אפס דולר ללילה: במקום מלון, על הספה של ג'ון
נניח שמתחשק לכם לבקר בפריז אבל אין לכם כסף לבזבז על מלון. אתם נכנסים לאינטרנט ומחפשים מי מהחבר'ה של "קאוץ' סרפינג" גר בפריז. סיכוי לא רע שתוך זמן קצר תישנו על הספה בסלון שלו
עוד באותו הערב פרץ לאתר אחת האוניברסיטאות באיסלנד, הוציא משם רשימת שמות של 1,500 סטודנטים ושלח להם מייל בזו הלשון: "אני מגיע ביום שישי ורוצה לראות את איסלנד האמיתית. האם את/ה מוכנים להראות לי את החיים במדינה שלכם."? כבר למחרת התפוצצה תיבת המייל שלו מתשובות. כעבור שבוע בילה פנטון באיסלנד כפי שלא בילה מחייו, ופגש אנשים שנותרו חבריו הקרובים עד היום.
בשנת 2004 העלה פנטון לרשת את האתר "גלישת ספה", שנכון לכתיבת שורות אלה רשומים בו כמיליון וחצי בני אדם. באתר חברים אנשים מכל העולם, רובם מציעים לאנשים שלא פגשו מימיהם לישון על הספה בסלון שלהם - ובחינם. "לא מדובר כאן על ספות ורהיטים," מסביר מייסד האתר, "האפשרות לישון בחינם בכל מקום בעולם היא לא העניין המרכזי. על ידי פתיחת הבתים שלנו, הלב שלנו, החיים והראש שלנו אנחנו שואפים ליצור עולם טוב יותר. כך חילופי ידע ותרבויות נעשים אפשריים. כשאנחנו פותחים את הבתים שלנו, אנחנו יוצרים קשרים עמוקים ומשמעותיים עם אנשים מתרבויות אחרות. אנשים שחיים מעבר לאוקיינוס ביבשות רחוקות. כוונתנו לשנות לא רק את הדרך שבה אנחנו מטיילים, אלא את הדרך שבה אנחנו מתייחסים לעולם."
על ספה? בסלון? בבית זר? “נשמע כמו טרנד של אירופאים מגניבים,” תגידו. “ישראלים מפונקים בוודאי יעדיפו לשלם על חדר בבית מלון.” מתברר שלא. "הייתי בלונדון," מספר דניאל סגן כהן (24) "ומישהי שם סיפרה
לי על האתר ובהתחלה לא האמנתי לה. היא אמרה לי שדרך האתר מישהו הציע לה לבוא לישון אצלו. אמרתי לה שזה נשמע לי כמו הצעה מגונה, אבל כשרציתי לנסוע לאדינבורו החלטתי לבדוק את הסיפור.
נכנסתי לאתר והתברר לי שכל מה שהיא אמרה אמיתי לגמרי. מילאתי פרטים, הוספתי תמונות והתחלתי לשלוח אימיילים, ובאמת ענו לי. אנשים היו נורא נחמדים. הם ייעצו לי כאילו אנחנו מכירים. מישהו שאל מתי אני מתכנן לבוא, וכשכתבתי לו מתי הרכבת שלי מגיעה, הוא ענה שיבוא לקחת אותי מהתחנה. הוא באמת חיכה לי שם ושאל אם אפשר לעזור לי עם התיק."
אותו
סגן כהן טייל ובילה עם האנשים שאירחו אותו. "ההסברים ונקודות המבט שלהם עוררו בי תיאבון ללמוד על המדינה ועל התרבות שלה," הוא מסביר. סגן כהן לא רק למד, הוא גם השתתף באופן פעיל. יום לאחר שהגיע, שאלו אותו החברים החדשים מאדינבורו אם יהיה מעוניין להצטרף אליהם לחגיגות הפגאניות העתיקות של הקיץ. עד מהרה הוא מצא את עצמו מרקד עם עוד 12 אלף סקוטים, חלקם עירומים לחלוטין.
אינה פפיטצנר (44) שהגיעה מברלין, הדליקה ביד רועדת את נרות החנוכייה והצטרפה בהמהום לשירת "מעוז צור" בבית מארחיה בתל אביב. "אנשים קיבלו אותי בכל כך הרבה חום ואהבה," היא מספרת, "אירחו אותי כאילו אני חברת משפחה קרובה. במשך שעות ישבנו בלילה ודיברנו, ומפני שגדלתי במזרח ברלין הייתה סקרנות גדולה לשמוע על החוויות שלי. דיברנו גם על הימים האפלים של מלחמת העולם השנייה. העובדה שישבנו במטבח, בישראל, זללנו עוגיות ודיברנו, היא כמו נס. האתר איפשר לי ליצור יחסים אמיתיים עם האנשים, שזאת המשמעות האמיתית של שלום וסליחה. אני לא רואה שום דרך אחרת שהייתי מצליחה ליצור יחסים כאלו."
דרך האתר, שאיננו למטרות רווח ומופעל ברובו על ידי מתנדבים, ניתן לפגוש אנשים שונים על בסיס המקום שאליו אתה נוסע ועל פי תחומי עניין שונים (מפוליטיקה, דרך צמחונות ועד נטייה מינית). כל מארח מציין היכן הוא יכול לארח (על ספה, מיטה וכו(' מה מידת הפרטיות שהאורח יזכה לה, כמה שותפים בדירה, האם המקומי יוכל להכיר לך את חיי הלילה בעיר וכו.' השירות והאירוח הם בחינם, אבל באתר ממליצים להביא לבעל הבית איזה "שוקולד פרה" כהוקרה. אחרי הכול, הוא חסך לך הרבה יותר.
אחת הקבוצות המסקרנות היא קבוצת ההורים והילדים, שבה מזמינים הורים זה את משפחתו של זה לביקורים ומעניקים עצות מועילות לטיילים עם ילדים. בטני פומבר (32) מארצות הברית מספרת על חופשה נפלאה שבילו היא, בעלה ובתם בת החמש באיי הבתולה הבריטיים. "טיילנו סביב האי, שחינו עם שקנאים, המארחים שלנו השיטו אותנו בסירה וזללנו אוכל נהדר. הילדה שלנו התחברה לילדיהם של המארחים שלנו והיה ממש כיף."!
רשתות חברתיות באינטרנט הן לא דבר חדש. אבל למרות תחושת הכפר הגלובלי, עדיין מעטים האנשים שפוגשים פנים אל פנים אנשים שאינם מכירים, שלא לדבר על לבקר בבתיהם. לפי מחקר סוציולוגי שהתפרסם בש,Review American Sociological רבע מהאמריקאים הודו שאין להם אף אדם בעולם איתו הם יכולים לשוחח על הדברים החשובים להם ביותר - מספר כפול מזה שנמדד לפני כ-20 שנה. הנתון הזה נמדד בדיוק בשנים שבהן חלה מהפכת התקשורת, שהביאה לנו את המייל והסלולרי, ומשום מה נדמה שכל אפשרויות התקשורת הפנטסטיות האלו רק העצימו את הבדידות והניכור.
האתר שהקים פנטון מציע לאנשים לשבור את הניכור, להכיר ולהתחבר לבני אדם מכל רחבי העולם. ובמיוחד לחוששים: האתר בנוי ממערכת שלמה של המלצות. אנשים מתבקשים להביע את חוות דעתם האמיתית על האורחים והמארחים שלהם, לציין האם פגשו אותם פנים אל פנים, לדרג את רמת החברות ביניהם ולספר חוויות.
עוד מדגיש האתר שזאת לא חובה לארח; אם מישהו או משהו לא נראה לך - אל תכניס אותו הביתה. מטבע הדברים ככל שהאתר גדל, גדל הסיכון. אבל במקביל גדלות האפשרויות להכיר ולפגוש אנשים מעניינים ממקומות מעניינים.
נא להמתין לטעינת התגובות
