הקרב על השולחן: איפה אוכלים צהריים באזור קרליבך פינת הארבעה
ב"קינג ג'ורג'" רועש מדי, ב"זינק" קר מדי וב"קרליבך 29" חם מדי. המחירים לעומת זאת מאוד דומים בשלוש המסעדות. בכל זאת, מלחמת המסעדות בקרליבך פינת הארבעה עושות ללקוחות רק טוב
קרליבך 29, שהעתיקה את הקונספט מזינק השכנה, היא סנונית שלישית של מסעדות מעוצבות ומרשימות המוכרות מנות טעימות וזולות מהותית. רק לפני חודשים אחדים נפתח ברחוב הארבעה, מרחק ארבעה צעדים, סניף נוסף של "קינג ג?ורג'" ומרגע פתיחתו ועד היום שורר מחוצה לו תור ארוך ומרשים. הקונספט המנצח - בוא תרגיש כמו מיליון דולר, אבל תשלם רק עשרה דולר - כובש את כל בעלי הצווארון הלבן, והם מוכנים להמתין בתור דקות ארוכות עד שיתפנה שם מקום, בזמן שהמסעדות השכנות, ובהן "ביאלה" הבריאותית ו"שיגי דיגי" הממזרתית, כמעט ריקות מאדם.
"קרליבך 29" טרפה את הקלפים, והלקוחות מבולבלים ומתלבטים. האם לאכול בכל יום במסעדה שונה או לאמץ מסעדה אחת ולהפוך אותה לסוג של בית? האם יש בכלל הבדל במחירים? ובטעם? התשובות לכל התהיות הקיומיות האלה אינן חד-משמעיות, אבל לאחר בילוי של כמה ארוחות צהריים בכל אחד מהמקומות האלה נוכל לענות על כמה מהן לפחות.
לפני הכול, כמה מילים על חוויית האכילה. כל המסעדות מציעות רהיטים מרשימים, עיצוב מרענן, צוות מלצרים חם ואכפתי (שהרי כולם יודעים שבמלחמה כמו במלחמה, צריך לחייך כמה שיותר) ופינוק על חשבון הבית. בכולן ירצו שתשובו אליהן גם למחרת. בכל זאת, מצאנו הבדלים משמעותיים ביניהן בכל הקשור לחוויית האכילה. "קינג ג?ורג'" העמוסה מכולן, היא גם הרועשת מכולן. קשה לשבת בה ולדבר עם הסועד שמולכם, אלא בדיבור גבה אוקטבות, שלא לומר חצי צעקה. בשל החלל הגדול והפתוח, בתוספת בעיות אקוסטיקה חמורות בקירות ובתקרה, האכילה פרקטית: לכאן באים לאכול, לא לדבר.
ב"קרליבך 29", לפחות בשבוע הראשון להפעלתה, קיימת בעיה אחרת: חום. מערכת מיזוג חלשה וספוטי תאורה חזקים המכוונים לעבר הסועדים הם שילוב מנצח לחורף חם. בקיץ, חוויית האכילה בהשפעת חום היא קשה ומתישה. ב"זינק" לעומת זאת מערכת המיזוג חזקה מדי. לנו היא מצוינת, לנשים הסובלות מקור קצת פחות.
התפריטים בכל המסעדות זהים למדי, והם מבוססים על מנות ראשונות במחירים נמוכים ועל עיקריות, כגון פסטות, סלטים, שניצלים למיניהם, דגים ופירות ים. למרבה הפלא, בעקבות המלחמה הקולינרית הורדו המחירים בזינק אולם בו בזמן בוטל דיל הארוחה העסקית, ואילו בקרליבך 29 מציעים עסקיות (מנה ראשונה, עיקרית ושתייה ממותקת פשוטה), אם כי בסופו של חשבון
בקרב על המנות הראשונות מנצחת קינג ג'ורג' עם מבחר של 25 מנות במחירים מגוחכים (עשרה שקלים לאדממה, עשרים שקלים לחציל בלאדי). במסעדה זו גם מגישים מנות יצירתיות יותר כמו כדורי פירה (עשרה שקלים) ושרימפס פנקו (עשרים שקלים). גם בקרליבך 29 מגוון מרשים של 21 מנות ראשונות (עשרה שקלים לאדממה, 25 שקלים לחציל בלאדי), לעומת זינק, שם מוגשות רק תריסר מנות ראשונות (15 שקל לאדממה, עשרים שקלים לחציל בתנור).
המנות העיקריות זהות, פחות או יותר, בכולן, אבל אנחנו מעדיפים מעט יותר את המנות המוגשות בזינק. מנות הפרגיות מוגשות בקינג ג'ורג' ובקרליבך 29 עם צ'יפס וסלט (45 שקלים ). בזינק (גם 45 שקלים) היא מוגשת ללא סלט, אולם טעימה יותר, ונדמה לנו שאף נדיבה יותר. גם סלט העוף מקבל חיזוק קטן בזינק, שם הוא מוגש עם מגוון גדול יותר של ירקות ובכמות נדיבה יותר של עוף (30 שקלים ), והרוטב שלה גם טעים יותר. הפסטות זהות בטעמן בכל אחת מהמסעדות (25 שקלים למנה בכולן), ועם כל הצער אף אחת מהן לא מגיעה לרמתה של הפסטה בפסטה מיה. המנה הפופולרית ביותר בזינק היא שניצל העוף (35 שקלים ), שמכסה את תכולת הצלחת הגדולה כמעט כליל, ולהבדיל מקפה נואר כאן הוא עבה יותר.
מסקנות חותכות? אין ממש. לכו לאכול בכל אחת מהן לפחות פעם אחת ותשפטו בעצמכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם