מדרגות לגן עדן: טיול בסן פרנסיסקו
בסן פרנסיסקו יש למעלה מ-600 מערכות מדרגות המחברות את שכונות העיר זו עם זו. רגע לפני שתצאו לטיול בעיר בת 42 הגבעות, כדאי שתשננו היטב את מדריך ההליכה של אדה בקלינסקי
הגעתי לסן פרנסיסקו כדי לאכול וללכת, שתי פעילויות שהן השילוב האהוב של פעולות תוך כדי טיול. וכאשר אני עושה מספיק מהפעילות השנייה, אני יכול להרשות לעצמי לעשות יותר מהפעילות הראשונה. אבל זו לא הסיבה היחידה. אני הולך כדי לראות. בוונציה, פריז, ניו יורק וערים נוספות המותאמות להולכי רגל, השיטה האהובה עליי ללימוד העיר היא לתחוב מפה (או בימינו, אייפון) לכיס, לשוטט ללא מטרה, ולהשתמש אחר כך במפה כדי למצוא את הדרך חזרה לבסיס היציאה. אבל כל זאת רק לאחר שמיציתי את הסקרנות שלי (וגם גמרתי באותה הזדמנות את הרגליים).
אני לא חושב שיש עיר מתאימה יותר להליכה מסן פרנסיסקו. 42 הגבעות שעליהן בנויה העיר יכולות להרוס את מערכת ההילוכים במכונית, ורק אנשים בכושר מעולה יכולים להתמודד איתן בריצה, או - אלוהים ישמור - ברכיבה על אופניים. ברור שאפשר לקפוץ לתוך מונית או חשמלית ולחלוף על פני השכונות במהירות, אבל שום דבר לא מביא אותך לקשר קרוב יותר למראות ולמרקמים המשתנים ללא הרף של העיר, מאשר זוג הרגליים שלך. כאן אני לא זקוק להרבה עזרה בחלק הקולינרי של המשימה. יש לי המקורות שלי ואני עובד מולם בכל מסע. אבל לחלק של ההליכה החלטתי להתביית על מומחית אחת יחידה: מחברת המדריכים אדה בקלינסקי, שכיום, בגיל 87, היא מלכת הולכי הרגל בעיר. ההתמחות שלה היא מסלולי טיול רגליים שמשלבים את אחת או כמה מכ-600 מערכות המדרגות בעיר.
ב-24 השנים שחלפו מאז שכתבה לראשונה את "טיולי מדרגות בסן פרנסיסקו", הפכה בקלינסקי למין אוונגליסטית של מדרגות. אם תשאלו אותה מהן התכונות שמגדירות את העיר שהיא אוהבת היא כמובן תדבר על האור, הארכיטקטורה, הגבעות, השכנים והשכונות. אולם אלו מערכות המדרגות שמספקות את הרקמה המחברת, העוברת פחות או יותר דרך הכל. מערכות המדרגות מחברות יחד את הרחובות שעוקבים אחרי קווי המתאר של הגבעות, הן מאפשרות לתושבים להגיע לתחבורה ציבורית או סתם להסתובב בנחת בלי חשש ממכוניות, והן גם משמשות כמקומות מפגש - קבועים או מאולתרים.
"מערכות מדרגות מחברות בין שכונות", היא כותבת בהקדמה לספרה, "כבישים מהירים מפרידים ביניהן.". לפני שאני מטפס ל-Grand View Park בקלינסקי מלווה אותי לאחת ממערכות המדרגות הכי מפורסמות בעיר, המדרגות עם הפסיפסים ברחוב מורגה, המופיעות על עטיפת ספרה, שייצא בנובמבר האחרון במהדורה שביעית. הליכה במעלה מדרגות המוזאיקה זו מדיטציה טהורה. נדמה שגלים של דגים, פרחים, סנאים ונחשים נעים סביבך בעודך מטפס, עד שאתה מגיע למעלה ומוצא את עצמך מוקף גרמי שמים - שמש, ירח וכוכבים. המסלול המומלץ של בקלינסקי עולה ישירות ל-Grand View Park. אולם, בגלל קוצר זמן, במקום לעשות איתה את המסלול האטי, אני מותיר אותה מאחור עם הצלם, שיצלם כמה פורטרטים שלה, ועולה ליהנות מנוף של 360 מעלות.
כאשר אני פוגש אותה שוב בדרכי למטה, בקלינסקי, עובדת סוציאלית לשעבר, עושה את מה שהיא מצטיינת בו: מדובבת שכנים, ובכלל זה אישה שעושה סיבוב שמיני על מדרגות המוזאיקה. בקלינסקי לבבית ואדיבה ("את מתגוררת בשכונה הזו?"), אבל מאוחר יותר מתוודה
היא נזכרת שפעם, בגלל הפופולריות הרבה של ספרה, פנה אליה מנהל מועדון ריצה מקומי. "הוא אמר, "אנו רצים במעלה מדרגות", היא מספרת, ושאל אותי אילו מערכות מדרגות בעיר הכי מתאימות למטרה זו. היא סירבה לענות. "ממש נחרדתי", היא אומרת. כאשר אני מבקש מבקלינסקי שתמליץ על מסלולי הליכה נוספים בעיר היא מיד מציינת את San Francisco City Guides, תוכנית של הספרייה הציבורית, שבמסגרתה מרצים מדריכים מתנדבים כ-60 טיולים רגליים בשכונות מדי שבוע ויותר מעשרה טיולים כאלה בשבתות (בקלינסקי עצמה החלה את פרויקט המדרגות שלה כאשר הצטרפה לתוכנית הזו). המגוון שהתוכנית מציעה הוא מדהים והיה קשה לבחור. בסופו של דבר, לא יכולתי לסרב לביקור בצ'יינטאון.
ליף איסקסן, מהנדס בגמלאות, הוביל סיור שאליו הצטרפתי בשבת. היינו קבוצה של כעשרה מטיילים ופסענו במורד הסמטאות, לתוך בית תפילה, חנות עוגיות מזל ושוק. בדרך, הוא גם העביר לנו קורס מזורז על הכתב הסיני (כמעט את הכל כבר שכחתי, אבל באותם רגעים זה היה מהנה מאוד). התשוקה של איסקסן לשכונה הזאת מידבקת. הוא מנפץ מיתוסים מטבעו, אך גם נהנה לספר מהו מקור המיתוס. אגדה כזאת שהוא שמח לנתץ מספרת שהמסעדות הסיניות בעיר מגישות "כלבים, חתולים ועכברושים". לדבריו מדובר בשקר שמקורו לפני 200 שנה, כאשר קבוצה של סוחרים אמריקאים התביישו להודות שאין להם מושג ירוק מה מגישים להם.
"הסיפור הזה נדבק", הוא אומר, "ובכל פעם שיש גל של גזענות נגד הסינים בסן פרנסיסקו, אנשים מעלים אותו שוב. בקיצור, אל תאמינו. תאכלו ותיהנו". איסקסן מבטיח לספר לנו על שלוש צ'יינטאונס: זו שחיה ופורחת ("כיום יש כאן הרבה יותר סינים מתיירים"); צ'יינטאון העתיקה, ששרידים ממנה אפשר לראות בסמטאות הישנות; ולבסוף, מה שהוא מכנה "דיסנילנד צ'יינטאון", שנבנתה לאחר רעידת האדמה של 1906 בעיצוב סטריאוטיפי מכוון, וזאת במטרה למשוך תיירים.
אם מישהו מבקר בצ'יינטאון מהסוג האחרון, וזה נראה לו דומה למה שראה בסין עצמה, יש לכך סיבה. לדברי איסקסן, לאחר שהנשיא ריצ'רד ניקסון כונן יחסים דיפלומטיים עם סין, "הבינו הסינים שהעולם למד להכיר את סין דרך סן פרנסיסקו. בלי לבזבז זמן, הסינים שלחו הנה משלחות כדי ללמוד איך צ'יינטאון צריכה להיראות". איסקסן הוא מעיין של ידע, והטיול עמו, שנמשך שעה וחצי, פשוט מרתק.
בקלינסקי מתכננת את הטיולים שלה בקפידה, נותנת לאינסטינקטים וליכולת שלה לגלות תגליות באקראי, להראות לה את הדרך, עד שהיא מוצאת את מה שהיא מכנה הקצב הנכון של ההליכה. היא ממש מומחית להליכה ונדמה שהיא חושבת שהתפקיד שלה הוא לגלות מה כל מסלול ספציפי רוצה להיות. "כאשר אני הולכת במסלול חדש, יש לי לעתים כאב באחת הכתפיים", היא מספרת. "והכאב הזה מלווה אותי עד הרגע שאני מוצאת את המסלול הנכון. באותו רגע הכאב נעלם. זו כתף נפלאה".
כאשר אנו הולכים אחריה במסלול של ברנל הייטס איסט, אני מבין בדיוק למה היא מתכוונת כשהיא מדברת על מציאת המסלול הנכון. קודם כל, יש מערכות מדרגות שמובילות לפינות חבויות שבחיים לא הייתי מגיע אליהן אחרת. מעבר לזה, בכל האוסף של פיתולים, עליות ומורדות יש איזו תחושה של גאות ושפל. וכמובן שאנו הולכים לצפות בנופים עוצרי הנשימה. כמו, למשל, המראה של מרכז העיר הנשקף מ-Peralta Point. בעוד אנו נהנים מהנוף, בקלינסקי מתחקרת תושב שבונה משהו מחוץ לביתו. האם הוא בונה מרתף? (לא, רק מחליף את הקיר בגינה). והתפוחים על העץ שם כבר בשלים? (לא, עדיין לא).
וכאשר הוא מגלה מי מדברת איתו, הוא מחייך ופניו קורנות. "עוברים כאן הרבה אנשים שאוהבים את הספר שלך", הוא אומר. "רק ביום ראשון האחרון עברו פה שלושה". כדי להגיע לתחילת המסלול ממרכז העיר, שכרנו רכב. וברגע שאנו חוזרים למכונית ומתחילים שוב לנהוג, ההילוכים נשחקים והמעצורים חורקים בעת שאנו מנסים לנווט את דרכנו בפיתולים המובילים אותנו מהגבעה למטה. חבל שזמננו כה קצר. אלמלא כן, אני בטוח שבקלינסקי הייתה שמחה שנצעד בנחת דרך שכונת ואן נס, השטוחה יחסית. נכון, זה עשוי לקחת יום שלם, אך מי יודע מה נראה בדרך?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם