ראשי » סגנון » תיירות » מדריכי יעדים » יפן

קודם כל תתפשטו: פסטיבל האיש העירום ביפן

בכל שנה, בשיא החורף, מתקיים ברחבי יפן פסטיבל האיש העירום. מים קרים, הרבה סאקה וגברים עטויים חיתולי בד מינימליים הם רק חלק מהדברים שאמורים להביא מזל לחוגגים את השנה החדשה ביפן

"סמוי דנה", אומרת לי קשישה יפנית בגודל של מחזיק מפתחות. "באמת קר", אני עונה לה ומביט בתור. גברים, נשים וילדים ממתינים בסבלנות להירשם לטבילה במי הים הקפואים. שיא החורף מכה ביפן וגם אצלנו בעיר מיאזאקי מתקיים פסטיבל האיש העירום: טקס היטהרות עתיק שמשלב מסורת דתית, מים קרים, הרבה סאקה ובעיקר גברים לבושים בחיתול מינימלי. החורף במיאזאקי שבדרום נחשב חם יחסית לשאר המדינה, אבל גם כאן ביום בהיר באמצע ינואר מגיעות הטמפרטורות בקושי לשמונה מעלות.

התור מתקדם, ומי שנרשם מקבל סרט בד לקשירה על הראש, חיתול כותנה לבן שנקרא "פונדושי" והבטחה להרבה סאקה חם. לאכזבתם של חלק מהנוכחים הנשים מקבלות חלוק לבן במקום חיתול. כומר השינטו שנמצא מאחורי הדוכן מזכיר לנו בחיוך שמדובר באירוע משפחתי ולא בהפקת סרט למבוגרים בלבד. אני מתלווה לג'יימס וקאמרון, שני גאייג'ינים - כך נקראים הזרים ביפן - שגרים באזור. ג'יימס הוא מארצות הברית וקאמרון מסקוטלנד.

אחרי שהשתתף בפסטיבל בשנה שעברה הצליח קאמרון לשכנע את ג'יימס להשתתף - כשהוא נעזר בהבטחות להרבה אלכוהול ובהצנעת סכנת ההיפותרמיה. אנחנו ניגשים לדוכן והשניים נרשמים. "מה איתך?", שואל הכומר החביב. אני דוחה את ההזמנה בנימוס. לא נראה לי שזה הזמן להסביר שחורף שלם בגזרה המזרחית בלבנון בלי מקלחות חמות יכול לגרום לטראומה בכל מה שקשור למים קרים. "תוכל לזכות בשנה מלאה במזל טוב", מפציר הכומר, ואני מבין למה היפנים מוצלחים כל כך במכירת מכוניות. אני מצליח למלמל איזו התנצלות וקד חצי קידה ונחלץ לאחור, להתמקם בנקודת תצפית על האירוע.

המסורת התחילה בשנת 767 לספירה, בזמן שמגפה קשה הכתה ביפן. הקיסר שוטוקו ביקש מנתיניו לבצע טקסי היטהרות בשנה החדשה, כדי לגרש את המזל הרע ולנצח את המחלה הקטלנית. הנתינים נענו לבקשתו, ומה שהתחיל בתור ניסיון היטהרות, הפך במהרה לטקס רצחני. בשנותיו הראשונות של הפסטיבל היו נוהגים המקומיים לחטוף אדם זר שנקלע למקום ולהריץ אותו ברחובות העיר כשהוא עירום. ואם זה לא מספיק, במהלך המרוץ היו מנחיתים המקומיים מהלומות על גופו של המסכן, עד שהיה נופח את נשמתו. אבל מאז זרמו הרבה מים קרים בים והטקס הרצחני הפך במקרה הגרוע לאטרקציה תיירותית לא מזיקה.

בינתיים במיאזאקי יוצאים המשתתפים מהמלתחות המאולתרות אל האוויר הקר. הקהל מריע לאמיצים שניצבים בראש התהלוכה. חלק מהצועדים קופצים מרגל אל רגל תוך שילוב ידיים על החזה, וגם מרחוק ניתן להבחין בעור הברווז שלהם. אחרי תדרוך קצר יוצאת שיירה של כ-150 משתתפים בספק צעידה ספק ריצה קלה אל עבר החוף.

הצועדים קוראים "וואשוי! וואשוי! " והקהל מעודד אותם כשהם חוצים את גשר האבן שמחבר את חוף הים עם האי אאושימה. במרכז האי ניצב המקדש לזכר קיסרה הראשון של יפן, ובשערו מתייצבים המשתתפים מול הכומר. הוא מכריז על הטבילה הראשונה ומעודד את הקבוצה לחמם את הגוף בתנועה חוזרת ונשנית שמזכירה משיכת רשת דייגים. במרכז הקבוצה מתנשא ראשו האדמוני של ג'יימס.

קריאות ה"וואשוי" הולכות ומתגברות. בפאתי הקבוצה יש כמה משתתפים שמסתכלים בחשש בגלי הים. הכומר מחליט שהגיע הזמן והמשתתפים פונים לאחור, כלפי הים ונעמדים על קו המים במפרצון הסלעי. כמה צעירים חדורי מוטיבציה מדלגים אל תוך המים הקפואים כשהם צורחים ומצחקקים, ושאר המשתתפים מקבלים אומץ וגולשים אל תוך מי המפרץ. נסו לדמיין חבורת גברים עירומים מדדים לתוך המים בצעדי

ברווז כשפניהם מעוותים מכאב - מחזה די סוריאליסטי.

בתוך כל ההמולה צועד ילד כבן 11 אל תוך הים בדממה, ועיניו עצומות. מסביב מתחילים הטובלים להבחין בו, וכאילו הפיץ אדווה של שלווה מתפשט סביבו מעגל של שקט. הגברים טובלים את גופם עד לצוואר, מצמידים את כפות ידיהם ונושאים תפילה לשנה החדשה. דקות ארוכות עוברות עד שהכומר נזכר שאין למקדש ביטוח בריאות מקיף והוא מודיע על סיום הטבילה הראשונה. בניגוד לאטיות שאפיינה את הכניסה למי האוקיאנוס יוצאים המתרחצים במהירות אל החוף רועדים וחבולים. הכומר מאיץ ב-150 הטובלים להסתדר במהירות, הוא לא מתכוון לתת להם זמן לשקול את המשך ההשתתפות באירוע המענג.

"קדימה למקדש!", הוא קורא והשיירה מטפסת במדרגות ונכנסת לרחבת המקדש המקושטת. צלמי הטלוויזיה מתמקמים מסביב לכומר שאוחז בענף במבוק עטור בעלים ירוקים. בתווך, בין הכומר ובין הקבוצה הרטובה, ניצב סיר ענק שממנו עולים אדים מאיימים. הכומר מברך את המשתתפים במזל טוב לשנה החדשה ומסביר שהשנה נוסף אלמנט חדש לתהליך ההיטהרות: מים רותחים. הכומר שופך לתוך הסיר המבעבע כד מלח - שנחשב לחומר מטהר בדת השינטו - ולפני שמישהו מספיק לצעוק "אמא! ", הוא טובל את ענפי הבמבוק במים הרותחים ומניף אותם החוצה במהירות. קריאות ההפתעה והצחקוקים נרגעים בהדרגה כשהכומר מניח את ענפי הבמבוק ופוצח בברכה קצרה ואחרונה.

התהלוכה יוצאת מהמקדש באותה הליכה מהירה ועוזבת את האי דרך אותו הגשר. החבורה עוצרת לטבילה נוספת והפעם נראה שהכניסה למים קצת פחות טראומטית. עדיין, הכמרים החרוצים לא סיימו את משחקי ההתעללות המסורתיים, ולמתרחצים ממתינה משוכה אחרונה לפני שיוכלו לזכות בשנה שכולה מזל טוב. שורה ארוכה של דליים מלאים במים וקוביות קרח מוצבת לאורך השביל שמוביל לרחוב הראשי.

לקול עידוד הקהל מתייצבים אחרוני השורדים מול הדליים ואחרי כמה קריאות "וואשוי" ו"יוש", שופכים את התכולה המקפיאה על ראשם. עכשיו יכולה להתחיל החגיגה האמיתית. נשים לבושות בבגדי חג יוצאות מאחת המסעדות עם מגשים שעליהם מסודרות כוסיות סאקה חם. רוב הטובלים מנצלים את ההפוגה לברוח לחדרי ההלבשה, בזמן שקבוצה אחת פוצחת בחלק האחרון והלא פחות חשוב של הפסטיבל: הגברים, חמושים בפטישי עץ גדולים, מסתדרים בשלשות מסביב לפעמוני עץ גדולים, שלתוכם מכניסים הנזירים אורז דביק ומתוק. כל אחד בתורו מניף את הפטיש ומטיח אותו באורז בקצב הולך וגובר עד שהעייפות או הסאקה שממשיך לזרום מהמסעדה גורמים לפטישים להתנגש. מהאורז המתוק יכינו הכמרים מוצ'י, עוגת אורז דביקה שתימכר בסכום נאה למי שירצה שמזלה הטוב של קבוצת הטובלים ידבק גם בו.

הפסטיבל במיאזאקי הוא אירוע ידידותי מאוד ביחס לפסטיבלי העירום האחרים ביפן. במחוז אוקאימה במערב יפן, למשל, מתאספים אלפי צעירים וקשישים עטויי פונדושי ברחובות המושלגים החל משעות הצהריים. לקראת הערב הטמפרטורות צונחות אל מתחת לאפס, אבל הקהל העירום ממשיך לגדול, והמונים נדחקים אל מול שער המקדש של העיר. בחצות, אחרי שעות של שתיית סאקה, מושלכות שתי פיסות עץ משער המקדש הגבוה אל עבר הקהל. הפיסות המכונות "שינגי" אמורות להביא מזל טוב למי שמצליח לגעת בהן או לתפוס אותן. ההמולה שמתפרצת עם נפילת השינגי מאפילה על תיאור הקרבות באיווג'ימה ושנייה רק להמוני הנשים היפניות שמסתערות על חנויות הכלבו ביום שבו מתחילים הסיילים.

אבל הטירוף האמיתי מתרחש במחוז אייצ'י שבמרכז יפן. במהלך פסטיבל האיש העירום שבעיר אינאזאווה מתגודדים יותר מעשרת אלפי יפנים שיכורים לאורך מסלול הריצה של ה"שין אוטוקו", האיש העירום. בנוסף, עשרות צעירים מתחרים בכל שנה על הזכות להיבחר להיות ה"שין אוטוקו" של הפסטיבל, והזוכה המאושר מקבל את ההזדמנות להימעך, להישרט ולהיות בסכנת חיים ממשית. במשך שלושת הימים שלפני הפסטיבל עובר ה"שין אוטוקו" טקסי היטהרות שבמהלכם גם מגולח כל שער גופו. לבסוף, ביום הפסטיבל, אמור הנבחר לרוץ עירום כביום היוולדו משער אחד של המקדש לשער אחר במסלול סיבובי, דרך הרחוב הראשי של העיר הקפואה. לאלפי הגברים היפנים העירומים שמחכים מול שער המקדש יש תוכנית אחת: נגיעה באיש הקדוש מבטיחה שנה מבורכת ונטולת מזל רע. כבר בשעות אחר הצהריים מגיעות קבוצות השיכורים אל שערי המקדש. אנשי עסקים, תלמידי אוניברסיטה וחברי יאקוזה מקועקעים ממשיכים לשתות לשוכרה והרוחות מתלהטות עם הניסיון לתפוס מקום אסטרטגי לאורך המסלול.

עם רדת החשכה יוצא ה"שין אוטוקו" מהמקדש מוקף בחגורת מאבטחים. במקביל עוקבות מצלמות הטלוויזיה אחר המתרחש וחושפות רק לעתים את ה"שין אוטוקו" מבליח מבין ההמונים כשהוא שרוט ומדמם. רק בעזרת המאבטחים נשאר הנבחר בחיים, ואחרי השעות שבהן חצה את המסלול בן כמה מאות המטרים הוא מצליח להתחמק אל תוך המקדש. השתייה והחגיגה נמשכות בחוץ, בזמן שצוותי העזרה הראשונה מטפלים בנפגעים הרבים.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...