המופע של אסתר: רואה לכם בעיניים
המופע האינטימי החדש של אתי אנקרי הוא בעצם רק סיבה להפגיש אתכם עם עצמכם. מאחורי הזמרת עם הגיטרה ומתחת לשביס מסתתרת מנחת סדנאות כשרונית ומשעשעת להתקרבות פנימית. ראיון עם פיגורה רוחנית בנוף המוזיקלי הישראלי
כבר אחרי כמה שירים בודדים לחימום האווירה אתי אנקרי מניחה את הקלפים על השולחן ומספרת את הסיבה האמיתית לשמה התכנסו בשעת לילה במועדון האוזן בר בתל אביב.
את הבשורה הלא צפויה מגלה קהל מגוון; מבוגרים, צעירים, דתיים וחילונים שהגיעו לצפות במופע החדש המתבסס על הפרויקט האחרון של אנקרי – הלחנת שיריו של הרב יהודה הלוי. אבל זאת רק הכותרת של המופע. כולנו, כך מסתבר, הגענו בעצם לסדנת הפתעה רוחנית במועדון תל אביבי. "תמיד חלמתי להיות מנחת סדנאות", מסבירה אנקרי לקהל המשועשע.
"כשהייתי צעירה, ראיתי איזו מודעה בתל אביב על סדנא והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות, להנחות סדנאות. אלא מה? איך בדיוק אתחיל להנחות סדנאות? חשבתי וחשבתי, והחלטתי שאני אכתוב שירים ואשיר אותם לפני קהל, ובין לבין אעביר את הסדנא".
הצליח לה. מעבר להיותה זמרת מופלאה עם קול נדיר, שבכל פעם מצליחה לרגש מחדש, אנקרי מתגלה גם כמספרת סיפורים כישרונית. את ההפוגות שבין השירים היא מנצלת כדי לשלב משלים יהודיים, מה שהופך את המופע לאירוע תרבותי רב תחומי.
הסיפורים הקלילים, מתובלים בהומור החד של אנקרי עושים את העבודה – באמצעותם היא מצליחה לגרום לקהל להקשיב לעומק המילים בשירים ולהתבונן במסרים הנחבאים מאחוריהם, ביניהם משנתם של ההוגים היהודיים האהובים עליה.
אחרי ההקדמה וההסברים הקהל מפנים את העובדה שהערב יחלקו את הבמה שתי דמויות שונות; האחת היא הזמרת והיוצרת הידועה אתי אנקרי – זאת שבתחילת בשנות התשעים פרצה לתודעה עם הלהיט "רואה לך בעיניים", אחר כך חזרה בתשובה ומאז קצת נעלמה, והערב היא שרה לקהל בלבוש דוסי-שאנטי, מתחת למטפחת צבעונית שמדגישה תווי פנים יפים.
המעבר החד בין שתי הדמויות – אתי ואסתר - לאורך המופע שומר על ערנות הקהל. לפני כל שיר ששרה אנקרי מקדימה לו אסתר סיפור שהופך אותו לחוויה רוחנית מלאה. עוצמת השירה של אנקרי חזקה מאוד כך שגם השירים הישנים שלה, שזכו לעיבודים חדשים, מצליחים לגעת במקומות לא מוכרים.
במהלך המופע אי אפשר להתעלם מהתחושה שאנקרי עברה בשנים האחרונות כברת דרך משמעותית; את השינוי שעברה מאז תהליך חזרתה בתשובה היא מצליחה להעביר באותנטיות, מבלי להיתפס או להיחשד כמי שמנסה לכפות את ערכי הדת על הקהל המגוון שלה.
סביר להניח שכל זמרת אחרת שהיתה מנסה להכניס למופע מוסיקלי תכנים רוחניים ו/או דתיים, היתה נחשדת מיד בכפייה דתית. אבל הכריזמה של אנקרי, בתוספת לפשטות ולהומור שלה מפיגים את החשדות ומותירים בפנייך שתי אופציות בלבד: לקחת את מה שהיא מבקשת להעביר, או לוותר.
ומה היא מנסה להעביר? מסרים פשוטים מאוד של אהבה, קבלה, נוכחות והתבוננות פנימית. כך למשל, היא מדברת על זוגיות ועל משמעות של שיקופים הדדיים במערכת זוגית, ומזכירה לאנשים בקהל להתבונן בכל פעם פנימה אל תוך עצמם, גם אם בן הזוג הוא שמעורר בהם רגש מסוים.
לפני שהיא שרה את "יפה נוף" של רבי יהודה הלוי, אנקרי מספרת על ספר הכוזרי שכתב רבי יהודה, שבסופו שואל אותו מלך כוזר: "אם ירושלים היא הלב של כל יהודי, מדוע אתה נשאר בספרד?".
רבי יהודה הלוי תוהה על השאלה הקשה ועם סיומו של כתיבת הספר מחליט לעזוב את משכנו הבטוח והמכובד בספרד ועולה לירושלים. בסופו של המסע המפרך לא ידוע אם אכן הצליח להגיע. ישנן עדויות שהגיע לתחנת ביניים במצרים והאגדה מספרת שאף הגיע לארץ ובירושלים נהרג על ידי פרש ערבי, אבל אין שום הוכחה לכך.
והנה הפאנץ': אנקרי מספרת על יום אחד של חמסין במהלכו נתקעה בפקק ללא מזגן ברכב, עייפה ומוטרדת מהמטלות ומהסידורים, סובלת מחום נוראי ומזיעה. בעודה משתרכת בפקק היא מרימה את עיניה והן רואות שלט עליו כתוב: "ירושלים עוד כך וכך ק"מ".
ברגע זה היא פתאום חווה משמעות מאין כמוה. היא חושבת על רבי יהודה הלוי וכמה היה מוכן לתת עכשיו כדי להתחלף איתה באותו פקק חמסיני, רק כדי לראות את השלט "ירושלים - עוד כך וכך ק"מ".
את השקט והאינטימיות בחלל האולם קוטע לפתע צלצול טלפון סלולרי צורם במיוחד ולא רוחני בעליל. הצלצול שאינו נפסק מפריע להתקרבות הנפלאה שנוצרה עד עכשיו בין אנקרי שעל הבמה לקהל שמולה.
אבל אנקרי לא מאבדת את העשתונות. אפילו את הרגע הזה, שהיה יכול להלחיץ כל אמן/ית אחר/ת במקומה, היא מנצלת לטובת עוד קצת עבודה עצמית. כשהקהל מתחיל כבר לנוע בעצבנות על הכיסאות היא מחייכת אליו ומשדרת שקט פנימי. "לא נורא, זה נעים, זה מאתגר", אנקרי מנסה להרגיע את הרוגזים וממשיכה לנגן כך שצלילי הגיטרה מתמזגים עם צלצול הסלולרי.
לבסוף מתרחש הקסם; הקהל נרגע, הצלצול נפסק והשיעור בסבלנות נלמד. רק אז אישה נבוכה אחת, תיירת מקנדה, מתנצלת בפני היושבים סביבה על חוסר שליטתה במכשיר הנייד הישראלי.
מאוחר יותר אני מגלה שהיכולת הזאת של אנקרי, להבחין בטוב שנמצא בכל רע הוא חלק מהותי בדרך הרוחנית האישית שלה, דרך שעשתה ועדיין ממשיכה לעשות. בזמן שאינה עובדת באולפן ובהופעות, אנקרי מלמדת בשיטת ימימה, שיטת מודעות הכוללת אלמנטים מתחום הפסיכולוגיה והקבלה, ששואפת להתקרב אל המהות האמיתית, אל הטוב שבאדם ולשמחה. הלימוד היא מספרת, מבקש לתת כלים לחשיבה הכרתית המקרבת את האדם למהותו.
"כשעוסקים במלל, יש פעמים שהמילים הן שיקוף של אדם בתקופה מסוימת, ואחר כך המלל נותר לבד או האדם נותר לבד", היא מפרשנת את תהליך כתיבת שירים. "אבל יש שירים שמורגש כי האדם שכתב אותם, שרתה עליו השכינה, וגם אחרי שלושים שנים השירים עדיין עומדים בעינם. השיר נשאר מתאים גם אחרי שלושים שנה".
כך בדיוק אנקרי מרגישה כלפי השיר "אחרי עשרים שנה" והיא שרה אותו בצורה מרגשת ובעיבוד יוצא דופן. שירים מוכרים רבים שלה, אותם לא שרה במופע, נותרו מאחור.
איך משלבים בין היצירה המוזיקלית העמוקה לקלילות והאותנטיות שאת משדרת על הבמה?
אנקרי: "התייחסות הומוריסטית מאפשרת לנשום בהופעה, שלא להכביד על מי שאינו קם כל בוקר עם מילותיו של רבי יהודה הלוי. סדנא להתקרבות פנימית מסכמת בתוכה את התופעה של ריבוי התעסקות רוחנית שבדור שלנו.
"בהופעה, ממצב הומוריסטי של 'לא לשמה' מגיעים ל'לשמה', ואני והקהל עוברים תוך כדי ההופעה 'סדנה' להתקרבות גם כדי ליצור חברותא ואחדותא, ובעיקר כדי לקחת את עצמנו למקום רגוע ממתח, להעלות איזה חיוך שנוכל להירגע מכל הרצינות שבחיינו.
"לר' נחמן יש מושג שנקרא מילתא ד'שטותא, כלומר מצב של השתטות קלה, בדיחות הדעת לפני הדברים החשובים, דווקא כדי לאפשר למוח לקבל קדושה או השגה גבוהה בנחת".
תהליך החזרה בתשובה שלך לא מונע ממך להופיע במועדון תל אביבי מול קהל מעורב. איך מחברים בין שני העולמות?
"אף פעם לא הפסקתי לשיר בפני קהל מעורב, אבל יש גם הופעות לנשים בלבד. חזרה בתשובה, כפי שאני מבינה אותה, היא תהליך של התקרבות פנימית עד לפיוס פנימי ומתוך זה מתגלה האהבה לשם יתברך שהיא קיימת אבל מוסתרת על ידי מסכים רבים. אותם המסכים חוצצים גם בינינו לבין עצמנו וגם בינינו לזולת. ברור שזה לא נגמר בזה כי הלימוד נמשך.
"עם השנים ועם דרך התורה אני מבינה יותר ויותר שלכל אדם יש מתנה שמוסתרת בנבכי נבכיו. לעתים היא גלויה ולעתים היא מוסתרת ומבקשת מלאכה של ברורים כדי למצוא אותה.
"אני מודה לשם על הזכות לשיר ומבקשת ממנו שיעזור לי לדייק. כי זה לא פשוט לעמוד מול כל כך הרבה אנשים ולהתחבר ללב. כל פעם שמתרחש חיבור והאנשים שמחים ומתרגשים ואני שמחה לשיר, זה מבחינתי נס".
חגית אלמקייס היא עיתונאית וצלמת, מנחת סדנאות כתיבה אינטואיטיבית ותרפויטית. עוסקת בתרפיה באמצעות תהליכי כתיבה ויצירה.hagilgulim@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם