לגור איתו, גרסת עשו זאת בעצמכם

בשלב הראשון, פתחתי במבצע אווירי למיגור שאריות הדי.אן.איי של האקסיות, ושכנעתי אותו שהמיטה הכעורה תסבול מחוסר כימיה עם הארון החדש. כך הפכה הרכבת הרהיטים החדשים לאיום ממשי על מערכת היחסים

את
שהר לוינשטיין | 2/2/2010 12:16 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
 עד לפני חודשיים הייתי בתולת איקאה. אין תירוץ ראוי להגיע לנתניה, סברתי, אפילו לא מעצמת הסיבית הדחוסה משטוקהולם. אך די היה במעבר לדירתו של בן הזוג ובהשתלטות עוינת על ארון הבגדים הזעיר כדי להבין שאין מנוס מלרכוש ארון מרווח ואסתטי, שיכיל את כל פיסות הטקסטיל שצברתי ועוד אצבור בירידי המעצבים לדורותיהם.

בצעד ערמומי החלטתי לנצל את ההזדמנות לשיפוץ כולל ולסימון טריטוריה מובהק. בשלב הראשון, פתחתי במבצע אווירי למיגור שאריות הדי.אן.איי של האקסיות, ושכנעתי אותו שהמיטה הכעורה תסבול מחוסר כימיה עם הארון החדש. השלב השני כלל מהלך קרקעי לכיבוש הקירות הסדוקים והרצפה היבשושית - והחלפתם בחזון עיצובי הכולל ריהוט שחור, פרקט לבן וקירות בגוון שמנת קוקטי.
 
שיפוץ
שיפוץ איור: מרים מושינסקי
באופן צפוי, מהרגע בו בותקו בתולי השבדיים, התחלתי לפתח סממנים נרקוטיים ולפקוד את ענקית הרהיטים אחת לשבוע לפחות. בפעם הראשונה נמלטנו בעקבות הצפיפות, הדוחק והידיים הפלוניות שהתחככו בישבני באזור שידות הלילה. בפעם השנייה התלבטנו. בפעם השלישית קנינו. בפעם הרביעית החלפנו ובחמישית הצטיידנו באקססוריז וצפינו בדוגמנית ידועה מחוללת מהומה זוטא במתחם ההחזרות, מה שניחם אותי מעט. אם אושיות אופנה נערצות נופלות ל‭,MDF-‬ מה יגיד אזוב קיר דל תקציב שכמוני.

משתמו הגיהוצים, התפנינו לצבוע את ההיכל. שנים של חינוך הוליוודי לימדו אותי שצביעה משותפת סופה בהשפרצת צבע הדדית, מרדף מברשות שובבי ברחבי הבית ומשגל על המרצפות העטופות בעיתונים. ובכן, בפועל זה נראה מעט אחרת: ויש ראשון גילה שהשמנת שרכשנו מזכירה יותר יוגורט אוכמניות דל שומן. משהו בתוכי אמר לי שכשהצבע יתייבש, הקירות יקבלו את הגוון המבוקש. המשהו הזה שיקר. אחרי שעות של צביעה גילינו לחרדתנו שהחדר כחול!

החזון

העיצובי שלי התנפץ לרסיסים: במקום צימר בפרובאנס, קיבלנו מחלקה כירורגית באיכילוב. מיד הטלתי וטו על המשך השיפוצים, והודעתי לו שמצדי אפשר להמשיך לישון על מזרן באמצע הסלון כמו זוג דילרים מפלורנטין. אך נפלתי על אוזני שיפוצניק ערלות, שכן הוא כבר היה שקוע בהתקנת הפרקט. כשאפסה התקווה לקירות צהבהבים, כמו גם לגיבושון זוגי על הרצפה, עשיתי מה שכל נערה עצמאית ואסרטיבית הייתה עושה במצב דומה: התחלתי לבכות.

כשחזרתי מהעבודה למחרת הופתעתי לגלות שהיבבות השתלמו. הקירות נצבעו מחדש בגוון השמנת הנחשק. עם זאת, הרכבת כל רהיט לוותה באיום ממשי על מערכת היחסים - אולי בשל ההתעקשות שלו לסיים, גם במחיר קדיחות וניסורים בארבע לפנות בוקר. ואולי בגלל ניסיונותי העלובים לעזור, שתמיד הסתכמו ב“לא ככה עושים את זה, תני לי“ ובתהייה אם החיסכון שבהרכבה העצמית יספיק כדי לממן טיפול זוגי.

תוך שני ימי עבודה נטולי שינה וגדושי מריבות מלאכת המחשבת השמימית עמדה במלוא תפארתה, גוררת קריאות התפעלות מכל מבקר. אך רגעי האושר הספורים התחלפו בבעתה אינסופית כשהגיע חיוב האשראי. במהרה התברר כי הביקורים התכופים בנתניה הצליחו להפוך את העו“ש שלי לגרסה האופנתית של ליהמן ברדרס.

לא נותר לי אלא לנגב את המסקרה המרוחה, להיפרד מיריד המעצבים ולהתעורר לעוד יום עבודה סיזיפי במשרד הפרסום. ואז זה קרה. הנהלת המשרד שלחה מייל חגיגי לכל העובדים. "שימו לב‭,“!‬ נכתב בו בכחול על גבי צהוב, "איקאה לקוחה חדשה שלנו ומצ‘פרת את כולכם בהנחה ענקית על כל הרהיטים, יומיים לפני הסייל. תיהנו‭.“!

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

שהר לוינשטיין

צילום:

קופירייטרית, בעלת הטור 'קלפטע' ב'את' וגיימרית בגמילה. יודעת לתפעל שלושה סוגי נשק חם, אבל מעדיפה שלא כי זה הורס את הלק

לכל הכתבות של שהר לוינשטיין

עוד ב''שהר לוינשטיין''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים