הבובה ימימה: הסרט "בייביז", טבע האדם וימימה אביטל

הצפייה בסרט "בייביז" מעלה תהיות עגומות קצת בנוגע לטבע האנושי, פרויד הפסימיסט סוגר עליו את הגולל וימימה מסתכלת על כולם מלמעלה והולכת, בעצם, על טבע הבודהה

יואב אפטוביצר | 10/11/2010 9:17 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בסרט "בייביז", שיצא לאחרונה לאקרנים, מצולמים תינוקות במקומות שונים בעולם, החל מרגע לידתם ועד שלב העמידה על רגליהם. בין אם זה תינוק שחום עור הזוחל עירום על אדמת הסוואנה באפריקה, ובין אם זו תינוקת מונגולית או אמריקאית, משך את תשומת לבי מה שארע בשולי הצילומים: כשהאחים של אותם תינוקות, לעיתים גדולים מהם רק בשנה אחת, הבחינו בכך שההורים אינם בסביבה, הם החלו להציק להם. מכות קלות, דחיפות, צביטות - הכול הולך, עד שהתינוק מתחיל לבכות ולזעוק. או אז מתיישב האח הגדול ומשחק בשקט עם עצמו. שלוות מלאכים נסוכה על פניו, לא פגשתם צדיק גדול ממנו מעולם.
 
בייביז - הטריילר


האם זהו הטבע האנושי? לקראת סוף ימיו הגיע פרויד למסקנה, במאמרו "תרבות ללא נחת", שטבע לב האדם רע מנעוריו: "הרעיון בבסיס הציווי 'ואהבת לרעך כמוך'", הוא אומר, "מוצדק רק בזכות העובדה שאין דבר המנוגד יותר ממנו לטבע האדם".

האם פרויד צדק? התבוננות סביבנו מגלה מלחמות ומאבקים שלכאורה טבועים בכולנו. אנו מוצאים קנאה, שנאה, שיפוטיות ודחייה בכל סוגי מערכות היחסים: בין שכנים, בין בני זוג, בין תרבויות ובין עמים. אבל, "הפסיכולוגיה המערבית", כפי שטוען ג'ק קורנפילד, פסיכולוג ומורה בודהיזם מהמובילים במערב, "מתמקדת בעיקר בצד האפל של טבע האדם". זאת, הוא ממשיך, בעוד "מטרתה העיקרית של הפסיכולוגיה הבודהיסטית היא לעזור לנו להציץ אל מתחת לשריון שעטינו, ולחשוף את הטוב הטבעי שלנו, המכונה גם 'טבע הבודהא' שלנו".

עולם הזוחלים

הגישה הזאת עומדת גם בבסיסה של שיטת "החשיבה ההכרתית" שפיתחה ימימה אביטל. המושג הבסיסי ומטרת עבודת התיקון כולה אצל ימימה הם "המהות הטובה". במסגרתה, איננו מחפשים את שורשי הרוע בחיינו - אלא מתקרבים ונזכרים בטבע האמיתי שלנו, קרי "המהות הטובה". לפי ימימה, המצב הטבעי שלנו הוא לא של דחפים יצריים אלימים, אלא של הלב הפתוח, הרגיש והמבין. לכן, העיקרון המנחה לעבודה הוא דווקא הציווי שדחה פרויד: "ואהבת לרעך כמוך".

האם ימימה מציעה לנו גישה תמימה המתעלמת ומתכחשת לכל הלא טוב שבחיינו, משהו בסגנון ה"חשיבה החיובית"? - לא ולא! כדי להתקרב אל מהותנו, אנו חייבים לעבור דרך הלא טוב, להכיר את טבעו האשלייתי וללמוד כיצד הוא פוגע ומרחיק אותנו מעצמנו. הבחירה במינוח "לא טוב" במקום רע, אינה מקרית. הלא טוב אינו הרע במובן המוסרי, אלא הוא בבחינת הבנה של מה שמרחיק אותנו ושולל את המהותי. המונחים שימימה משתמשת בהם כדי לציין את הלא טוב הם ה"עומס" או "המיותר". זאת אומרת, מה שצברנו והעמסנו על עצמנו במשך השנים כשכבת מגן, וכיום הוא מיותר ומפריע לנו לפגוש את החיים בלב פתוח.

בדרך ללב הפתוח אנחנו פוגשים את "העומס". "זאת אומרת", מפרטת ימימה, "כמו התנגדות או הספק או כל דחייה שהיא...". כעס ופגיעות, למשל, הם חלק ממרכיבי ה"עומס" וכשאנחנו פוגשים אותם, אנחנו מתחילים ללמוד מה הם משרתים: "הם נותנים יותר סיפוק, יותר אשליית כוח על המקום בו מתגוננים, מתנגדים".

הצפייה בסרט "בייביז" הזכירה לי את היום שבו בני ניסה לעשות את צעדיו הראשונים בעולם.

הוא רק זקף את ראשו ונעמד, וכבר זכה לחבטה הגונה מאחותו הגדולה ממנו בשנה. הרעיון שאחיה הזוחל יתפוס מקום במרחב האווירי שלה, לא נראה לה כלל. היא חשה מאוימת והחזירה אותו במהירה למקום שממנו הוא בא - עולם הזוחלים.

אם נתבונן לעומק בכל המקומות שבהם אנחנו מתנגדים, דוחים, שופטים וכועסים, נגלה שגם אנחנו, כמבוגרים לכאורה, נאבקים על אותו מרחב אווירי שאנו חוששים שיילקח מאיתנו. אנחנו בעצם נאבקים על מקום בעולם, מתוך אי בטחון במקומנו שלנו. כשאנחנו חיים באמון ובביטחון הנובעים מחיבור לטוב שבלבנו, אנחנו נמצאים - במונחים של ימימה - "על מקומנו". כשאיננו "על מקומנו", אנחנו מתחילים בדרכים שונות לנסות ולהתחזק. אך האם באמת אנחנו מתחזקים כך?

"... איך אתה פונה לאחרים", שואלת ימימה, "האם אתה מחפש קודם אצלם את מה שחסר להם, מול מה שחסר לך? האם אתה ממהר גם למצוא אצלם חלקים חסרים כדי למהר להתנגד, לדחות, להשתמש בביקורתיות יתרה, לדחות אחרים, כדי למצוא עצמך מחוזק? כשאתה כועס, דוחה, חוסם - אתה כביכול מתחזק. הלימוד מנקה אשליה זו של התחזקות".

לעמדה הזו כלפי החיים קוראת ימימה גם "תפיסת מקום מול". כשאנחנו חיים בתחושה שמקומנו בעולם אינו מובטח, אנחנו נאבקים כדי "לתפוס מקום מול" האחר. צורך מתמיד, למשל, להתווכח ולהיות צודק הוא דוגמה ל"תפיסת מקום מול". זהו מקום אשלייתי, משום שהוא נשען על המאבק וההתנגדות, ומבוסס כולו על חולשה שלנו ולא על כוח אמיתי. לכן גם קוראת ימימה לכוח המדומה הזה שהשגנו: "התחזקות מחולשה", או "לנצח בחולשה".

בייביז - כרזת הסרט
האם טבע האדם רע מנעוריו? בייביז - כרזת הסרט
כשאת צודקת את טועה

כשאנחנו מתבוננים בעצמנו ביושר, מנחה אותנו ימימה לבדוק: האם חשוב לכם שוב ושוב להיות צודקים? האם שוב ושוב אתם מוצאים חסרונות באחרים? כמה קשה לוותר על עמדת הכוח שיש בכעס, בצדקנות ובביקורתיות, שכל כך מאפיינת אותנו כחברה וכפרטים. אבל לימימה יש עמדה חד-משמעית ופסקנית בנוגע לכך: "כשאת צודקת את טועה".

בלי שיפוט, אנחנו מוזמנים להתבונן במנגנוני המאבק וההתנגדות ששימשו אותנו עד היום כשריון מגן. "מתחת לזה", אומרת ימימה, "אפשר למצוא אצל כולכם, למעשה, את הרצון להיות מובנים על ידי אנשים שאתם בקשר איתם - או מול החיים הסובבים". מתחת לכל זה "יש לב המחכה בהבנה של לב אחר". זאת אומרת שמתחת לכל המאבקים שלנו, קיים הרצון האנושי הטבעי להיות מובן, מקובל ואהוב. כשאנחנו מבינים את זה, נפתחת בפנינו האפשרות לבנות גשר. במקום "לתפוס מקום מול" ו"להתחזק מחולשה", אנחנו מוזמנים להיות עם האחר, קשובים ומבינים את לבו ואת לבנו.

לאתר לימודי ימימה עם יואב אפטוביצר

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יואב אפטוביצר

צילום פרטי

מטפל בפסיכותרפיה גופנית באוריינטציה רוחנית. מנחה סדנאות התפתחות. מלמד לימודי ימימה בקבוצות קטנות וגם בלימוד אישי

לכל הטורים של יואב אפטוביצר

עוד ב''יואב אפטוביצר''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_leisure/new_age/ordering_new_2/ -->