התנועה למען עתיד ילדינו: למה עדיף לא לדעת את העתיד
שלי ברעם לא ממליצה על מתקשרים, פותחים בקלפים ושאר מנחשים. ומדוע? לאו דווקא משום שהם טועים, אלא מפני שהמערכת שלנו פשוט לא מיועדת להכיל מידע מתחום העתיד
אלא שמתוקף היותנו מחוברים למציאות באמצעות ממדי זמן ומרחב, איש מאיתנו לא יודע אל נכון מה צופן לנו העתיד, גם לא בעוד מחצית הדקה. אי ידיעה זו מעוררת אצלנו, באופן טבעי, חרדות וחששות - מכך שאירועים קשים יפקדו את חיינו, ממוות שלא בעתו ומשיגעון. מאידך, אנחנו פוחדים שהדבר שאנו חפצים בו לא יתרחש.
רמת החשש והפחד מפני העתיד שונה מאדם לאדם. ישנם בינינו אלה המסוגלים לשאת את חוסר הוודאות שבחיים ולהתנהל בהם באופן כללי מתוך איזון נפשי ורוגע, ולצדם מי שהפחד מפני העתיד מקנן בתוכם וגורם להם למצוקה משמעותית – לחרדות, דכדוך ודיכאון, ובמקרים מסוימים עד לכדי ערעור נפשי עמוק הכרוך בפגיעה של ממש בתפקוד.
מקדמת דנא ניסו בני האדם למצוא דרך להתמודד עם המצוקה הנובעת מאי הוודאות המובנית בחיים, וגילו כי למרות היותנו כפופים לציר הזמן, ישנם אנשים הניחנים בכוחות על טבעיים ומסוגלים לחזות את העתיד. ההיסטוריה מגוללת בפנינו סיפורים רבים על נביאים, חוזים ומכשפות אשר אחזו בכוחות כאלה, ובעידן הניו אייג' העיסוק בחיזוי העתיד הופך לנחלתם של רבים באמצעות החשיפה לתקשור, לזרמים שונים במיסטיקה וגם לתיאוריות חדשות בפיזיקה המודרנית.
ומהו חיזוי עתיד? זוהי תופעה של קבלת מידע על אודות אירועים שטרם התרחשו, שאינה נסמכת על היקשים לוגיים מתוך תהליכים הנתונים במציאות הפיזית, אלא על חוויותיהם העל-חושיות של חוזי העתיד. אמצעים כמו חזיונות, דמיון מודרך, מדיטציות ומצבי טראנס שונים, חלומות נבואיים, קבלת מסרים דרך קלפים, חישה אנרגטית בהתהוותם המוקדמת של אירועים המוצאים את ביטויים ברמה הנגלית רק לאחר זמן, דיבור וכתיבה אינטואיטיביים – הינם חלק מן הדרכים להתחברות אל תחום העתיד.
לאחרונה אנו עדים למגמה הולכת וגוברת בשימוש בחיזוי עתיד, הנתפס בעיני רבים כפיתרון טוב להפגת החרדה מפני הלא נודע. אולם לדעתי, למרות הפחתת החרדה הזמנית, חיזוי עתיד עלול להיות מסוכן ואף הרסני, ונכון להשתמש בו בתבונה ובמשנה זהירות, אם בכלל.
ומדוע? כי בתוך המבנה הרוחני והנפשי שלנו קיים באופן טבעי מנגנון הישרדותי האחראי על שלומנו הפיסי
מנגנון זה הוא שמאפשר לנו לזהות את סביבתנו באופן רציף, ומעניק לנו את תחושת הביטחון והיציבות שבחיינו. תארו לכם מצב שבו מנגנון הזיהוי לא היה פועל, כך שבכל בוקר היינו נדרשים לנסות ולהבין מהו כדור האש הבוער באמצע השמיים, ולא היינו יכולים לזהות אותו כשמש. עולמנו נראה היה לנו אז כאוטי וחסר סדר.
מנגנון הזיהוי הפנימי שלנו מעגן אותנו אל מציאות חיינו, ומאפשר לנו לשמור על יציבותנו הנפשית. הוא מדהים ביכולתו לזהות כמעט כל מידע אליו אנו נחשפים בחיינו: את דמותנו הנשקפת במראה, את עולם הצומח והדומם, לתקשר באמצעות שפה, לזהות את רגשותינו, לדעת היכן אנו נמצאים גם מבחינת הזמן והמקום, להיזכר באירועי עבר מחיינו האישיים וכן באירועים כלליים ברמה המשפחתית, הלאומית והגלובלית - אותם אנו חווים בהיותנו חלק מן המין האנושי. את מנגנון הזיהוי הזה אפשר לכנות באמצעות מושג מתחום הפסיכולוגיה: בוחן המציאות.
אולם למרות יכולותיו המופלאות של בוחן המציאות שלנו, קיימים סוגי מידע מסוימים שהוא אינו בנוי להכיל, ביניהם מידע מתחום העתיד. זאת משום שכשבוחן המציאות שלנו נתקל במידע לכאורה על העתיד, אין לנו שום אפשרות להפעיל עליו מנגנוני שיפוט או בקרה, רציונאליים או רגשיים. כך, למשל, אם יאמר לנו חוזה עתיד שבעוד שלוש שנים נשוב ונפגוש מישהו שהכרנו בעבר והוא יהפוך לאדם משמעותי בחיינו – לא תהיה לנו שום אפשרות להפעיל שיפוט או בקרה על מידע זה, שהרי אין ברשותנו כעת כלים לדעת אם החיזוי נכון או לא. עלינו לקבל אותו אל תוכנו בשלמותו. כך גם בנוגע לכל מידע עתידי המובא אלינו, ואין זה משנה אם מדובר במידע על התרחשותו של אירוע רצוי או בלתי רצוי.
כאשר מידע מן העתיד לא יכול להיות מזוהה על ידי בוחן המציאות שלנו, הוא מתחיל להסתובב בתוך המערך הנפשי, הגופני והאנרגטי שלנו ללא יכולת הטמעה. ממש כמו מחשב, המנסה שוב ושוב ללא הפסק לזהות קובץ לא מוכר בתוכו, כך גם מנגנון בוחן המציאות מעלה מתוכו שוב ושוב את המידע מן העתיד, כדי לנסות להפנים אותו אל תוכו - עד למועד שבו ניתן יהיה לקבוע אם החיזוי היה נכון או לא. למשל בדוגמא שלעיל - במשך שלוש שנים תמימות.
תהליך זה גוזל מאיתנו כוחות רבים, מכניס אותנו לכוננות מתמדת וגורם לנו לחפש סימנים ורמזים שיוכלו לאשש או להפריך את החיזוי. פעמים רבות אנו אף משנים את התנהגותנו ומנסים ליצור באופן מלאכותי סיטואציה או תנאים מתאימים שבהם יתרחש התהליך העתידי, ומפקיעים את עצמנו מהתנהלות ספונטנית.
חשוב לציין, כי כל עוד מדובר בעניין פעוט לכאורה, סביר להניח שהדבר לא יערער אותנו במידה משמעותית, אולם עלינו להבין כי עצם המפגש של הנפש שלנו עם חוסר היכולת שלה לפענח את המידע גורם לנו לערעור פנימי, גם לא ברמה המודעת. על אחת כמה וכמה כשאנו מקבלים מסרים לגבי אירועים משמעותיים בחיינו: לגבי המועד והנסיבות שבהם נפגוש את בן זוגנו העתידי, מספר הילדים שיהיו לנו, המקצוע שבו נעסוק בעוד מספר שנים, המצב הרפואי העתידי שלנו ושל הקרובים לנו או אירועים קשים שיתרחשו בחיינו. כל אלה עלולים לגרום לנו ערעור נפשי קשה, מחשבות כפייתיות, הצפה רגשית וחרדה רבה, הנובעים מתוך ניסיונה הנואש של הנפש לזהות את אמיתותו של המידע, ולהפנימו אל תוכה. במצבים קיצוניים הדבר אף יכול לגרום לדלדול באנרגיות שלנו ולחולי פיסי.
אני סבורה שהמשימה הרוחנית הגבוהה שלנו אינה לנסות ולנחש את חיינו, אלא ללמוד להתגבר על החרדה שלנו מפני העתיד, וללמוד להתמודד עם אי הוודאות שבחיים. ייעוץ והכוונה נכונים ומקצועיים מאפשרים לנו לחזק את כוחותינו הנפשיים, ומלמדים אותנו את טיבו ומבנהו של העולם הרוחני והם יכולים לסייע להתפתחותנו האישית מבלי שניאלץ לוותר על בוחן המציאות שלנו. כך נוכל ללמוד להתנהל בחיינו מתוך סבלנות, ולתת למציאות לספר את סיפור חיינו בזמן הנכון.
לאתר הבית של שלי ברעם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם