הצללים של טוקיו: הימורים, פורנו ודוכני הישראלים בבירה היפנית
כשהלילה יורד על טוקיו יוצאים הגברים אל רובע שינג'וקו. מועדוני הימורים ומכונות אוטומטיות לפורנו משמשים להם מפלט מדרישות החברה המחמירות. ואולי גם הבאסטה של הישראלים שבפינה
באזורים היותר ידועים לשמצה של העיר כמו סמטאות קבוקי צ'ו (Kabuki-Cho) שבשינג'וקו, נחבאות בצידי מועדוני הלילה מכונות מכירה המיועדים בעיקר לגברים. אלו כוללים קונדומים, חומר פורנוגרפי בכתב ובוידאו ואפילו תחתונים משומשים של סטודנטיות.
כמעט בכל פינת רחוב בשינג'וקו, ולמעשה במרבית הערים ביפן, ניתן לראות את ה"נציגות הישראלית" הלא כל כך נחמדה – צעירים לאחר שירות צבאי, העומדים ליד בסטות מאולתרות, ומוכרים ליפנים מותגי יוקרה מזויפים, הכל בהנהלת בוסים ישראלים ובחסות היאקוזה, המאפיה היפנית. לעיתים קרובות נאלצים אנשי שגרירות ישראל לבקר צעירים במעצר לאחר שהמשטרה מחליטה לפשוט על אזורים מסוימים בעיר.
גלית ועזרא מכרו ברחובות טוקיו לפני כ 12 שנה. "הסתובבנו עם ואן ומכרנו תכשיטים, הולוגרמות ופוסטרים נוצצים (פיקה-פיקה) בעיקר ליפנים שיכורים. בחודשיים וחצי חסכנו כמעט 25,000 דולר, שהיו הבסיס לבית שלנו במושב בית עזרא", הם מספרים.
טל לוין, שחזר באחרונה מטיול ארוך באסיה, עבד מספר חודשים כמוכר בבסטה בטוקיו, מספר על חוויותיו: "שמעתי על האפשרות של עבודה ביפן, וקיבלתי את מספרי הטלפון ההכרחיים עוד בתאילנד. בכל מקום שעמדנו שילמנו דמי חסות ליאקוזה, אבל זה כסף קטן – 1,000 ין (כעשרה דולר). תמורת הסכום הזה מקבלים אפילו שירות. היום זה כבר לא מה שהיה פעם. הבוסים ממשיכים להבטיח "כסף גדול", אבל בטכלס המצב שונה. 60% מהרווחים הולכים לבוס, שמקבל כסף משמונה או עשר בסטות. לנו נשאר מכסימום 150 דולר ליום".
בשעות הערב נוהרים יפנים רבים לבילוי ערב פופולארי באולמות הפצ'ינקו (Pachinko). כל מה שצריך לעשות כאן זה לסובב ידית, השולחת כדורי מתכת קטנים למסלול שאין עליו שליטה. הכדורים מרעישים, ומפעילים אורות וצבעים, המהפנטים את המפעיל. ההימורים ביפן אינם חוקיים, והפרסים הם כדורי מתכת נוספים למשחק. בתום המשחק מקבלים פרסים זניחים כמו סיגריות או בובות. "המקצוענים" לומדים עם הזמן שתמורת הכדורים שנאספו ניתן לקבל קופון, ואותו ניתן להמיר לכסף מקופה "סודית", המצויה לרוב בליבה של סימטה
בסוף המאה ה-20 היו ביפן קרוב ל-20,000 מועדוני פצ'ינקו, ובהם מעל ארבעה מיליון מכונות משחק. 27 מיליון יפנים מבקרים בקביעות במועדוני הפצ'ינקו, ומוציאים על הבילוי, בממוצע, כ-5,000 דולר בשנה. יש הרואים בתופעת הפצ'ינקו מין בריחה של המבוגרים מהעולם המחמיר והדורשני כל כך של החברה היפנית. צעירי העיר, אגב, מתקשים עוד יותר להתמודד עם הציפיות. בימי ראשון מגיעים עשרות צעירים מחופשים אל פארק יויוגי (Yoyogi), ומפגינים בכך את סלידתם מהחברה היפנית השמרנית.
גינזה (Ginza), רובע העסקים המפורסם של טוקיו,הוא המקום הטוב ביותר לחוש את הקצב המזורז של תרבות הצריכה היפנית. אנשי עסקים לבושים חליפות נוהרים אל בנייני המשרדים הגבוהים, נשים לבושות במיטב האופנה צועדות אל מרכזי הקניות. בקרב משפחות רבות נהוג, שהגבר עובד (בדרך כלל ברוב שעות היום וברוב ימות השנה), והאישה היא המטפלת במשכורת הנכנסת, מנהלת את משק הבית, ומותירה לבעלה "דמי כיס". רוב מקומות העבודה מעדיפים, אם כן, גברים נשואים, היכולים להקדיש את זמנם לעבודה, ולא להיות מוטרדים בבעיות ניהול הבית והתקציב.
מחזות מסוימים מתרבותה של יפן נעלמו כמעט לחלוטין מרחובותיה של טוקיו. המקום היחידי בעיר בו ניתן לפגוש בגיישות הוא ברובע הבילויים המסורתי קגורה זאקה (Kagura-zaka), בפסטיבלים, או באירועים מיוחדים. גינזה הוא המקום אליו הגיעו כל החידושים וההמצאות של יפן. עם זאת כאן ניתן לראות את תיאטרון הקבוקי של העיר. ההצגות הפופולאריות מתבצעות בדרך כלל פעמיים ביום.
בניין סוני בן שמונה הקומות, הכולל מבחר אדיר של מוצרי החברה, הוא אחד ממוקדי המשיכה העיקריים בגינזה. האטרקציה ה"חמה" כיום הוא רובוט-כלב. רוב תושבי טוקיו חיים בדירות קטנות וקומפקטיות, שבדרך כלל אין בהם מקום לחיית מחמד. מחירו של הרובוט-כלב הוא 19,250 ין, כ-190 דולר(כולל בטריות ומטען). הכלב ייתן לכם יד, יכשכש בזנב לפי פקודה וינבח רק כשתרצו. ומה שבטוח – אין צורך לחשוש מקקי ופיפי על מחצלת הטטאמי.
הכותב הוא מדריך בחברת אקו טיולי שטח
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם