לא תחמוד: עשרת הדיברות היוגיים, פרק 3
בלוחות הברית של היוגה מייצגת "לא תגנוב" הרבה יותר משוד בנקים. זוהי דרך רוחנית המתריעה מפני שיעבוד לחמדנות, שמוביל אותנו למצבו הפנימי של גולום, פחות או יותר. אסטייה: הדיבר השלישי
הורים רבים מתיימרים לאהוב את ילדיהם, אבל גונבים מהם אנרגיה רגשית על בסיס קבוע. ארכיטיפ ה"אמא הפולנייה" לא היה נוצר אלמלא גניבה כזאת הייתה מתרחשת כעניין שבשגרה. הדבר נכון גם באשר למיתוס הערפדים: יש להניח שהם קיימים רק באגדות, ואולי גם אי-שם בטרנסילבניה, אבל טיפוסים ערפדיים, שואבי אנרגיה, קיימים בכל מעגל חברתי או מקום עבודה ממוצע.
האם לא פגשתם לאחרונה מישהו ששיחה איתו השאירה אתכם מרוקנים ומותשים? אם זה קורה לעתים תכופות עם הבן אדם הזה, רוב הסיכויים שהוא סוג של ערפד. ואתם? האם יש אנשים שאתם נהנים לעצבן, להפחיד או לבלבל? אם כן, אז גם לכם יש נטייה לגנוב אנרגיה.
במסורת הנזירות הבודהיסטית קיימות רק ארבע עבירות שנחשבות מפלה מוחלטת – שמשמעה הכרח לעזוב את הנזירות. הראשונה ביניהן היא זו של "משכב אישה". היא מורה שמשכב עם חיה או עם גבר אינו נחשב לעבירה הגוררת את הפסקת הנזירות, בעוד שיחסי מין עם אישה דוקא כן. השנייה היא רצח, השלישית היא הצהרה שקרית מצד הנזיר על שליטתו לכאורה בכוחות רוחניים, ואילו הרביעית היא הגניבה. משמעותה של זו בבודהיזם היא מפלה רוחנית, ניצחון של תחושת הפירוד: גניבה היא הנכונות ליהנות באמצעות גרימת כאב לאחר.
גניבה היא למעשה תוצאה של שגיאה רוחנית. הרצון לגנוב מתעורר בנו כאשר אנו מאמינים שהמשאבים שלנו מוגבלים, וכי חסר לנו משהו. אך האמת היא שקיים שפע אין סופי, ועל כן יש לנו תמיד את מה שאנו צריכים. ישוע הנוצרי תיאר זאת כך: "אלוהים דואג לפרחים ולציפורים, אז לכם הוא לא ידאג? כל שערה על ראשכם נשמרת כבבת עינו" (ברית חדשה, מתיו 29:10). מכאן עולה כי מצב של גניבה רוחנית נובע מתחושה פנימית שטעות ביסודה, והיא מעידה על היעדר אמונה, מגבירה את תחושת החוסר בעתיד ומחוללת מעגל קארמתי שמנציח את עצמו.
למה אנחנו גונבים? ברמה הארכיטיפית, קיים בכל אחד מאיתנו מאין "ילד הישרדותי", המתעורר כשאנו חשים חוסר או
קארלוס קסטניידה כותב על המכשפים הרעים של מקסיקו, ששואבים אנרגיה מאנשים אחרים כדי להאריך את חייהם ולזכות בעוצמה. סיפורים כאלה קיימים גם בטיבט על כוהני ה"בון", והם דומים במהותם לסיפורים על השמאנים השחורים של סיביר.
אך מצוות האסטייה ביוגה היא אימון רוחני, לא ציווי אלוהי. מי שחוטא בגניבה לא מיועד לקבל עונש מגבוה. על פי גישה זו, כל פעולה יוצרת רישום עדין בתת-ההכרה שלנו (סמקרות). רישום שלילי מושך אלינו סבל, כך שאנחנו העבריינים, השופטים והתליינים של עצמנו. כל עוד החלקים הנמוכים שולטים בנו, אנחנו סוג של עבדים, ואילו ההתגברות על היצרים מקנה חופש. היוגי מתאמן בשליטה בחמדנות שלו. הוא לא נכנע לילד ההישרדותי או למיליונר השמן. במסגרת דרך חיים זאת, כל ניצחון מחזק את החלקים הגבוהים באישיות, ודוחף את המתרגל קדימה מבחינה רוחנית.
דוגמה מהסרטים ניתן לראות בשר הטבעות. דמותו של גולום היא התגלמות של שיעבוד לחמדנות. ההיצמדות שלו בסרט לטבעת העוצמה העבירה אותו על דעתו, וכל פעולותיו נועדו להשגתה, עד כדי שבגד בכל ערכיו. אחריתו היתה שהשמיד את הטבעת במו ידיו, וקיפד את חייו בשל החמדנות הזאת.
גם במבנה הקיבה אפשר לראות משל לדרך בה פועלת החמדנות. כל אכילה שהיא מעבר לצרכים מרחיבה אותה, ובכך יוצרת בטווח הרחוק תחושת רעב גדולה יותר. אנשים רבים חשים רעב רק משום שקיבתם גדולה מכפי צורכה, ולא משום שהגוף זקוק לאוכל. מצוות האסטייה, אם תרצו, משולה לקיצור קיבה מנטלי.
היוגי סוואמי וויקננדה מזכיר את הקשר בין יושר לבין אסטייה. יושר מושלם מפתח, לדבריו, יכולת על-חושית של ידיעה רוחנית: זהו מימוש פנימי של מצוות האי-גניבה. סוואמי מדגיש כי מי שלא מחפש משהו מוצא אותו בקלות רבה יותר, וכאלה הם פני הדברים גם ביחס לכסף: מי שחדל לרדוף אחרי כסף ורכוש יכול למצוא אוצרות בכל מקום.
אחד החוקים של נזירים בודהיסטיים ופרושים יוגיים, הוא איסור על החזקת רכוש. לעתים נאסר עליהם אפילו לגעת בכסף. מסדרים כאלו מתקיימים לאורך אלפי שנים, ומהווים עדות חיה לכך שניתן להצליח גם ללא מוטיבציה חמדנית קפיטליסטית. ההקפדה מצד המסדרים האלו על מצוות האסטייה היא שגרמה למיליוני אנשים להאמין בהם וביושרם, ולתמוך בהם במהלך 2500 השנים האחרונות.
תרגול מצוות האי-גניבה מחולל, אם כך, שינוי עמוק בהשקפת העולם. מבנה כזה של התפתחות נמצא גם בקבלה היהודית, המורה כי הרצונות שלנו משתנים כשאנו מתפתחים כבני אדם. בתחילת הדרך נוטה הרצון שלנו להיות מכוון כלפי הביטחון; בשלב השני מדברים על הערכה חברתית ואהבה, אז מגיע הרצון בעוצמה - ולבסוף מימוש עצמי. בקבלה נאמר שרק משהגענו ל"אנוכיות מוחלטת", או למצב בו כל הבתים, הנשים, התארים והכבוד שיש לעולם להציע לנו כבר לא מספקים אותנו יותר – רק אז יכולה להתרחש התעוררות רוחנית.
ואז, ממשיכה הקבלה ומתארת, כאשר "מתעוררת הנקודה שבלב", האדם חדל מלייחס חשיבות ל"מקורות אור עקיפים", דוגמת טיול ליוון, גלידת שוקולד ומכונית אדומה, משום שהוא מבין כי אין בהם כדי לספק אותו. ומשהאדם מצליח להתחבר אל מקור האור באופן מלא, החמדנות נכרתת מהשורש והוא משיג הבנה ממשית. ה"יוגה סוטרה" של פטנג'לי אומרת: "אדם שהשיג שלמות באי-גניבה, כל אוצרות העולם יגיעו אליו". עושר הוא במידה רבה "תחושה שיש לי מספיק". מצוות האי-גניבה מעודדת תחושה זאת, ומאפשרת לנו לפנות מקום ולהקדיש את עצמנו למה שחשוב באמת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם