האלמנט החמישי: שיחות מהרפואה הסינית, פרק 11
ההודים הבחינו בשלושה טיפוסי אישיות, היוונים בארבעה והסינים בחמישה. מה זה אומר להיות טיפוס אדמה עם קצת מתכת והרבה מים?
כשאבא שלי למד רפואה, לפני 60 שנה, הייתה עדיין מקובלת ברפואה הקונבנציונלית שיטה שהיתה נהוגה עוד במצרים הקדומה, במסופוטמיה וביוון העתיקה, להגדרת ארבעה טיפוסים על פי ארבעה חומרי יסוד בגוף (הומורים), או ארבעה סוגי אישיות: המלנכולי, בעל המרה השחורה, שהיסוד שלו אדמה, האיבר שדומיננטי אצלו הוא הטחול ועונתו הסתיו; הכולרי,בעל המרה הצהובה, שהיסוד שלו אש, העונה שלו הקיץ והאיבר שלו כיס המרה; הפלגמטי, בעל הליחה, שהיסוד שלו מים, האיבר שלו הוא הריאות ועונתו החורף; והסאנגוויני בעל הדם, ששייך לאוויר, האיבר שלו הכבד ועונתו האביב, אך יש בו גם משאר היסודות. מכאן הקללה המקובלת עד היום למישהו אטי ומסורבל: אתה פלגמט! הרעיון קיים אצל ההודים ברפואה האיורוודית, אצל יונג בניתוח טיפוסי האישיות שלו - וגם אצל הסינים. אבל אצלנו, הסינים, החלוקה היא לחמש. והשיטה נקראת חמשת האלמנטים (五行 Wǔxíng).

אז במה מדובר? כולם יודעים כבר שיש יין ויאנג, כלומר - שמים וארץ, יום ולילה, חם וקר, קיץ וחורף, או אם תרצו- אש ומים. אבל יודע חקלאי פיקח שיש גם אביב וסתיו, כלומר- מן החלוקה הראשונית, הדואלית, הבסיסית, של שני מרכיבי המציאות, עברנו בדרך חלוקה ל-3 (שמיים, אדם, אדמה) ועכשיו אנחנו באפשרות נוספת לראיית המציאות: החלוקה לארבע, על פי ארבע העונות: מים, המייצגים את החורף, מקסימום היין; עץ, המייצג את האביב, שלב הצמיחה, המעבר מן החורף לקיץ; אש המייצגת את הקיץ, כאשר היאנג בשיאו; ומתכת, המייצגת את הסתיו, עונת המעבר מן הקיץ לחורף.
זה דומה למה שקיים כמעט בכל תרבות, אבל אצל הסינים יש גורם מייצג נוסף, הוא האדמה, אשר בה ודרכה מתרחשים כל השינויים ובה החיים מתקיימים. האדמה היא המרכז, על כן לא ניתן להתעלם ממנה והיא האלמנט החמישי. מבחינת העונות היא מייצגת את סוף הקיץ, העונה המתאפיינת בחום ולחות, מה שמכונה במערב "קיץ אינדיאני", או את סופה של כל אחת מארבע העונות.
וכך אנחנו מקבלים שיטה נוחה ויעילה לראיית המציאות, המכונה שיטת חמשת
לכן ניתן לתרגם את המושג לחמש התנועות, חמשת השלבים או המעברים. מדובר בתהליך חי ודינמי, כמו התנועות או הפרקים ביצירה מוזיקלית. אפשר לנסות ולתאר את חמשת היסודות כמצבי תהודה, כחמש דרכים שונות לתיאור אנרגיה. בתפיסה של חמשת האלמנטים בולטת ההתייחסות של הרפואה הסינית לנושא ההרמוניה, ומה שמוגדר במערב כמחלה מוגדר אצלנו כדיסהרמוניה בין היסודות השונים.
כל תהליך, פיזי או מנטלי, עובר את חמשת השלבים: רעיון נולד (מים), עולה ומתפתח (עץ), פורח ומלבלב (אש), נושא פרי (אדמה) וקמל ובא אל סופו על ידי הוצאתו לפועל (מתכת). ואז ושוב מתחיל המעגל: מים, עץ, אש וכו'.

המעגל היוצר (生, Shēng) מכונה גם מעגל חוק האם והילד, והוא מעגל הצמיחה והיצירה: עץ מזין את האש, אש מניבה אדמה (אפר), אדמה מולידה את המתכת, מתכת מכילה את המים. יתכנו גם פתולוגיות של המעגל היוצר, המתרחשות כאשר האם לא מזינה את בנה כל צורכו (כמו "האם המרעיבה"), או כאשר הבן לוקח יותר מדי מהאם, ומרוקן אותה.
המעגל השולט או המבקר ((克/剋, Kè מבטא בקרה של אלמנט אחד על פני האחר. עץ שולט או מבקר את האדמה, אדמה את המים, מים את האש, אש את המתכת ומתכת את העץ. הדבר מבטיח איזון בין חמשת האלמנטים, והוא קשור בעיקר לאברי היין (yin). מעגל זה, יחד עם קודמו, יוצרים מערכת בקרה עצמית והם בלתי ניתנים להפרדה מבחינת היחסים בין חמשת האלמנטים. בלעדיהם לא יהיו גדילה והתפתחות.
במעגל השפעת היתר (惩 Chéng) השלבים זהים לשלבי המעגל המבקר, אך כאן מדובר בפתולוגיה, בבקרה מוגזמת המחלישה את המבוקר ומפרה את האיזון בין האלמנטים השונים. התוצאה היא שבזמן נתון יש עודף או פעילות יתר של אלמנט מסוים לעומת אחר.
כיוונו של מעגל הפגיעה (侮, Wǔ) הפוך מזה של המעגל המבקר. התוצאה היא שעץ פוגע במתכת, מתכת פוגעת באש, אש פוגעת במים, מים פוגעים באדמה ואדמה פוגעת בעץ. גם כאן מדובר במצב של חוסר איזון.
למערכות הייחוס של חמשת היסודות חשיבות רבה, ודרכן משתקפים הקשרים רבים בכל הרמות בין הטבע לבין גוף האדם. הכוונה היא להדהוד או שידור "באותו תדר" של תופעות בעלות איכויות דומות בטסע ובגוף האנושי. חלק מן ההקבלות האלה קל להבנה, מתוך תצפיות קליניות, אך חלקם נותר בלתי מובן לנו לחלוטין.
הכבד (אלמנט העץ) הוא האמא של הלב (אש) והבן של הכליות (מים). על פי תפיסה זו, חולשה של איבר תשפיע על תפקוד האיבר הבן, ולחילופין "דרישת יתר" של הבן תחליש את האם. מצד שני, הכבד (עץ) מבקר את הטחול (אדמה), הלב (אש) מבקר את הריאות (מתכת), הטחול (אדמה) מבקר את הכליות (מים), הריאות (מתכת) מבקרות את הכבד (עץ) והכליות (מים) מבקרות את הלב (אש). יש להדגיש כי המושג "בקרה" לא משקף דווקא משמעות שלילית: הוא משמש כאן גם במובן של תמיכה בתפקוד.
במצב של השפעת יתר, נראה פגיעה של איבר מסוים על ידי איבר אחר, כגון פלישת הכבד (עץ) לטחול (אדמה), או "ייבוש" הלחות של הריאות (מתכת) על ידי החום העולה (אש). מצב של פגיעה קשור לעתים בסטגנציה, בעימדון ובזרימה לא תקינה, כגון פגיעת הכבד בריאות. פתולוגיות של מעגל האם-בן יתבטאו באי יכולת איבר האם להזין את הבן (למשל, הכבד לא יכול להזין את הלב) - או בדרישת יתר של הבן מהאם (הכליות דורשות יותר מדי מהראות).
כיוון שלכל אלמנט יש שורה ארוכה של הקשרים, שאילת שאלות נכונות עשויה לסייע לנו מאוד באבחנה. כאן מיוחסת חשיבות לצבע הפנים ולפעמים לצבע האהוב או השנוא על המטופל, לטון או לצליל הדיבור, לריח הגוף של הפציינט, לרגש השולט בחייו, לטעם המזון האהוב או השנוא עליו, לאיבר בגוף בו קיימת הפתולוגיה; לאיבר החישה המעורב (לשון-לב, שפתיים-טחול, עיניים-כבד), למזג האוויר או לאקלים בו הופיעה המחלה.
כך, הטיפול לפי חמשת האלמנטים מכוון לתקן דיסהרמוניות, כגון: חיזוק האם על מנת לחזק את הבן, או "פיזור" הבן על מנת שלא יגזול יותר מדי מהאם. כך גם בעת הטיפול באמצעות צמחי מרפא ותזונה: לכל צמח מרפא מספר תכונות, וההתייחסות למזון היא כמו לצמחי מרפא. כל מזון וכל צמח מרפא משויך על פי טעמו ליסוד מסוים, ובהתאם לכך תכונותיו הרפואיות:
חמוץ מייצר יין (YIN), משחרר עודפי חום ועוצר הזעה ושלשול; מר משחרר עודפי אש; מתוק מחזק ומאזן; חריף משתק או מפזר גורמי מחלה; מלוח מנחית (מוריד מטה) ומרכך גושים. תכונות אלה רלוונטיות בהמלצות לתזונה נכונה: עודף מזון חמוץ פוגע בכבד, עודף מתוק מחליש את הטחול, ולחילופין יכולים המזונות לחזק את האיברים עליהם הם משפיעים.
בטבלה שלפניכם מסוכמים הייחוסים והתכונות של כל אחד מן האלמנטים.
