תנו לקרניבורים לחיות: שלי ברעם בעד הסברה צמחונית מתונה
ניסיונות התרסה של צמחונים כנגד אוכלי הבשר דומים במידת מה לפגיעתם של אוכלי הבשר בבעלי החיים. שלי ברעם סבורה שגם אם אין חיה כזאת, רוח'ני וקרניבור, צריך לרחוש לה כבוד
עד הנסיעה שלי לאפריקה מאוד אהבתי לאכול בשר, וכך גם במשך רוב שנות חיי. מעניינת העובדה שדווקא בזמן שקדם לנסיעה מצאתי את עצמי, כמה וכמה פעמים, עומדת במטבח - ובדרך לא אופיינית לי במיוחד - קורעת בידיים חשופות חתיכות מנתח בשר גדול, מתוך דחף ותאווה של ממש, ומבשלת אותן בישול איטי, עד שנכנעו והפכו להיות גוּלָש חם ועסיסי.
אבל משהו השתנה בי אחרי שחזרתי מן המסע. והשינוי נתגלה לי ערב אחד, בזמן שאכלתי אצל חברים והבחנתי שבלי משים אני מפנה את כל חתיכות הבשר החוצה מן הצלחת. זו היתה הפעם האחרונה שאכלתי בשר.
ההחלטה שלי להיות צמחונית לא היתה במהותה רציונלית או אידיאולוגית. למעשה, זו לא היתה החלטה בכלל. זה פשוט קרה. אבל מאז, אני מוכרחה להודות, נהייתי צמחונית פנאטית במיוחד: אני מאוד משתדלת שלא להיות שותפה להרג של בעלי חיים, קונה רק מוצרים שלא נוסו על חיות, בשר לא נכנס אליי הביתה, ובכל ארוחה משותפת עם אוכלי בשר אני מוודאת מראש שכולם יודעים שאני צמחונית ומבקשת מכל הסועדים להקפיד שאל הצלחת שלי לא יתגלגל שום דבר שהיתה לו פעם אמא.
אבל עם כל היותי צמחונית גאה, ולמרות שבאופן אישי אני סבורה שמַעבר לצמחונות הוא אכן חלק מתהליך של התפתחות רוחנית הכולל צמצום הפגיעה בעצמי ובאחר - יש דבר אחד שממנו אני מנסה להימנע, והוא: הטפה לצמחונות. ולמה? כי למרות שהייתי שמחה מאוד אם כל בני האדם היו אוכלים רק עלי חסה וקטניות - המצב אינו כזה. וכן, לצערי ולמורת רוחי בעלי חיים רבים גדלים בתנאים מזעזעים וחווים התעללות קשה רק כדי להגיע לצלחתם של הקרניבורים. אבל יחד עם ההבנה המצערת הזו, לדעתי בחיים רוחניים ישנם עקרונות בסיסיים, אשר חשובים יותר מכל רעיון או אידיאולוגיה. הם כרוכים בהימנעות מכפייה ומעבודה זרה.
באשר להימנעות מכפייה, אני מאמינה שאי אפשר להכריח אנשים להתפתח מבחינה רוחנית, משום שתהליך זה נובע מאיתנו באופן טבעי כמו התאהבות. וכמו שאי אפשר להכריח התאהבות ולגרום לה לקרות, אי אפשר לאנוס אדם להבין שצמחונות היא דבר חשוב ונכון. ויותר מזה, לדעתי מיסיונריות וניסיונות התרסה של צמחונים כנגד אוכלי הבשר דומה במידת מה לפגיעתם של
יש סיפור ילדים שאני מאוד אוהבת שמספר על החורף והקיץ, שראו אדם צועד ברחוב כשהוא לבוש מעיל גדול, והתערבו ביניהם מי יוכל להסיר את המעיל ממנו. בא החורף והיכה את ההֶלֶך ברוחות עזות וגשם, וניסה בכל דרך לפשוט מעל האדם את מעילו. אבל ככל שהתחזק מזג האוויר הסוער – כך הידק ההֶלֶך את המעיל לגופו. לעומתו, בא הקיץ ושלח בעדינות אל האדם קרני שמש רכות ומחממות. זמן קצר לאחר מכן הסיר ההֶלֶך בעצמו את מעילו מעליו, התיישב על ספסל בשדרה והניח אותו לצדו.
מוסר ההשכל פשוט: כצמחונים המבקשים להגן על זכויות בעלי החיים, נכון וראוי עבורנו לבטא את כאבנו, לזעוק את זעקתם הלא נשמעת של בעלי החיים ולהציע את עמדותינו לאחרים, אולם עלינו לעשות זאת מתוך כבוד לאחר, ומתוך הבנה מלאה כי שינוי אמיתי ומעבר לצמחונות יכול להגיע רק מתוך האדם עצמו.
בעיני, אחת המשימות המרכזיות העומדות בפנינו כצמחונים היא להיות מסוגלים להכיל את התסכול המתמשך והקשה שלנו למראה החיות הסובלות סבל איום, ולעשות כל שביכולתנו על מנת לפעול לצמצום הסבל - אך לא להשליך את רגשותינו הקשים על אחינו אוכלי הבשר, אלא לכבד את עצמנו ואותם בתהליך זה - כי הדרך היחידה אל אנשים היא באמצעות חום קרני השמש העדינות, ולא רוחות החורף הקרות. ובכל מקרה, למרות הקושי, יקל עלינו אם נאמץ באופן שלם את ההבנה שבסופו של יום לכל אדם הזכות להחליט כיצד הוא רוצה לנהל את חייו, ולקבלו באהבה וללא שיפוטיות וביקורת.
ולעניין העבודה הזרה. פעמים רבות אני פוגשת אנשים רוחניים הנמצאים בחיבוטי נפש קשים: בתוכם נבעה זה מכבר ההבנה בדבר החשיבות של הימנעות מפגיעה בבעלי חיים, והם מתנגדים לה באופן נמרץ – ועם זאת, הם אינם מצליחים להגיע אל ההכרה הפנימית השלמה והטבעית שתאפשר להם לזנוח כליל את אכילת הבשר ללא צורך בהתאפקות והימנעות.
במצב כזה, לדעתי - מעֶבֶר לחשיבות שבמעבר לצמחונות - הדבר הרוחני הגבוה ביותר שאדם יכול לעשות בשביל עצמו הוא לקבל את עצמו כפי שהוא, לחמול על עצמו על שהוא שרוי במצב של קונפליקט פנימי, אך לא להתפתות לאמץ לעצמו אידיאלים רוחניים חיצוניים שהוא עדיין אינו מחובר אליהם. זאת משום שכפייה על העצמי היא עבודה זרה.
ומהי עבודה זרה? בעיני היא כל עשייה שלנו שאינה מגיעה ממקום של חיבור פנימי עמוק ואמיתי. כך, כל אימוץ של רעיונות, נעלים ככל שיהיו, אשר עדיין אינם מובחנים בתוכנו – אינו רוחני בעליל. כי טיבה של האמת השלמה שהיא לעולם אינה מתגלמת בפנינו כרעיון תיאורטי העומד בפני עצמו, אלא מקבלת את התוקף שלה מתוך התגלותה מתוכנו, כחלק בלתי נפרד מהווייתנו הרוחנית הגבוהה.
לכן אני חושבת שמוטב לו לאדם לקבל את עצמו כאוכל בשר, מתוך הבנה עמוקה לחוסר השלמות הטבוע בנו כבני אדם, מאשר להכריח את עצמו להתאפק ולא לאכול בשר, או לאכול בשר מתוך תחושות אשם ותחושה שהוא מזיק לעולם.
וככל שניטיב לקבל את עצמנו כמצויים במסע מתמשך של התפתחות, ללא רגשות אשם והלקאה עצמית – כך נפחית את רמת האלימות הקיימת בעולם. ואם כל אחד ייקח אחריות רק על עצמו בתהליך הזה – העולם כבר יהיה מקום טוב יותר לכולם. גם לבעלי החיים.
לטור של שחר שילוח (רוחני וקרניבור - למה אין חיה כזאת)
לאתר של שלי ברעם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם