זוגיות רוחנית: האם הקשר שלכם מגיע מהנשמה או מהנפש?
שלי ברעם מתבוננת בבן זוגה הצעיר וקובעת שלושה עקרונות זהב למיסודה של זוגיות טובה. הכי חשוב שהיא לא תבוא מהנפש, אלא מהנשמה
באופן בלתי צפוי, שמפתיע גם אותי, מתוכי עולה שמחה עמוקה והקלה. אני מנידה את ראשי בהזדהות ובהבנה. "כן. אני יודעת. חלמת על אישה צעירה עם גוף מושלם והתנהגות ללא דופי, וקיבלת אישה יותר מבוגרת, שעולה לך לפעמים על העצבים. זה כואב." ואני מחייכת ואומרת: "רק שתדע שאתה לא לבד בעניין הזה. גם בעיני אתה איש נהדר ויקר, אבל גם בך יש דברים שאני לא יכולה לסבול. ואם אנחנו כבר בעניין של כנות, אז גם קצת קשה לי עם זה שאתה נמוך וקירח".
רגע אחד של שתיקה ומבוכה מפריד בינינו, שלאחריו אנחנו מתקרבים אחד אל השני לחיבוק אוהב ומתפרצים בצחוק גדול. כן, שנינו חולקים יחד את צער הקיום האנושי, ואת האכזבה שעולה בכל פעם מחדש מתוך הרווח שבין הפנטזיה למציאות: בין רשימות המכולת המפורטות שלנו על בני הזוג הרצויים לנו, לבין האהבה שנחתה עלינו בלי לשאול אותנו בכלל, לפעמים תוך התעלמות רצינית ממה שביקשנו לעצמנו. תודו שזה די משעשע.
איש מאיתנו לא נמלט מהקושי הזה. גם זוגיות שהתחילה באופן המושלם וההרמוני ביותר, מגיעה ליום שבו היא מגלה לנו את פניה הפחות פוטוגניים: המלאך שבו פגשנו והתאהבנו הפך פתאום לבן אדם, אנושי ולא מושלם. איזו חוצפה, ואיזו אכזבה. נכון אמנם שיש זמנים נפלאים, רומנטיים וקסומים בזוגיות - אבל הזמנים האלה מוקפים כְּאִיים גם בחוויות מסוג שונה לגמרי: בעיות בתקשורת, תסכול ובדידות, מחלוקות וקונפליקטים, שמביאים אותנו מדי פעם לידי רצון בלתי נשלט לברוח, ועכשיו. לתפוס באמצע הלילה טיסה בכיוון אחד אל המקום הכי רחוק שיש.
אז למה, בעצם, כל כך קשה לאנשים להסתדר יחד ולהתמיד בזוגיות? ומה מביא קשרים לידי סיום ופרידה? לרוב אנו עונים על שאלות אלה מתוך החוויה שמציפה אותנו: "היא לא מבינה אותי", "אנחנו רבים כל הזמן", "הוא לא מרגש אותי יותר". ברור לכולנו שחוויות אלה קשות ומטרידות ביותר, אולם סביר להניח כי אם הקשיים בין אנשים היו נובעים בעיקר מבעיות תקשורת ניתן היה, עם הרבה מאמץ, להתגבר עליהם ולגשר על הפערים. לדעתי, הקושי בחיבור זוגי מגיע ממקורות עמוקים הרבה יותר: מתוך העובדה שזוגות רבים מתחברים זה לזה מתוך זוגיות נפשית, ולא מתוך זוגיות רוחנית-נשמתית. ואהבת נפש ואהבת נשמה שונות מאוד זו מזו.
הנפש שלנו היא טיפוס
אבל למרות התסכול שלה, הנפש שלנו היא גם טיפוס חברותי, שכל הזמן מחפש נפש קרובה שתבין אותו ותאהב אותו. אבל בגלל שהיא עצמה כל כך נוקשה ובלתי גמישה, הדרך היחידה שבה היא יכולה להתחבר לאחרים היא על בסיס בינארי: אם היא במרכז – האחר צריך לוותר על עצמו, ואם האחר במרכז – הנפש צריכה לוותר על עצמה. בתפיסה שלה אין מקום לשניים יחד. זה תמיד מצב של רווח או הפסד. כך שביחסים עם אנשים אחרים הנפש תמיד סובלת, כיוון שבכל קשר עם אחר יש זמן שבו היא נאלצת לבטל את עצמה. ובזמנים האלה היא חווה תחושה עמוקה של דיכאון ומוות.
לכן, זוגיות נפשית נראית לרוב כמו נדנדה: פעם אנחנו שולטים ופעם נשלטים, פעם מסופקים ופעם מבטלים את רצוננו למען האחר. ובזוגיות נפשית פתולוגית, באופן קבוע, אחד מבני הזוג שולט והאחר נשלט. ובכל מקרה, זוגיות נפשית מאופיינת בדרך כלל בסערות רגשיות תכופות, בדרמות קשות, בחוסר יציבות, במאבקי כוח ובחוסר גמישות.
חיבור זוגי כזה, המבוסס לסירוגין על סיפוק אישי וקורבנות, לא יכול להתקיים לאורך זמן כי אין בו אחדות וקדושה, אלא נפרדות - ולכן לא יכולים להתקיים בו קידושין. וגם אם בני הזוג מצליחים בדרך כלשהי לתמרן ביניהם, עדיין, עם הזמן, הולכת ומעמיקה תחושה עמוקה של ביטול עצמי ומוות אצל אחד או שני בני הזוג, אשר גורמת לתופעות קשות של ניכור, עוינות ובוגדנות, ופעמים רבות לפירוק הקשר.
זוגיות רוחנית, לעומת זאת, מגיעה מתוך רמת הנשמה שלנו, שרואה וחווה את העולם בצורה שונה לגמרי מן הנפש: הנשמה שלנו מאפשרת לנו לראות, מלבד את עצמנו, גם את האחר. להיות אמפטי וחומל כלפיו, ולזהות את כל בני האדם כבריות מקודשות הבאות יחד לעולם על מנת להתקדם ולהתפתח. בזוגיות מרמת הנשמה אנו חווים את בן הזוג שלנו כשותף לדרכנו הרוחנית, ולא כמישהו המאיים על הטריטוריה האישית שלנו. אנו מבינים באופן העמוק והברור ביותר, כי ככל שנטפח את בן זוגנו ונעצים אותו – כך יגדל גם אושרנו.
קשר כזה, שבו החוויה המובילה היא של התקדמות והתפתחות משותפת, מקרב את בני הזוג זה לזה ככל שחולף הזמן, ומאפשר את התקיימותו של הקשר לאורך שנים ארוכות. אז איך ניתן לעבור מזוגיות נפשית לזוגיות רוחנית? מזוגיות מחסירה, שסופה ידוע מראש, לזוגיות ארוכה ומספקת? לשם כך צריכים להתקיים שלושה עקרונות מרכזיים, שבלעדיהם לא תיתכן זוגיות מרמת הנשמה.
הראשון וההכרחי בזוגיות רוחנית הוא ההכרה של שני בני הזוג בעובדה שהמסע הזוגי הוא תרגול רוחני מתמשך, הדורש מחויבות עמוקה והתמדה, וכי הוא חלק בלתי נפרד מתהליך ההתפתחות הרוחנית של כל אחד משני בני הזוג. ללא מחויבות – לא תיתכן זוגיות רוחנית.
העיקרון הבסיסי השני הוא הסירוב הבלתי מתפשר של כל אחד מבני הזוג להיכנע לנפש שלו, ולהפוך לבן זוג שתלטן, תובעני או קורבני, וההכרה בזכותו להיות אדם אוהב ואהוב. ולמה הכוונה? זוגות רבים הופכים במשך הזמן למחנכים והמרסנים זה של זה, ולרוב הם אינם מודעים לפגיעה שהם פוגעים בעצמם על ידי כך. מי מאיתנו לא פגש זוגות שבהם האישה מכנה את בעלה "הילד הנוסף שלי", ומנגד – גברים שמתנהגים כמו ילדים סרבנים ועקשנים, ולהפך - נשים שמעמידות פני ילדות ליד בן זוגן השתלטן.
אנשים אלה בעצם שוללים מעצמם את הזכות להיות נאהבים כבני זוג שווים, וחבל. זוגיות רוחנית בוגרת מציעה לכל אחד מבני הזוג לקחת על עצמו אחריות ועצמאות, ולא לגרור את האחר להיות "ההורה המחנך" שלו, או להפוך להיות "הילד הבעייתי". כל אחד מבני הזוג נכון שיתרכז בהתפתחות הרוחנית שלו עצמו, ולא יעסוק בניסיון לשנות את בן זוגו.
העיקרון השלישי ההכרחי לקיום זוגיות רוחנית הוא חמלה הדדית וסובלנות לתהליכים שעובר בן הזוג. על בני הזוג לקבל את העובדה כי בן זוגם אינו מושלם וכי לכל אחד נפש תובענית וסוערת, ולהבין כי כדי להרגיע אותה ולעבור שינויים עמוקים הוא זקוק לתמיכה רבה, לאמפטיה ולהכלה. ללא סובלנות וללא תחושת ביטחון יקשה על בן הזוג להתפתח.
ברור לכולנו שהחיים במחיצת אדם אחר לאורך זמן אינם פשוטים, וכי זוגיות היא חוויה מורכבת ומאתגרת. אבל אנחנו יכולים להחליט איזה אופי ישאו היחסים שלנו, ואיך אנחנו בוחרים לחיות את חיינו. ואם נתעקש על הזכות שלנו להיות בזוגיות טובה, מתחשבת, שבה אנחנו מקבלים באהבה את טבע הנפש שלנו ושל בן זוגנו וחומלים עליה מבלי לאפשר לה לנהל את חיינו - נוכל לחיות יחד זה לצד זה מתוך זוגיות רוחנית, באהבה ושמחה גם לאורך שנים.
עוד על טיפול רוחני בזוגות באתר של שלי ברעם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם