הייתי נהר, הייתי הר: המציאות המורחבת של מירה אלפסה
זה בלתי ניתן לתיאור! סיפרה אלפסה. הייתי יער, נהר, הר, בית – וזאת הייתה תחושה של הגוף. אתה רואה ממרחק של אלפי קילומטרים, אבל אין עוד 'משהו שרואה'. התרחבות של התודעה הפיזית נוסח "האמא"
"כבר כשהייתי בת 5 זה החל להראות לי בלתי נסבל. חשבתי כבר אז שקיימת דרך אחרת, אך לא הכרתי איש שיוכל לעזור לי ולא הייתה לי ההזדמנות שיש לכם, שמישהו יוכל לבוא ולומר לי 'זה מה שאת צריכה לעשות'. הייתי חייבת למצוא את הדרך בעצמי, ומצאתי אותה. התחלתי בגיל 5."
ב-1914 הגיעה אלפסה יחד עם בעלה השני להודו, שם פגשה את שרי אורובינדו. היא זיהתה אותו מייד כדמות שהופיעה בחזיונותיה והדריכה אותה בדרכה הרוחנית. לאחר זמן מה המשיכה ליפן, שם למדה ותרגלה בודהיזם. כעבור שנים אחדות, בעקבות מלחמת העולם הראשונה, היא נאלצה לחזור לאירופה. באפריל 1920 שבה לפונדיצ'רי, שם חיה עד סוף ימיה.
אלפסה זכתה מאורובינדו לכינוי "האמא", הניתן בהודו למורות רוחניות שהגיעו להשגה רוחנית גבוהה. יחד הם פיתחו את היוגה האינטגרלית. לאחר שאורובינדו עזב את גופו ב-1950, מתוך מהא-סמדהי, המשיכה אלפסה לנהל את האשראם והתמקדה בעבודתה הרוחנית, אותה הגדירה "יוגה של התאים". ב-17 בנובמבר 1973 עזבה את גופה במודע אל הסמדהי האחרון שלה – המהא-סמדהי.
אורובינדו כתב על אלפסה: "אין הבדל בין הדרך של האמא לבין זו שלי. תמיד פסענו על אותה הדרך, זו שמובילה לעבר השינוי הסופר-מנטאלי ואל ההבנה האלוהית. כבר מההתחלה הדרכים שלנו היו זהות. הניסיון להציג את הדרכים שלנו כמנוגדות או שונות הוא מוטעה". אלפסה הוסיפה שנים מאוחר יותר כי לא רק שהדרכים שלהם היו זהות, אלא שהתודעות שלהם עצמן היו גם הן זהות.
בספרו "חיי התאים" (the life of the cell's) סאטפרם כותב: "האמא היא ההרפתקה המופלאה ביותר שאי פעם ידעתי. היא הדלת שפותחת את כל הדלתות שכבר נסגרו. במשך 19 שנה היא לקחה אותי איתה אל הדרכים ללא דרך, המובילות אל עתיד האדם, או, ייתכן, אל ההתחלה האמיתית שלו. האמא גורמת ללב שלי לפעום כפי שלא פעם מעולם. היא הסוד של האדמה. לא קדושה, מיסטיקנית או יוגית; היא לא מהמזרח ולא מהמערב; היא
"האמא עבורי היא הראשונה שגילתה את סוד האדם כשמורידים ממנו את הגאדג'טים והדתות שלו, את הרוחניות והמטריאליזם שלו, את האידיאולוגיות מהמזרח ומהמערב. היא רואה את האדם כפי שהוא עצמו, לב פועם הקורא לאמת על פני האדמה, גוף הקורא לאמת של הגוף. כמו בכי של שחף הקורא לרוח ולאוויר הפתוח. זה הסוד שלה, הגילוי שלה, שאותו אנסה להעביר לכם.
13 כרכי "האג'נדה של האמא" כוללים תיאורים נדירים, כמעט חסרי תקדים במידת הפירוט והצלילות שלהם, של מגוון חוויות שהתוו את דרכה. אחת מהן היא מה שהיא מכנה "התרחבות של התודעה הפיזית".
"הייתי לבד בחדרי", מתארת אלפסה. "חוויתי תנועה של התודעה, שבה הרחבתי עצמי על פני העולם. הרחבתי עצמי פ י ז י ת. הדבר המוזר הוא, שזאת הייתה תחושה של התאים! זאת הייתה תנועה חודרת, מהירה ואינטנסיבית. לפתע מצאתי עצמי על הרצפה. החוויה הזו חזרה על עצמה שוב. התחושה היתה כשל תודעה ללא גבולות. הייתי כמו גלים, אבל לא גלים נפרדים; זאת תנועה שלמה של גלים, תנועה של גלים חומריים ממשיים, רחבים כמו כדור הארץ. הם אינם עגולים או שטוחים – אלא משהו שמרגיש מאוד גלי ואינסופי. הגלים העולים ויורדים הללו הם תנועת החיים עצמם.
"התודעה צפה בתוך זה, מלווה בתחושת שלווה אינסופית. אין בה כל תחושה של גודל. זאת תנועה ללא גבולות, הנעה בקצב מאוד שקט, רחב והרמוני. אני הולכת בחדרי, אבל 'זה' מה שהולך. יש תחושה של תנועה מאוד קטנה, כמו גלים ללא התחלה וללא סוף, עם התעבות אורכית ורוחבית, שמקורה בהתכווצות ואז התרחבות והתפשטות.
"כאשר משהו בגוף משתבש מסיבה כזאת או אחרת", ממשיכה אלפסה לתאר את החוויה, "ויש תחושות כאב או הפרעה באיבר כלשהו – הן נעלמות כמעט באופן מיידי כאשר שרויים במצב 'הזה'. אם אני נותרת סבלנית בתוכו, אפילו הזיכרון של ההפרעה נעלם. התודעה נעשית אינטנסיבית באופן הולך וגובר ומתפשטת החוצה, והגוף כאילו צף באופן פסיבי בתוכה.
"אינני יודעת איך להסביר זאת. זה כמו אוקיינוס של אור בפעולה מתמדת, עם משהו שצף בתוכו.. אבל רק כאשר הגוף מוכן הוא מאפשר לעצמו להשתחרר. אני מרגישה אז שהוא מתכונן לזה. התנועה הזו היא התמוססות מוחלטת, שתוצאתה היא ההכחדה של האגו. במילים אחרות, מצב לא ידוע, או, ליתר דיוק, מצב שעדיין לא הבנתי פיזית. זאת איננה נירוואנה של נטישת הגוף, אלא התמוססות של הגוף: זה מה שאני מנסה לעשות. הבעיה היא לשמור על צורה ללא האגו. העבודה הזאת היא הדרגתית ואיטית. זאת הסיבה שזה לוקח זמן: כל אלמנט נלקח בתורו, ואז עובר טרנספורמציה. התהייה שלי היא כיצד לשמור על צורה מתוך ויתור מוחלט על האגו. איך מונעים מהגוף מלהתפוגג בתנועה הזו?
"יש רגעים בהם אני מרגישה שהכול מתפרק. בהתחלה, כשהתודעה הפיזית לא הייתה מוארת מספיק, הרגשתי כאילו אלו הסימנים הראשונים של המוות. אבל אז, לבסוף, הגיעה הידיעה שזה בכלל לא המקרה. זאת הייתה רק הכנה פנימית לקראת פיתוח היכולת להיעלם. עם זאת, ברגע שהשגתי גמישות תודעתית היא הובילה בטבעיות לחיסול הצורך במוות. מצבי המעבר האלו התגלו כהחלפה של חוק טבע אחד באחר, לכן הרגע הזה שאתה לא כאן ולא שם, נדמה כסימנים ראשונים של המוות".
חודשים אחדים מאוחר יותר מתארת אלפסה את המשך התהליך:
"חל שינוי חדש בחיבור ובהתלכדות וחיבור התאים.. כתוצאה מכך, בלילה הקודם חוויתי סדרה של חוויות פנטסטיות. אלו הן חוויות של התאים עצמם, שעדיין אינני מבינה, אך הן מצביעות על תחילתו של גילוי חדש.. כשהחוויה החלה, משהו בי צפה בה. חשבתי לעצמי שאם זה היה קורה למישהו אחר, הוא לבטח היה חושב שהוא חולה או משתגע! פשוט צפיתי בזה, ואמרתי לעצמי – אוקיי, בוא ניתן לזה לקרות ונראה מה קורה.. זה בלתי ניתן לתיאור! בלתי ניתן לתיאור! פנטסטי!
זה נמשך משמונה וחצי בערב ועד שתיים וחצי לפנות בוקר, מה שממחיש באופן ברור שלא איבדתי את התודעה לשנייה. בזמן ששכבתי שם, הייתי עדה לדברים יוצאי דופן ביותר. אני לא יודעת מה יקרה בהמשך.. זה בלתי ניתן לתיאור! הייתי יער, נהר, הר, בית – וזאת הייתה תחושה של הגוף. חוויה מוחשית מושלמת שלו, יחד עם דברים דומים נוספים, בלתי ניתנים לתיאור. הראייה הזו שונה לחלוטין מהראייה הפיזית. אתה רואה דברים ממרחק של אלפי קילומטרים. אין עוד 'משהו שרואה'. נעשיתי אינספור דברים, חייתי אינספור דברים."
"לפעמים אתה מרגיש שישנו סוד בלתי רגיל שאותו יש לגלות, ממש כאן, כמעט בקצות האצבעות", ממשיכה אלפסה. "אתה ממש עומד לתפוס אותו.. לפעמים, לשנייה, אתה רואה את הסוד; משהו נפתח, ואז שוב נסגר. ואז שוב, לשנייה, הכול נגלה, ואתה יודע קצת יותר. אתמול הסוד נגלה בפניי, פתוח לרווחה, בהיר לחלוטין. ראיתי אותו בחומר הארצי, כאן על האדמה, ראיתי את העליון נעשה מושלם"..
"העליון?", שואל סאטפרם, - "העליון משמעו שלמות של החיים, של ידע, של עוצמה. שלמות של אושר – אבולוציה מושלמת", משיבה אלפסה. "ראיתי את הסוד הזה נעשה מוחשי יותר ככל שהסופר מנטאלי נעשה מדויק. ראיתי את זה בחיים החיצוניים היומיומיים, בחיים הפיזיים עצמם, שדרכים רוחניות רבות דוחות: במעין סוג של דיוק ודקדקנות - עד רמת האטום.
"כל התנודות חלפו דרך הגוף בחופשיות, ללא הגבלה שלו. תודעת הגוף התרחבה מסביב, אל עבר אנשים ונסיבות. התנועות, הרגשות, התרחבו לחלוטין. זה מוכרח להיות תנאי חולף עד להתבססות של התודעה האמיתית. כבר עכשיו אני יכולה לראות שזאת תודעה עם דיוק ותפקוד שונה ויוצא מגדר הרגיל, קיום מסדר אחר לחלוטין".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם