מילה של עץ: עץ החיים פותר משברים
בעתות משבר לא כדאי להתנתק רגשית אלא להתעמק בבעיה, ממש להתאהב בה. המטרה היא לאפשר לעל מודע להיכנס לפעולה ולייעץ לנו איך להמשיך לצמוח. הקבלה חוגגת אוף ט"ו בשבט
זה נשמע קצת מוזר, ואיפה בכלל שמענו על דבר כזה? על משה רבנו כתוב: "ותמונת ה' יביט" (במדבר יב, ח). וזה כבר ממש מוזר, כי הרי התורה מצווה "לא תעשה לך פסל כל תמונה" וגם כתוב שפני ה' לא יראו, אפילו לא למשה – אז כיצד הוא יכול לראות תמונה של אלוהים? האדמו"ר הזקן מסביר שהכוונה היא שה' נתן למשה את היכולת לראות את התמונה כפי שהוא עצמו רואה אותה כביכול - לראות את המציאות דרך העיניים של הבורא.
בשלושה פסוקים בתנ"ך מופיעות מילים "בלב איש". שניים מתוכם גם מזכירים את המילה "עצה" במפורש, שמקורה אינו אלא המילה "עץ". העצה הפנימית היא הנביעה המאפשרת להמתיק ולתקן את הדאגות שבלב האיש. הכוונה היא למהלך נפשי המבוסס על כניעה, על הבדלה והמתקה. הוא מוביל את האדם דרך ביטול האגו אל התעלמות מן הבעיה, דבר המאפשר השראה ממקור גבוה, ולבסוף את פתרונה באמצעות שיחה עם הזולת.
את זה אנחנו יכולים ללמוד גם מן הפסוק השלישי: "מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונה ידלנה" (משלי כ, ה). אפשרות אחת היא שהפסוק מדבר על אדם אחד בלבד. לכל אדם יש בתוך עצמו את העצה העמוקה שהוא זקוק לה, אלא שמאוד קשה לדלות אותה מתוך הלב. זו איננה טענה של מה בכך, שכן רבים סבורים שאין להם בכלל עצה ליציאה ממשבר כזה או אחר, והם משליכים את יהבם על סיוע חיצוני בלבד: פסיכולוגים וחברים במקרה הטוב, פסיכיאטרים וכימיקלים במקרה הפחות טוב ושרלטנים מגידי עתידות במקרה הרע ממש.
מצד שני, יש אנשים שיאמרו לזולת שאכן אין לו שום עצה, ולכן הוא צריך להישמע להם כי הם יותר חכמים, יפים או רוחניים ממנו. בשתי הדרכים לא נגיע כנראה לעצה הנכונה, ואנחנו מסתכנים בניצול לרעה של המצוקה האנושית וביצירת
אלא שיש פרשנות נוספת, האומרת שאכן מדובר בשני אנשים, כגון מורה ותלמיד. למורה יש חכמה עמוקה בלבו, "מים עמוקים", אבל לפעמים הוא לא יכול לבטא אותה. אבל אם יש לו תלמיד ממולח – "איש תבונה" – הוא יכול לדלות מתוך המורה את עומק המסתורין והעצות העמוקות שבלבו. אכן, מי שעוסק בלימוד והוראה יכול להעיד שלפעמים אתה עצמך לא מבין את הרעיון לכל עומקו, עד שאתה מסביר אותו לאחר, ובעיקר עד שאתה נתקל בתלמיד ששואל את השאלות הנכונות.
דבר דומה מתרחש בין חברים טובים או בין בני זוג שמבינים האחד את נפש השני, ומסוגלים לשקף אותה באופן כזה שהעצה הפנימית שמסתתרת בתוך הנפש תצוף ותעלה. האפשרות השנייה היא סתם התעלמות ואדישות למצוקת האחר, אבל האפשרות השלישית היא הגרועה ביותר: ניצול המבוכה של הזולת מתוך מטרה לכפות עליו רעיונות משל עצמנו שאולי לא מתאימים לו. זה תקף אפילו אם הדבר נעשה בתום לב, ובוודאי כאשר מישהו מנצל מצבי חולשה של הזולת כדי להשיג שליטה.
כאשר הגזע נפגע יכול אחד הענפים להתעבות, להמשיך את הגזע הפגוע ואף להחליפו. לכן העצים מתאפיינים בהתאמה לסביבתם, תוך שמירה על ייחודיותם בתוכה. עץ שצומח בתור יער גשם עבות יצמיח את רוב ענפיו גבוה ככל האפשר, מעל לצל של האחרים. אך עץ השיטה, למשל, יצמיח את ענפיו בפרישה רחבה ככל הניתן, כדי ליצור צל לשורשיו (ואגב כך הוא יעניק מקום מחסה במדבר גם לחיות ולבני-אדם).
עץ החיים מלמד אותנו גם שבאתגרים מורכבים, הדורשים עצה עמוקה, אין לנקוט בדרך של ניתוק רגשי לצורך חישוב קר של המצב, אלא להיפך – להתעמק ולהפנים את הבעיה ככל האפשר, ממש "להתאהב" בה. ההתעמקות יכולה להתרחש מתוך התבודדות, והיא יכולה להיות בשיחת נפש. המטרה איננה לשקוע בצרותינו, חלילה, אלא לאפשר לעל מודע להיכנס לפעולה ולייעץ לנו באופן חדש לגמרי כיצד להתקדם מכאן הלאה, כיצד להמשיך לצמוח.
דוגמה מעניינת להתעמקות המעוררת השראה ומביאה לפיתרון בעיות סבוכות נמצא אצל אינשטיין, שתיאר כיצד "הבעיה של הזמן תמיד היתה איתו", והתוודה כך: "ממש בהתחלה, כשתורת היחסות הפרטית החלה לנבוט בתוכי, חוויתי כל מיני סוגים של עימותים נרגשים. בצעירותי, נהגתי להתהלך במשך שבועות במצב של בלבול, כמי שבעת ההיא טרם התגבר על שלב התדהמה במפגש הראשון שלו עם שאלות כאלו".
זוהי התעמקות שגורמת לנו לראות את המציאות כפי שאלוהים רואה אותה, ולא כפי שאנחנו רואים אותה, ומשם לשאוב השראה מחודשת. זה, למעשה, הצד השני של הסחת הדעת מן הבעיה, שאיננה התעלמות בוטה ממנה והדחקתה לאיזושהי מגירה בתת מודע. הסחת הדעת משמעותה הרמת והגבהת הדעת עצמה למקום אחר, שממנו תוכל להתבונן על המציאות בעיניים אחרות ולקבל תובנות מעמיקות יותר.
מבוסס על דברי הרב יצחק גינזבורג. לאתר גל עיני
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם