שיקגו בלוז: סיור עירוני עם הרבה קצב
סצנת מוזיקה עשירה, פאר ארכיטקטוני, קבוצת כדורסל מפוארת (בדימוס) ודמויות מיתולוגיות שמסעירות את הדמיון - שיקגו היא מהערים הבודדות בעולם שכל אחד יכול להתחבר אליה
שיקגו הייתה התחנה האחרונה בנתיב הבלוז, שהחל בדלתא של המיסיסיפי, בניו אורלינס, והעפיל במעלה הנהר דרך ממפיס וסנט לואיס עד לחוף אגם מישיגן. המנגינה נעה מדרום לצפון יחד עם מיליוני השחורים, שנטשו את שדות הכותנה והמטעים בדרכם לצפון התעשייתי. לאורך נתיב זה השתנה אופיו של הבלוז מצליל עממי אקוסטי לצליל עירוני חשמלי, המאפיין את הבלוז של שיקגו.
הבלוז מספר סיפורי יומיום. הלחנים שלו שורשיים, והם היו אבני היסוד לסגנונות מוכרים יותר כרוקנרול וג'ז. מקורו בניסיון האנושי של העבדים וצאצאיהם, אך הוא אינו ייחודי להם. "אם יש לכם אוזן רגישה, תוכלו לשמוע אותו אצל המלחינים הקלאסיים הגדולים - אצל באך ובצלילי הבס של מוצרט", כתב מייקל ארלוויין, עורך הספר "הבלוז", שיצא בסדרת All Music Guide.
בתחילת המאה ה-20 ניגנו יוצרי הבלוז ושרו בקרנות רחוב. אט אט התחברו הגיטרות למגברים, מן הרחוב עברו נגניו למועדונים ובהמשך יצאו תקליטים, שנרכשו כמעט באורח בלעדי בידי אפרו- אמריקאים. אלביס אימץ את מקצביו אך זמריו ונגניו נאלצו להרחיק עד לונדון כדי לזכות בהכרה. מאדי ווטרס נחת באי הבריטי ב-1958 ושם החל הקאמבק שלו ושל עמיתיו בזכות נגני בלוז בריטים, בראשותם של ג'ון מאייל ואלכס קורנר. הללו גידלו בשנות השישים דור של להקות כרולינג סטונס (שמקור שמה בשיר של ווטרס) והבלוזברייקרס ואלילים כאריק קלפטון, ג'ימי פייג' ופיטר גרין.
סצנת הבלוז הנוכחית של שיקגו ממוקמת באזור המתויר שממערב לשדרות מישיגן. המתחם משתרע מצפון לנהר שיקגו הזורם אל אגם מישיגן. עוד אזור של מועדונים נמצא ב"לופ" (הלולאה) המפורסמת של העיר. מועדונים אותנטיים יותר מצויים באזורי המגורים של הנגנים המקומיים. קל להתמצא בשיקגו, שנבנתה לחופו המערבי של האגם, בקצהו הדרומי. המיקום שלה גורם ללחות גבוהה בקיץ ולרוחות הנושבות בעוז בחורף, עד כי שיקגו מכונה גם "עיר הרוחות". במקביל לאגם פרושים ארבעה פארקים והשדרה המרכזית של העיר, היא "לייק-שור דרייב" (דרך חוף האגם).
מרכזי המסחר, הפיננסים והתרבות מתרכזים ב"לופ". האזור הזה, הדאון טאון, מכיל את מרבית גורדי השחקים ואת פארק גרנט, ומקור שמו בכביש לולאה שהקיף 40 בלוקים של מבנים. ה"לופ" של היום משמשת את הרכבת המסיעה נוסעים על מסילות שהורמו מעל הכביש. סביבה מצויים שלושה מתחמים נוספים: הצפוני, שהוא אזור מגורים בעיקרו, שוכן לגדת האגם וכולל את פארק לינקולן ומספר גדול של גלריות אמנות; הדרומי, גם הוא לגדת האגם ובו שני פארקים: וושינגטון וג'קסון, שם נערכים המצעדים הגדולים; והמערבי עם פארק גארדפילד ושכונות מגורים. המתחמים הללו מפוצלים בחלוקת משנה.
בתחילת החודש, ב-4 במארס, ציינה שיקגו את יום הולדתה ה-173. תחילתה ב-1833 כתחנת מסחר שהתנחלה על אדמות אינדיאנים לצד שפך הנהר. בחלוף ארבע שנים היא הוכרזה כעיר. גורדי השחקים הראשונים שלה, ולמעשה של העולם כולו, נבנו כבר במאה ה-19, לאחר ששריפה כילתה ב-1871 את מבני העץ. הבניינים החדשים זכו לחידוש בדמות שלד פלדה, שלו נוספו רכיבים מברזל ומזכוכית. עד לשלהי המאה ה-20 נחשבה העיר לבירת הארכיטקטורה העולמית ומדריכי הטיולים ממליצים לגלותה באמצעות שיט על האגם ובנהר שיקגו.
במוקד סיור רגלי בעיר עומד "המייל המופלא" (Magnificent Mile) - שדרה בת קילומטר וחצי, בחלק הצפוני של שדרות מישיגן, שתחילתן בנהר והן נמתחות צפונה במקביל לאגם. זאת "השדרה החמישית" של העיר והיא מארחת את חנויות היוקרה וחלק מגורדי השחקים המפורסמים. כאן מתברר ששמות כ"מייסיס", "בלומינגדיילס" ו"סאקס פיפת אווניו" אינם בלעדיים לניו יורק. תצפית על העיר ממרום מאה קומותיו של מגדל ג'ון
בחזרה לשדרה המופלאה: במרחק שני בלוקים דרומה, בפינת שדרות פירסון ממוקם "ווטר טאואר פלייס", מגדל שבבסיסו חנויות כלבו. מולו ניצב מבנה בסגנון גותי, נמוך משכניו. זהו מגדל המים הישן המזכיר טירה. הוא נבנה מאבן ולכן שרד את השריפה הגדולה. אם תמשיכו לצעוד למרחק בלוק נוסף בשדרות פירסון, לכיוון האגם, תפגשו בגדה הדרומית של השדרה את המוזיאון לאמנות עכשווית.
הנקודות המרתקות הנוספות לאורך קטע השדרה הזה, אם מתמקדים בארכיטקטורה, הן בדרומו, סמוך לנהר. במפגש שדרות מישיגן ואילינוי ממוקם בניין מקגרו-היל, סמל לבנייה בסגנון ארט-דקו המאופיין בשילוב של סגנון מודרני בעל קווים ישרים ועיטורים קלאסיים. על שפת הנהר ימשוך את תשומת הלב בניין ה"שיקגו-טריביון". המבנה עצום הממדים נבנה ב-1922 בעידן שהעיתונות המודפסת שלטה ברמה. מאז הוא והיא ירדו מגדולתם.
קשה לא להבחין במזח החודר אל תוך האגם ממזרח לשפך הנהר. Navy Pier (מזח הצי) נחנך אמנם ב-1916 אך לקראת סוף המאה ה-20 הוא שינה את יעדו והפך לאטרקציה תיירותית. כאן תמצאו את הגלגל הענק, את מוזיאון הילדים, שפע מסעדות, נקודת מוצא להפלגות, קולנוע IMAX, את הגן הבוטני, זירת מופעים ואולם "הפסטיבל הול", וגם את התאטרון השייקספירי.
הגשר החוצה את הנהר הוא עמדה נודעת למצטלמים למען ההיסטוריה הפרטית. צעידה דרומה לאורך השדרה מובילה לפארק גרנט, שבחלקו הצפוני שוכן "פארק המילניום". בעבר היה זה אזור של מסילות ברזל, אך לקראת שנת 2000 הגיח בעיצוב חדש והיה לאתר תיירות ובילויים. ההשקעה הכספית העצומה הניבה מונומנטים אחדים כ"מזרקת קראון", המשמשת גם כמסך וידאו; "פסל קאפור", שמשקלו 110 טון, הנושא את שם יוצרו וצורתו דמעה שעל פניה המתכתיים נשקפים גורדי השחקים; ו"מילניום מונומנט", עם 40 עמודי האבן בכיכר ריגלי (ע"ש יצרני המסטיק). מדרום לפארק המילניום, על השדרה, ממוקם המבנה המרשים Institute Art המצהיר כי הוא אוצר את אחד מאוספי האמנות הגדולים בתבל.
זהו האתר שמארח את פסטיבל הבלוז של שיקגו, המתקיים באמצע יוני (11-13.6). מי שיזדמן לעיר במועד אחר יוכל ליהנות מן הצליל המכשף באחד מעשרות המועדונים המציעים הופעות חיות. פופולרי בקרב אורחיה האמריקאים של העיר הוא Blues House of, שיש לו אחים בערים אחרות. ותיק ממנו הוא B.L.U.E.S. המועדון , הממוקם בצפון הרחוק (N. Halsted St), מפורסם אצל המקומיים ומארח יוצרים בני העיר.
פוקדי מועדונים ותיקים מעידים שהוא צפוף תמיד. המועדון המצליח של באדי גאיי מבוקש מאוד בקרב תיירים. אותו באדי גאיי נטל חלק, לצד ג'ון מאייל, בפסטיבל הבלוז שהתקיים באורח חד פעמי בנמל חיפה, בשלהי המאה הקודמת. עכשיו, כדי להאזין לאגדת בלוז ברמתו (אם אינכם מסתפקים ברוני פיטרסון) צריך לטוס לשיקגו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם