נוגעת בגדולה: ארוחה סקוטית ב"טרקלין"
הארוחה הסקוטית ב"טרקלין" משלבת את הבשר המצטיין של המסעדה עם וויסקי סקוטי איכותי. לשי אילן היא גרמה לרצות ליפול על ברכיו ולהתייפח על כל הטוב שנפל בחלקו. אח, הבשר, הבשר
והם ימשיכו לעשות הכול, כי זה הטמפרמנט שלהם, וזו גם הסיבה שמערכת היחסים שלנו מורכבת. מצד אחד, יש משהו נחמד בניסיון להיות מעודכן, מעין מועדון של תרבות אוכל ושתייה. מצד שני, גימיקיות היא דבר מסוכן. היא עלולה לכוון נמוך ובעיקר לבוא על חשבון מה שחשוב, כמו למשל תפריט יינות אטרקטיבי ועקבי.
יכול להיות שאפשר להאשים אותי בקיבעון - המיקום של הטרקלין, בלב המדמנה, גורם לי לאכלס את שולחנותיו בדימיוני בהיפסטרים, בוהמה נודדת ובלייני משולש אלנבי. העובדה שהוא לא הפך למשרץ סלבז/גרופיז או כאלה המפרסמים בכתבי עת ספרותיים בשכפול ביתי, כפי שמקובל בכמה מקומות בשדרות רוטשילד למשל, יוצרת אצלי דיסוננס מחשבתי, כנראה.
מה רע, בעצם, בדודים מרעננה המחנים את המאזדה במגרש חנייה סמוך ומסדרים את החולצה במכנסיים ואת הטופה על הראש? העוינות כלפיהם מקורה הלוא אך ורק בקנאה.
בכמה דברים, בכל מקרה, אי אפשר להחשיד את הטרקלין בחוסר עקביות. בכל הפעמים שביקרתי שם, ומדובר בלא מעט, האוכל היה טעים להפליא. התפריט נשאר די יציב כמעט מאז הפתיחה, עם מגמה של שיפור, ככל שזה ניתן, באיכות הבשר. ובפעם האחרונה שהייתי שם, לפני שבועיים, איכות הבשר נגעה בגדולה.
יתרון נוסף של הטרקלין הוא המחירים השפויים. בימים כתיקונם, יכול אדם לאכול שם במאה שקלים ארוחה נדיבה ובתוספת כמה עשרות שקלים ינחת על צלחתו אחד הנתחים המשובחים של פרה מבכירה. ואני רוצה להבהיר משהו: כשאני אומר "בשר טוב", אני לא מתכוון ל"לא רע בכלל" שיכולות להפיק כמה מהשיפודיות המובחרות הפזורות בתחנות דלק עלומות ברחבי הארץ. אני מתכוון לבשר ששווה לכתת את הרגליים בשבילו מהפריפריה הנוחה אל נחלת בנימין, טריטוריה עויינת לכל
ולמרות ההסתייגות המוקדמת שלי מגימיקים, ארוחת הספיישל הסקוטית של "הטרקלין" היא בגדר יוצא מהכלל. הלייט מוטיב שלה הוא "פיימוס גראוס", שמנסה כבר שנים להתנחל בעמק הבכא הזה, המעדיף משום מה וויסקים אחרים על פניו.
בסקוטלנד הוא הכי פופולרי. אין טעם להכריע אם בצדק או שלא בצדק - בלנדד ברמה הזאת זה עניין של טעם. למעט כמה שהם בלתי נסבלים, השאלה היא בעיקר אם אתם אוהבים את זה קצת יותר מחוספס, קצת יותר מעושן, יותר לכיוון של ברבן, פורט וכיוצא בזה.
"הפיימוס" הוא די ונילי ועם נוכחות עץ מורגשת, די מגוון בטעמים, כיאה לוויסקי שעשוי ממיטב הסינגל מאלטים, מעושן במידה קלה, אבל מעט מחוספס לטעמי. בסך הכול בהחלט נחמד לרמתו ואחד הראויים שבוויסקים הבסיסיים.
אחרי קוקטייל פתיחה חביב, הפיימוס גראוס מלווה, אם כן, את המנות הראשונות. ביניהן אני בדרך כלל מנסה לא לפספס את הברזאולה של "הטרקלין", שמצליחה להיות בעת ובעונה אחת מיובשת ורכה, נתח בשר כבוש במלח שמזכיר משהו בין פרושוטו לפסטרמה, מצוין על מלון.
הפטה טעים, אם כי אין בו בשורה, אבל הרוסטביף, הו, הרוסטביף. רך, מיושן, שמנמן, כל כך לא דומה לסוליות המדממות שהניחו על צלחתינו לצד קרוקטים של תפוחי אדמה שוב ושוב בחגים ובאירועים. ברוסטביף של משה יוחנן, השף המצוין של המסעדה, לא תצטרכו לנעוץ שיניים, כי אפשר פשוט לנגוס בו. כמעט רייר, עם קצת מלח, מעושן קלות.
אחרי כן מגיעה מנת ביניים של נקניקיות של אלן טלמור, שעושה בדרך כלל נקניקיות מצוינות. אחת מהן היא הוריאציה האישית שלו על האגיס. לא מאכל מעודן מאוד בדרך כלל, עם מוניטין די שלילי, אבל ההאגיס של טלמור טעים. נימוח, רך ועסיסי, מחלקים פנימיים של בקר וכבש, אני מניח, למרות שלא שאלתי. קישקע של גויים הראוי להתכבד. (וגם, למעט הרוסטביף שבכל זאת קשור לחבר העמים הבריטי, זהו הדבר הסקוטי ביותר בארוחה הסקוטית הזאת).
המנות העיקריות מוגשות, שוב, לצד פיימוס גראוס, הפעם בגרסת "בלאק" למתקדמים. הסינטה המקומית לצריבה טובה מאוד, כתמיד. היא מגיעה ליד חלוקי נחל לוהטים, שאני ממעט מאוד להשתמש בהם, אבל נהנה מנוכחותם ומריח הרוזמרין שהם מפיצים.
נתח הקצבים שבין המנות העיקריות גרם לי לרצות ליפול על ברכי ולהתייפח, ולבקש סליחה מכל הפרות שאכלתי לפני שהגיעו לפרקן. אם אתם אוכלים בשר פעם בשנה, זהו הבשר שלכם. ושוב, זה לא ה"בשר אדום" שהורגלתם אליו על הלאפה עם העמבה והסלט טורקי, והמרקם המזכיר טרמפולינה מתוחה היטב. זה רך שברכים ועסיסי ומעולה.
הקינוח, סופלה שוקולד ויסקי עם גלידת סנואו גראוס וניל מוגש עם "וייט פיימוס", ויסקי קפוא שבדרך כלל אינו כוס הלתת שלי. אני אעדיף דיז'סטיף של היילנד פארק 18, שגם הוא יהיה שם בסביבה, למכירה בנפרד.
250 שקל לאדם עולה הארוחה הזאת, שכוללת, כאמור, אלכוהול וקינוח. כדאי להגיע בזמן (כי יש נאומים וברכות וכי המנות יוצאות במקביל). מיטיבי שתי יוכלו לרכוש גם משלל הוויסקים האחרים של יבואני "פיימוס גראוס", ביניהם מקאלן, היילנד פארק, ארדבג וגלנמוראנג'י.
ארוחה סקוטית ב"טרקלין, 27.3-30.3, 20:00, נחלת בנימין 41 , תל אביב, 03-5660013.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם