איך העולם היה נראה אם אלוהים היה שקרן?
אם קיים חוק אוניברסלי התקף בכל הדתות והמסורות הרוחניות, הרי זוהי אמירת האמת. ביוגה סוטרה של פטנג'לי הוא מכונה "סאטייה", ואי יישומו מוביל לסבל גדול. הדיבר השני של היוגה
אמירת אמת מצטיירת לעתים כדבר שלילי. להגיד את האמת זה משהו של פראיירים, של "ילדים טובים", בדרך כלל מירושלים. הרי מישהו בממשלה עוד עלול לנצל את זה ולקחת מאיתנו יותר כסף.... ובכל זאת, אם קיים חוק רוחני אוניברסלי המשותף לכל הדתות והמסורות הרוחניות – הרי זוהי אמירת האמת.
נראה שכדי להבין את חשיבות האמת יש להבין את כוחן היוצר של מילים. בספר בראשית אלוהים אינו משתמש בדמיון מודרך, בפיסול אמנותי או בתוכנית ארכיטקטונית לבריאת העולם: הוא יוצר את העולם בדיבור. שערו בלבכם איך העולם היה נראה אם אלוהים היה שקרן.
ואכן, "אמת" היא שם קדוש, ואחת התכונות של אלוהים ביהדות ובהינדואיזם. בוודות ההודיות נאמר: "האמת היא מה ששולט במים, באדמה וביקום כולו". מהטמה גנדי נהג לומר: "אמת היא אלוהים, ואלוהים הוא אמת". ואכן, היוגים נוהגים להגדיר את תכונותיו של אלוהים כאמת, חוכמה ועונג (סט צ'יט אננדה).
שורש הסבל האנושי על פי הבודהה הוא בורות, ובשפת הקבלה "מצב הסתר". הדבר הזה, שמסתיר את אלוהים, נקרא ביוגה "מאיה", שמשמעה אשליה או שקר. זה הדבר שמייצר את מצב התודעה הנפוץ שבו אנו שרויים רוב הזמן, ומתוכו אנחנו חווים את אותו עולם של אחדות גדולה, של "אין דבר מלבדו", כעולם נפרד, חומרי ומוצק.
על פי היוגה, אדם שמעוות את המציאות ומסתיר מאחרים את האמת הפנימית שלו יחווה עיוות והסתר בעצמו. כל דבר שקורה לנו, ובכלל זה היכולת לראות אמת, תלוי בקארמה שלנו. המילה "אדם" בחסידות מקורה בלשון "להידמות", והיא רומזת שמציאות אנושית נפרדת אינה קיימת באמת. על כן, אם האדם "נדמה לעליון" הרי הוא מאושר, ואם הוא "נדמה לתחתון" הוא סובל. הידמות לעליון מתייחסת לתכונות אלוהיות שיכול האדם לפתח, דוגמת מידות הרחמים - וכמובן האמת.
אך אמת אינה מתייחסת לדיבור בלבד. כך, גם פעולה פיזית שמוליכה שולל, יצירת רושם מוגזם או מוטעה וכתיבת שקרים - גם הם בגדר פעולות הכוללות שבירה של חוק שמירת האמת. תורת הפרסום, למשל, מבוססת במידה רבה על היכולת ליצור רושם מוגזם או מוטעה באשר לנשוא הפרסומת. בואו נהיה כנים: קוקה קולה היא לא טעם החיים ונוקיה לא באמת מחברת אנשים. לי, למשל, יש נוקיה ואני מרגיש די בודד לפעמים.
הפילוסופיה מדבר על שני סוגי אמת: האמת האובייקטיבית והאמת הסובייקטיבית. בעוד הראשון מתייחס למצב אובייקטיבי,
בעברית, המילה "אמת" מתחילה באות הראשונה באל"ף בי"ת, ממשיכה לאות האמצעית ומסתיימת באחרונה. כלומר, היא מעניקה פרספקטיבה רחבה, ומוסרת אותה בסדר הנכון. מנגד, המילה "שקר" מורכבת משלוש אותיות עוקבות, שהסדר ביניהן השתבש לכדי יצירת המילה. כלומר, כאן מדובר בפרספקטיבה צרה ובסדר מעוות. יותר מזה: מעניין שדווקא האות שי"ן היא הראשונה במילה "שקר". זוהי אות קדושה במיוחד, שמופיעה במזוזה, בתפילין ועל ספרי קודש. פרוש הזוהר מייחס לה את ניצוץ האמת שבשקר, ממנו שואב השקר את כוחו.
ואמנם, אם נסתכל על שקרים "יעילים" נראה שתמיד יש בהם בסיס של אמת. כך, אם מישהו יגיד לי שעומד לרדת גשם של חתולים לא אאמין לו, אבל אם מישהו יספר לי על זיהום אוויר שיגרום לגשם חומצי שיתיך לי את הגג אולי אאמין, כי השקר הזה מבוסס על עובדות אמיתיות. ולמרות כל אלה, חשוב להימנע משימוש כלשהו באמת שתוצאתו פגיעה בזולת. זו הסיבה לכך שהאמת היא הדיבר השני בין עשרת הדברות של היוגה, בעוד הראשון הוא אי פגיעה. מכאן נובע שדיבור נכון הוא דיבור אמיתי ומועיל.
סוומי ויווקננדה מרישיקש נוהג לומר: "אם אתם רואים אישה יפה אפשר להגיד לה שהיא יפה. אם אתם רואים אישה מכוערת, אל תגידו לה את זה." הרעיון, כפי שמוכרי בגדים יודעים היטב, הוא לגרום לאנשים להרגיש טוב, אבל על בסיס אמיתי. גם אמת הנאמרת בשירות הרע נחשבת לאי-אמת, ומנגד שקר שנאמר בשירות הטוב, האמת, איננו נחשב לחטא. כך, בעלי הבית ההולנדים שהסתירו את משפחתה של אנה פראנק במרתף ביתם, ולכאורה שיקרו לנאצים כדי שלא יגלו אותם, לא הפרו את כלל האמת: הם דוקא שירתו אותו בכך שכיבדו את עיקרון אי הפגיעה שקודם לו.
בסופו של דבר, הכוח העומד מאחורי כל דיברות היוגה הוא אהבה הנובעת מדרך האמצע. סיפור יוגי עתיק ממחיש זאת היטב. נער תמים בא ללמוד יוגה אצל מאסטר ידוע. "האם אי פעם שיקרת?" שאל המורה. "לא, אדוני, מעולם לא שיקרתי", השיב הנער. "אם כך, חזור לכפר שלך ואל תשוב הנה עד שתדע לשקר היטב", הורה לו המאסטר. מכאן נובע כי אמירת האמת צריכה להיות בחירה: אם אנחנו פשוט לא יודעים לשקר, אין תועלת רבה באמירת אמת.
על פי תפיסת הריקות הבודהיסטית, המציאות כולה נובעת מהשלכה של התודעה שלנו על העולם. פתגם זן אומר: "אישה יפה - למאהב מקור עונג, לנזיר מקור הפרעה, לזאב ארוחה טובה". מכאן, שתודעות שונות רואות את אותו הדבר בדרכים שונות. תפיסות ריקות מזרחיות אחרות מרחיקות לכת אפילו יותר.
משל בודהיסטי מספר על צדיק גדול, שכילה את מצבור הקארמה האלימה שלו לחלוטין. אויבים ניסו להרוג אותו, אבל נכשלו תמיד. לבסוף, מתוך חמלה, הוא סיפר להם כי בגלגול אחר הוא מחץ חרגול שהיה על גבעול. אויביו השתמשו בגבעול כדי להרגו, והצליחו.
שתי תוצאות ישירות של אמירת אמת הן אמינות ואומץ. מי ששומרים על האמת לאורך זמן נתפסים כאמינים וכבעלי אישיות. ואכן, אמירת אמת בונה אישיות. מאוד נוח לחיות את החיים "עם שבשבת ביד", ולומר לאנשים מה שהם רוצים לשמוע. אמירת אמת היא עמידה מאחורי הערכים הפנימיים שלנו, והיא דורשת קבלה עצמית והתנגדות ללחץ חברתי. וכדי לאשר זאת, כאילו באופן פרדוקסלי ערכינו החברתי עולה ככל שאנו מתמידים בכך, ובסופו של דבר אנשים מבקשים את קרבתם של אנשים אמינים ואמיתיים בסביבתם.
היוגה סוטרה של פטנג'לי מציינת תוצאה נוספת של שלמות באמת: "מי שמתבסס באמת", נכתב שם, תוצאות פעולותיו יהיו תלויות לחלוטין ברצונו האישי". מידה זו, של התמדה בשמירת האמת, מפתחת כוח המכונה ביוגה "ואק סידהי", שמשמעו כוח הדיבור ומהותו הפנימית בכך שכל מה שנאמר - מתממש. הרי זהו הישג עצום! בדרך כלל, תוצאות הפעולות שלנו נקבעות בהתאם לקארמה. אדם שהגיע לרמה של "ואק סידהי" בורא מציאות בהתאם לרצונו.
סיפור מבית מדרשם של אבות המדבר מספר על אב ובן שהגיעו לבקתתו של אדם קדוש. בעודם מחכים בפתח הבקתה, הבן נעקץ על ידי עקרב ומת, ואילו האב האומלל הציב את גופת בנו בתנוחת השתחוות, כדי שיזכה לקבל ברכה מהקדוש. אז יצא הקדוש מפתח ביתו, בירך את האב והבן ומיהר לחזור פנימה. כשחזר הבחין, מבעד לחלונו, כי הילד נותר בתנוחת תפילה. "קום וחזור עכשיו לביתך", פקד עליו הקדוש מבלי שהבחין בכך שהילד מת. הילד שב לחיים, קם וחזר לביתו מכוח האמת של האיש הקדוש. מכאן, שאם אנחנו מתמידים להתאים את פעולותינו לאמת באופן מושלם, מגיע הרגע שהאמת מתאימה את עצמה אלינו.
לאו טצה אמר: "כל דבר שנאמר על האמת המוחלטת הופך לשקר ברגע שהגעת אליה". למרות שכל אמת מילולית היא יחסית ומוגבלת, השאיפה להשיג אותנטיות היא הבסיס לאישיות יציבה ואמינה. הכלל התלמודי של "מצווה גוררת מצווה ועברה גוררת עברה", תקף גם בנוגע לאמת: קל להידרדר מכמה שקרים קטנים לחיים בהם אנו משקיעים כוחות רבים ודאגה כדי לתחזק את סבך השקרים שטווינו. וכדי להתקדם לרמות הגבוהות של היוגה, אנו זקוקים לאישיות ולחיים יציבים: האמת היא בחירה יומיומית בחיים אותנטיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם