שביל הגבינה והשוקולד: טיול עתיר טעמים בשוויץ
בחבל פריבורג שלמרגלות האלפים בשוויץ אוכלות הפרות עשב איכותי במיוחד, והדבר מורגש היטב בקצה מקל הפונדו. טיול חושני של עיירות, טירות וטעימות בין היערות והכרמים
הרשמי "myswitzerland". וכך כתוב שם: "בעונה זאת אפשר לחוות בכל חמשת החושים: הכרמים בשלים, היערות מבהיקים בצבעיהם, ניחוח הפטריות ועלי השלכת. לאוהבי האכילה יש לסתיו הצעות רבות מן השפע המקומי: ירידי גבינות ויין. . . .", והרשימה עוד ארוכה.
טיילנו בשווייץ בחברת עשרות עיתונאים מרחבי תבל לקראת סוף הקיץ, והמארחים לא התכוונו לבזבז דקה על מנוחה. תוך ניצול מקסימלי של מערכת התחבורה הציבורית, מן המשוכללות בעולם, השוויצרים שינעו את אורחיהם מקנטון לקנטון: ברכבת, בספינה, באוטובוס וברכבל. כל זאת כדי לאפשר להם לחוות את פלאי ארצם בכל חושיהם.
הקבוצה שלנו התמסרה בחפץ לב ובהכנעה לדייקנות השוויצרית. 15 עיתונאים ועיתונאיות מסין, דרום קוריאה, ארצות הברית, ספרד, אוסטרליה, צ'כיה, איטליה, ברזיל, הולנד וישראל בחרו לתת דגש לחוש הטעם ולצאת לחבל פריבורג (Fribourg), שם הובטחו להם עינוגי טעימה במפעלי גבינה ושוקולד.
חבל פריבורג, הנושא את שם בירתו, מצוי על הרמה במערב שווייץ, למרגלות האלפים. רוב תושביו - יותר מ-60 אחוז - דוברי צרפתית. חלקו הדרומי של הקנטון הררי, עם פסגות סלעי גיר חשופות ומזג אוויר קר. חלקו הצפוני עתיר במישורים ואגמים והוא חמים יותר ו"אפילו נהנה ממזג אוויר ים תיכוני", כמאמר אנשי התיירות המקומיים. כלכלת הקנטון מתבססת על חקלאות, גידול פרות בעיקר, שתוצרת החלב האיכותית שלהן משמשת לתעשיית הגבינה והשוקולד.
כשיוצאים מתחנת הרכבת של פריבורג, העיר נראית במבט ראשון ככרך משמים. עירוב של מבנים בני מאה ומאתיים שנים לצד קוביות תוצרת המאה ה-20. רק כשמגיעים לקצה אחד הרחובות ומביטים מטה לחלק העתיק של העיר מבינים שמדובר בעיר ימי ביניימית ייחודית. כדאי לקחת בלשכת המודיעין או להוריד מאתר האינטרנט מפת מסלול ובה תשע תחנות לסיור בן שלוש שעות וחצי.
העיר העתיקה מוקפת משלושה עברים בנהר הסאאן החוסה בצל מצוק. כאן נחשפים ליותר מ-200 בתים גותיים מהמאה ה-15, לכיכרות, למזרקות ולגשרים, ישנים וחדשים. מכל עבר משקיפה על העיר קתדרלת סנט ניקולאוס. על גדות הנהר אפשר להירגע ולשתות קפה ואחר כך להעפיל בפיניקולר אל חלקה המסחרי של העיר, ההומה יותר. כעיר שהיא בירת חבל חקלאי, פריבורג נהנית מהרבה מסעדות איכותיות המתגאות בנקודות מדריך "גומיו". במזג אוויר "ים תיכוני", ישבנו בגינת "שלושת המגדלים" לארוחת ערב, שמראיה לא נפלו מטעמיה.
את הלילה הראשון בקנטון פריבורג בילינו בשרמיי. עיירת נופש זאת מתהדרת במעיינות מים תרמיים ובספא חדיש. היא שוכנת בנפת גרוייר לא הרחק מעיירה מקסימה ששמה כשם הנפה. על העיירה שרמיי משקיף הר וונטס, המתנשא לכ-1,600 מטר. שבילים מוליכים אל פסגתו אבל לעיתונאים לא ניתן זמן לטיפוס הזה, והם הובלו למעלה ברכבל.
זה הזמן לציין שגרוייר הוא שמה של אחת הגבינות האיכותיות מתוצרת שווייץ. שרמיי היא מרכז היצור של תת זן יוקרתי שלה,
על פסגת ההר וונטס, שבחורף באים אליו גולשי סקי ובקיץ בעלי מצנחי הרחיפה, ממוקמת מסעדת שירות עצמי עם תפריט מקומי במחירים סבירים. לעיתונאים הציעו שם את המיטב שבמיטב: פונדו חצי-חצי, שילוב של גבינת גרוייר וגבינת ואשרין, שבושלו ביין לבן והוסף להן ליקר קירש (דובדבנים). על שיפודי מתכת משפדים לחם לבן או תפוח אדמה זעיר שבושל קודם לכן, וטובלים בגבינה המותכת. רולנד, המדריך שלנו, הציע שיפור לקידום מצב הרוח: להשרות את פיסת הלחם בקירש קודם הטבלתו בגבינה. לכבוד הכתבים והצלמים נותרה המסעדה פתוחה גם בעת השקיעה (לקראת תשע בערב), שעה שהניבה צילומי מופת.
הירידה ברכבל לאור הירח בתוך דממת הלילה הייתה מרשימה לא פחות. שנת התיירות הנוכחית מוקדשת בשוייץ ל"טיולי הליכה". ההיערכות לכך כללה גם הפצת מפת שבילים ארצית. במפה כזאת אי אפשר לכלול את 60 אלף הקילומטרים של השבילים בשווייץ, אבל מסומנים על גבה 32 המסלולים המועדפים. סימוני השבילים והדרכים בשטח מאופיינים בדייקנות השוויצרית, כך שאין חשש מהליכה לאיבוד.
חיפוש באתר האינטרנט שהוזכר למעלה יעלה את מפת השביל המבוקש. לבעלי אייפון יהיה יתרון כי הם יוכלו להוריד את המפה ולטייל בעזרתה בליווי נווטן ללא צריכת זמן אוויר. שרמיי יושבת על אחד ממסלולי ההליכה הארציים החוצים את שווייץ (מספר 3, המסומן בירוק), והיא קבועה בתחילתו (או בסופו, למי שמעדיף לטפס) של שביל גרוייר (Chemin du Gruyere). מומלץ בחום להקדיש למסלול זה כארבע שעות. כינויו התיירותי הוא "שביל הגבינה והשוקולד", אבל יש לו גם צד נופי. שביל גרוייר מציע למטיילים שפע של אטרקציות ובהן גשר חבלים, מסלול חצוב בסלע, נחל זורם, מפלים וקניון מרשים. אין ספק שזהו מסלול חושני.
הנתיב משרמיי תחילתו לצד אגם שנחתם בסכר, וממנו חודרים למעמקי קניון ששמו יאונבאך, שהוא חוויית הטבע העיקרית במסלול. את מתת האל הזאת, שהוענקה לשווייץ, ניצל אחד העיתונאים, צלם דרום קוריאני שמתמחה בסלבריטאים. הוא הפך עיתונאית מגזין חיננית מברזיל ובעל אתר אינטרנט מאיטליה לגיבורי אופרת סבון. כך נעשו בקליקים אחדים מריהקלרה וסטפנו לזוג אוהבים שאינו יכול להיפרד ממקלות ההליכה שהוענקו להם בידי המארחים.
עם היציאה מן הקניון הגענו לברוק, עיירונת שבה ממוקם מפעל השוקולד Cailler. כיום "בית קאייה" הוא חברת בת של נסטלה וסיסמתו היא Pure Chocolate. באפריל השנה נפתח במפעל מרכז מבקרים, המאפשר צפייה בתהליך הייצור. הופתענו לראות את כמויות המבקרים שמגיעים לפינה חצי נידחת זאת של שווייץ כדי לטעום שוקולד ללא הגבלה.
בין טעימה לנגיסה, בעיקר ממגש הפטיפורים שהיה בקצה מסלול הטעימות, למדנו שהשוויצרים היו הראשונים בהיסטוריה שהוסיפו חלב לעיסת פולי הקקאו. מבט מברוק קולט את טירת גרוייר והפסגות שמעבר לה, ואלה מצטלמות יחדיו ביום מואר להפליא. לפני העלייה לטירה ולעיירה הזעירה המקיפה אותה, השביל עובר ב"בית גרוייר", מפעל תעשייתי ליצור הגבינות עם תצוגה של תהליך הייצור, שיש לו גם חנות ומסעדה.
גרוייר ממוקמת בראש גבעה והכניסה אליה אסורה לכלי רכב. זוהי עיירונת ימי ביניימית טיפוסית עם תוספת תיירותית עדכנית. קודם שמגיעים אל הטירה שבקצה העיירה חוצים את הכיכר המרכזית המוקפת מכל עבר בחנויות מזכרות, מוצרי אמנות ומסעדות. האחרונות מתהדרות במוצרים המשלבים את גבינות הגרוייר כפונדו ורקלט (פרוסות גבינה מותכות), וכן מנות אחרונות שמרכיבן העיקרי הוא שמנת מתוקה.
הטירה הוקמה במאה ה-13 והיא מטופחת ושמורה. המבקרים מוזמנים לעבור בחלק מחדריה המרוהטים, שבאחד מהם יש סדנה מעניינת לבניית כינורות, ולטייל בגן המטופח שבין חומותיה. כן אפשר לצפות במופע היסטורי אורקולי חסר ייחוד. סיור על חומות הטירה מעניק הזדמנות לצפות על הסביבה. האטרקציות התיירותיות הנוספות בחבל פריבורג הן הר מולסון, הצופה על גרוייר ובחורף הוא אתר הסקי המוביל של החבל. בעונות האחרות הוא משמש את המטיילים המטפסים על שביליו.
על הגדה הדרומית של אגם נויישאטל מצויה עיר ימי-ביניימית נוספת ושמה אסטוואייה לה לאק (Estavayer-le-Lac) ועיר נוספת לחוף האגם היא מורטן, שניחנה בסמטאות צרות בחלק העתיק וטיילת על שפת האגם. שתי העיירות מציעות שבילי הליכה בסביבתן ואפשרויות לספורט מים. השוויצרים העניקו לנו יומיים כדי לטעום חבל ארץ זה, ואחר כך שינעו אותנו לפינה אחרת של מדינתם. לכן, לפני שנספר על חבל טיצ'ינו ועל לוצרן ועל אנגלברג, ראוי להקדיש מילים אחדות למערכת התחבורה של שוייץ, ובמיוחד לרכבות.
מיותר לציין שמדובר בנתיבים עתירי נוף, אם כי לעיתים קרובות הנסיעה היא במנהרות. מה שיחודי לשוייץ הוא השילוב והתיאום בין אמצעי התחבורה השונים: אם מחליפים רכבת לא צריך להמתין אלא דקות, ואם ההמשך הוא בספינה או באוטובוס גם הללו מתואמים. והכי חשוב: המידע - עד לרמת הרציף והקרון - זמין ונהיר לכל משתמש אינטרנט. בנוסף לקווי הרכבת, הספינה והאוטובוס הסדירים מוצעים גם קווי רכבת ייחודיים, אלה המעפילים לפסגות הגבוהות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם