות ומיתוסים: קארוזו, שאליאפין, מאליבראן, אדלינה פאטי. מספרים שיום אחד פאטי הלכה לבנק, למשוך כסף, אך שכחה תעודות. הפקיד לא רצה לשלם לה, ולכן החליטה לשיר. שירתה הייתה כה יפה, כה נשגבת, עד כדי שכל מי שנכח שם זיהה אותה והפקיד הסכים לתת לה את כספה. איזו עוצמה יש לקול: הוא פותח דלתות וכספות!
עד כה, הקול עדיין לא הגיע לידי ביטוי מלא של כל עושרו וכישרונותיו, משום שהזמרים אינם מקפידים על דרך חייהם ועל צורת התנהגותם. מיתרי הקול אינם כלים חיצוניים כמו יתר כלי המוסיקה. לכן, כל דבר שהאדם עושה, כל המחשבות והרגשות בהם הוא מזין את לבו וראשו, הכול משתקף במיתרי הקול שלו. זמר או זמרת הנופלים ברשת חולשותיהם, בפח של חוסר סדר - למרות הטכניקה שפיתחו, החולשות והאי-סדר יופיעו גם בקולותיהם.
זמרים שרוצים בכנות לפתח את קולם ולשמור עליו לאורך זמן חייבים להיות
זמר שחי חיים טהורים, מאוזנים והרמוניים ונמצא בקשר עם הטבע, קולו מתחזק, מתעצם, נעשה גמיש, רך, נשגב, מהיר, ממושמע יותר ובעל יכולת להעביר בקלות רבה יותר את הגוונים שהוא מבקש לבטא. במקום לשרת רק את יהירותו ותאוותיו, לחפש רק תענוגות או רווחים כספיים, הוא חייב להתרומם ולהגיע לאידיאל נעלה יותר. כך הוא קושר עצמו עם ישויות רוחניות מושלמות, אשר תבואנה לעזור לו ולהדריכו. עצם הימצאותן לצידו תיתן לו יותר אפשרויות להעשרת קולו. מובן שלא מדובר בדרך קלה, ללא הקרבה וויתורים. ההיפך, דרושה עבודה רבה - אך כדאית.
יש זמרים וזמרות רבים מדי המקרינים לקהל, באמצעות קולם, גלים ללא הרמוניה המזיקים לו, גורמים לנסיגתו, למצבי תוהו פנימיים, לתאוותנות יתרה ולחששות. היכן הם הזמרים המסוגלים בקולם להביא השראה למאזיניהם? היכן הזמרים שמסוגלים להשפיע בקולם עד כדי יצירת רצון לעזוב את החיים האפורים והבינוניים כדי לנשק חיים חדשים, המוקדשים ליופי ולאור?
כעת יש צורך מהותי בזמרים שיהיו בעלי יכולת מאגית, שיוכלו לזעזע את האנשים הודות לקולם ולשירתם. אך רק מי שעבד במשך שנים רבות מסוגל להגדיל את המרחב, להגביר את העוצמה והטוהר של הילתו וביכולתו להשפיע טוב על הנשמות. כן, ההילה יוצרת תנאים כדי שהאמן יוכל לפעול בצורה מאגית ולעורר את שומעיו.
השמים נתנו לכמה זמרים קולות יפים מאד וזהו אוצר גדול, שהודות לו אפשר לבצע ניסים ונפלאות. אך הם לא יודעים כיצד לעשות זאת ואין להם אמונה מספקת לשם כך. הזמרים הם לעיתים קרובות כילדים מפונקים, שאינם יודעים מהו הערך האמיתי של כישרונם ומעולם לא חשבו מהי התועלת החשובה ביותר שניתן להפיק ממנו. הם זקוקים לאידיאל נעלה כדי לממשו.
האידיאל הנעלה של האמן צריך להיות: להוביל את האנושות אל המעיין, אל המקור, כדי ששמו של האמן יהיה רשום בספר החיים: שמו יהיה רשום כמי שהציל כמה נשמות מצרות צרורות וממוות. הוא לא צריך לדאוג לנשמתו, כי מי שדואג לנשמותיהם של אחרים, יבואו מן השמים להציל את נשמתו ולעזור לו. מי שמסוגל להפיח רוח של שמחת חיים מסביבו, אחרים יבואו ויפיחו בלבו שמחת עולם.
כאשר הקהל או המבקרים והמאזינים יבואו אליהם, וישאלו אותם בפליאה: "כיצד הצלחתם לשיר בצורה כה יפה, כה נפלאה? איזו השתלמות עברתם? מהי השיטה שלפיה עבדתם?", במקום להשיב להם בצורה בנאלית, במקום לספר להם את קורות מקצועם, האמנים ישיבו תשובות כה מאירות ומרתקות עד כדי שהן ממש תחזקנה את רצון האנשים להשתנות. הם יסבירו שהנפש היא בת אלוהים, וכי כדי להכירה בכל תפארתה, חייבים לחיות חיים אלוהיים.
האמן לא מסוגל לזעזע באמת את נפש קהלו כל עוד הוא בעצמו לא עבד כדי לפתח תחילה את כל האוצרות שהבורא הניח בנפשו. הרי לא ניתן לרגש אחרים שעה שבתוכך פנימה נשמעות שיחות בינוניות ורחוקות מן השלמות. כדי להשתנות, כדי שהנשמה תתחיל לדבר, חייבים לקבל את תורת החכמים (האיניסיה), המביאה לנו אור גדול בכל תחומי הקיום: מזון, נשימה, תנועות, רגשות ומחשבות.
הזמרים חייבים להקדיש את כישרונם למשהו נעלה, על מנת לעורר את רגישות נשמות מאזיניהם לאור. הדבר שאני עומד לומר עלול אולי להישמע לכם כאילו מתקופה אחרת: במקום לשיר בפני אנשים עשירים, בעלי כוח, המשלמים ביוקר עבור כל מקום באולם ואינם בהכרח הנשמות הטהורות ביותר, מדוע, אם כן, לא לשיר חינם, בפני נשמות הראויות יותר לקליטת הדופק האלוהי? בפני מי שמסוגל ורוצה לעבוד למען החיים החדשים? מדוע הזמרים אינם אוספים סביבם את הנשמות הזקוקות לספוג את המזון האלוהי, על-מנת לשיר בשבילן?
אמנם הזמרים ירוויחו פחות כסף, אך האם זה הדבר החשוב ביותר? כל יצירה הנובעת מרעיון שאין בו תועלת אישית, רעיון בשירות אידיאל לא אנוכי, יש בו זרע מחיי האלמוות. מי שמודע לחוק הזה, בידו להשיג את האוצרות האמיתיים, כי מי שהביא נשמה אחת אל האור ושכנע אותה בחשיבותו, עשה מעשה נעלה מכל מעשה אחר.
אם יש לך קול מאוד יפה, האם אתה חושב שהקול הזה ניתן לך רק בשבילך? לא, הוא ניתן לך על מנת שתבצע עבודה למען אחרים. השמים יבקשו ממך דין וחשבון במוקדם או במאוחר בכל הנוגע למעשיך ולאופן השימוש שלך בכישרונך. אתה תהיה חייב לענות להם: "השתמשתי בקולי כדי להתעשר ולהשיג תהילה, רציתי לבדר את האנשים, לעודד את צורכיהם, את שיגעונותיהם, גרמתי להם לצלול בעולם החושניות, התאוות. ובכן, השמים יאמרו לך: "אם כך, עליך לאבד את קולך!".
כל הזמרים שרכשו מודעות לתפקידם, שהוא לעורר נשמות, חייבים לעבוד באמצעות המחשבה כדי לפתח את מיתרי הקול שלהם. אתן לכם תרגיל בתחום זה: דמיינו שאתם עטופים באור נפלא, קורן, ואתם שרים בפני ההמון הרב בזמן שאלפי אנשים נמצאים לידכם ומקשיבים לכם. מתוך הקול שלכם יוצאות אנרגיות נשגבות, בעלות עוצמה, החודרות ומזעזעות את נשמתו של כל מי שמאזין לכם. לבו נפתח, מוחו מואר והוא מקבל החלטה חשובה: לעבוד מעתה והלאה למען הטוב. נסו לתרגל זאת במשך חודשים אחדים, במשך כמה שנים, עד שיבוא היום ובו קולכם יעורר אך ורק את הטבע הנעלה של האנשים, את טבעם האלוהי.
הקטע ערוך ומתורגם מתוך הספר "יצירה אמנותית ויצירה רוחנית". ספרים נוספים מאת אומרם מיכאל איבנהוב (בוהנביא): "עוצמת המחשבה", "לקראת תרבות השמש", "הטבע האנושי והטבע האלוהי", "האור רוח-חיים", "חוקי הזהב למען חיי היומיום", "תרבות חדשה שמשית ואוניברסלית".
למחשבות יומיות; לקבלת מידע נוסף
נא להמתין לטעינת התגובות
